ב"ה, ג' טבת, תשט"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו ממוצש"ק י"א כסלו, ולפלא ותמי' גדולה על הפסק הכי גדול בין מכתב אחד לחבירו, בה בשעה שעבודת הקדש על שכמו ובמילא מובן עד כמה משתוקקים לקבל ידיעות מפורטות אודות הנעשה בזה, ותקותי שעכ"פ מכאן ולהבא יתקן הנ"ל.
במ"ש אודות החילוק בחוות דעת הרופאים, הרי: א) כיון שהצד השוה בהם שעתה אין מקום לנתוח, הרי יגל לבם על זה, כי מה שמסיימים הרופאים מה שיהי' לאחר שנתים ושלש, הרי השי"ת הרופא כל בשר ומפליא לעשות, וסמכות הרופא הוא על אתר בהנהגה לפועל ולא להגיד עתידות...
ובמה דמסיים, אשר באמת הוא העיקר, וכמבואר באגה"ק סי' ז' אשר כל עניני האדם תלוי בהמצוה בה צריך להיות זהיר טפי, ובדידי' הוא התעסקותו עם התלמידים, שבזה תלוים לא רק עניניו הרוחנים אלא גם ענינים הנ"ל,
וכותב שאין לו סיפוק מהתלמידים כי מתחלפים הם וכו' ומה התועלת בזה, הנה: א) אפילו אם לומדים רק כמה חדשים, בודאי לומדים אתם באופן שיקבלו הלימוד ויוחקק בזכרונם, ובודאי יביא לפעולות. ב) והוא העיקר, שעליהם להתבונן איך לעניין (פאראינטערעסירען) יותר את התלמידים ולהמשיכם להלימודים ובעיקר לעניני חב"ד או עכ"פ למוסדות אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש במילא יראו את האור כי טוב, ואין הדבר תלוי אלא בו ובשאר אנ"ש הנמצאים על אתר, ואחכה לבשו"ט גם בזה.
בברכה.