ב"ה, ב' שבט, תשט"ז
ברוקלין.
הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ מוהרנ"ן שי'[1]
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מה' חנוכה, ח' וכ"ז טבת וכן המברק, עם המוסגר בהם. ת"ח על הבשו"ט מ"ש אודות ההתועדויות. ובכלל הנה צריכים היו להשתדל ביותר וביותר במה שחסר לדאבוני ולצערי הכי גדול בהתלמידים והוא ענין ההתקשרות להישיבה ולעניני' (אף, שלע"ע, לא עלתה בידי לברר אם חסר, ורק בההתקשרות להישיבה או גם ללימוד התורה) שניכר חסרון זה במכתבים המתקבלים, אף שכמובן מעלימים הם עד כמה שאפשר, ונלמד מבין השיטים. ומובן שההשתדלות בזה מוכרחת ביותר וביותר, כיון שסו"ס זמן שהותם בהישיבה מוגבל הוא ביותר, ותפקידם הנרצה הוא שיהיו טופח ע"מ להטפיח ולא רק שיוציאו את עצמן וד"ל.
ואם בכלל הנהגת החסידות היא, אז מען האלט ניט פון ממילא, וכמובא בכמה שיחות כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, עאכו"כ כשצריכים לעשות מהם פנימיים, ופנימיים גם בהשפעתם על הזולת. והאריכות בכל זה אך למותר. ומובן שבהאמור כוונתי לכל חברי הנהלת הישיבה, ולא עוד אלא שגם לאלו המתעסקים בענינים הגשמים, כיון שקרוב לומר שגם זה משפיע על היחס של התלמידים להישיבה. וגם על כ"ז נאמר לא נפלאת ולא רחוקה היא גו' כי לא בשמים היא, וידוע דרז"ל שאפילו אם היתה בשמים צריכים היו להשתדל לעלות לשם ובלבד למלאות רצון הבורא ית' ועאכו"כ שקרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו, שגם בנדון זה הוא ככל הנ"ל ובפרט שזכות נשיאינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מסייעתם בעבודה קדושה זו...