ב"ה, ב' שבט, תשט"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
לאחרי שתיקתו הכי ארוכה נתקבל מכתבו מכ"ח חשון - שנתארך בדרך הילוכו - ובמענה עליו, על ראשון ראשון וכו'.
א) צודק אשר אין זו הדרך להשתמש בחינוך בעונש השבט, כי לפעמים הכי תכופות יצא שכרו - שמשתכרים עי"ז - בהפסדו, וד"ל, ורואים במוחש אשר בתוקף המלובש בדרכי נועם פועלים יותר.
ב) המחשבה שיחליף עבודת[ו] בשטח החינוך במשרת הנהלת חשבונות או פקיד וכיו"ב, לא נראית לי, כיון שכפי הנשמע זהו ג"כ ענין של פרנסה גשמית נוסף על העיקר שזהו פרנסה רוחנית.
ג) במה שכותב אודות ברקים ורעמים, הנה יבדקו את התפילין שלו וכן את המזוזות בדירתם, ויהי' בקירוב מקום אליו תמונת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ובפרט בזמנים שהנ"ל רגיל, ואז הרי גם בהתבוננות קלה יסור ממנו כל הפחד מלבד האמור במרז"ל, שניתנו לפשט עקמימות שבלב...
ה) במה שעשו אותו למגיד שיעור לפני חיילים דתיים, מובן שצריך לנצל אפשריות זו במילואה כדי לקרבם עוד יותר לתורתנו תורת חיים ומצותי' והי' מחניהם קדוש, ופשוט ג"כ שאין להסתפק בהחילים שהם כבר דתיים, אלא לנהל תעמולה ובמרץ, שיתוספו על השומעים גם אלו שעדיין אינם דתיים במעשה בפועל, והרי גם עליהם נאמר, אני ישנה בגלותא ולבי ער, ובפרט ע"פ המבואר בספר דרך חיים לאדמו"ר האמצעי, אשר הענין דלבי ער הוא עוד יותר מענין התשובה (יעויין בדרך חיים, הוצאת קה"ת עמוד קפ"ב ואילך), ודברים היוצאים מן הלב הבטיחונו רז"ל שנכנסים אל לב השומעים וסוף סוף פועלים פעולתם.
ו) במ"ש אודות העתקה ל..., הנה יש להבטיח מראש שיהי' שם ענין מסודר בפרנסה ולא לסמוך על השערות בעלמא.
ז) במ"ש בתחלת המכתב וגם בסופו, שפנה אליהם, היינו לו ולזוגתו שיעבדו בשטח החינוך על טהרת הקדש בכרם חב"ד, ולא קבלו ההצעה, וכותב הטעמים על זה. - הנה מה תועלת לו בהטעמים כיון שסו"ס אינם לוקחים חלק במוסד כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ואף שמובן שחינוך הכשר בכל מקום שיהי' בעיא חיונית היא, הרי גם על זה מתאוננים וכמ"ש שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי, אף שגם הראשונות מעידה התורה שכרמים הם, וק"ל, והאריכות בטח אך למותר.
ח) כבקשתו יזכירוהו ואת ב"ב שיחיו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע להמצטרך להם בגו"ר.
בברכה לבשו"ט בכל האמור.