ב"ה, ג' כסלו, תשט"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
כתבו משילהי תשרי בעתו הגיע לידי. והנה אפילו את"ל שצדק בכל הענינים שכותב אודותם וגם בביאורם, הפועל יוצא והמסקנא שבמכתבו שהוא נמיכת רוח וענין ורגש של יאוש מושללת ומופרכת לגמרי.
ובפרט שגם הנ"ל אינו נכון, וע"ד המבואר, שהאמת הי' כדבריו אם היתה נפש אחת היא המתפללת וכו', וראה ג"כ אגה"ק סוף סי' כ"ה, תו"א ד"ה שיר המעלות וגו', ובכמה מקומות, שע"פ מ"ש בכל הנ"ל פשוט שאדרבה הענינים ומצב הרוח שכותב אודותם ביכולתם לעורר התעוררות רבה ועצומה, אלא שמובן שגם לזה צריך סייעתא דשמיא ועוד יותר מבכמה ענינים.
והרי העצה לזה - בנתינת צדקה להזולת פירוש לקרבם יותר לתורה ומצותי' ולפנימיות התורה, שאז מקרבים מלמע' גם אותו.
והבלבולים והשקו"ט בזה גרעון בתורה ומצות ולא רק אבוד זמן ללא תועלת כו', ואדרבה עוד היזק יש בדבר.
ויכריח את עצמו לשמור סדרי הישיבה ולהשפיע גם על כל חבריו בזה, ע"י דבורו ועוד יותר ע"י שיהי' דוגמא חי' איך שצריך להיות הנהגת תמים ויוסיף אומץ גם בקרבת הזולת.
וכשיבוא היצר הרע עוד הפעם בהצעה להכנס בשקו"ט ובטו"מ, הנה לא יכנס בכל זה, ויבאר לו שהוא עבד, ואפילו עבד כנעני ח"ו שבהפקירא ניחא לי' מצד עצמו, הנה אין לו רגע פנוי' לעניניו מלבד עבודת האדון, ואינו רשאי לבטל זמנו אפילו בשביל שקו"ט בהנוגע לעבודתו בעבודת האדון.
במה ששואל פרטים איך יסדר לימודיו וזמניהם - נמצא הוא בישיבת תו"ת, וזה צ"ל לא רק מציאות בגשם ובמקום גשמי, אלא שצ"ל נמצא שם גם בעניניו, היינו פשוט אז מ'דארף פאלגען און טאן ווי עס קומט אויס בא דעם הר"מ והמשפיע של הישיבה.
בברכה לבשו"ט בכל האמור, וכבר ידוע פסק רז"ל כל דפשיט מעלי טפי.