ב"ה, י"ב שבט, תשט"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
מזמן לזמן שואל הנני מהרה"ג וו"ח אי"א רב פעלים בעל מדות וכו' מו"ה יעקב בן ציון שליט"א יורקעוויטש מהנעשה אתו ופעולותיו, והודיעני גם כן מה שכותב אליו אודות מצב הרוח, יותר נכון אודות נפילת הרוח שלו ומה שכותב כבודו להרה"ג הנ"ל בהנוגע למצבו ברוחניות.
וכבר ידוע בכגון דא פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נשיא ישראל, אשר האיסור דלשון הרע הוא לא רק בהנוגע לזולתו אלא גם בהנוגע לעצמו שהוא אסור ג"כ, וכבר ידוע בדברי הרמב"ם בהחילוק דלה"ר ומוציא שם רע שלה"ר הוא אפילו כשאומרים אמת ובפרט אם מגזימים, ועוד יותר מהגזמה.
ועוד והוא העיקר ע"פ המבואר בכמה מקומות בדא"ח, אשר בכדי שהגרעין הנזרע בארץ יצמיח תבואה ואילן עושה פרי צריך להיות רקבון מתחלה, היינו ביטול מציאותו הקודמת שאז מצמיח יותר וביותר, אבל במה דברים אמורים שרקבון זה ברכה בו, כשנעשה הוא בארץ הראוי' לזריעה ולצמיחה ומכשיר את האדמה לזריעה ולצמיחה ומשקים אותה וכו' אבל כשמניח גרעין על השולחן ומרקיב אותו, הרי לא לבד שאין כל תועלת וצמיחה אלא אדרבה מפסיד גם את הגרעין. ועד"ז הוא החילוק בין עצבות למרירות וכמובן ממה שנתבאר בתניא. והבחינה בזה לבלי להטעות את עצמו ולדעת מהות הרקבון ונמיכת הרוח, הם התוצאות הבאות, שבאם הנמיכות רוח מביאה לתוספת בפעולה בעניני יהדות הנה זה רקבון מצמיח כ"פ בערך הגרעין ואם גורם חלישות ועאכו"כ ביטול פעולות הנ"ל, הרי זה מסוג השני. והנמשל מובן ומוכרח הוא לקבוע זמן בלימוד תורת החסידות, קביעות בזמן וקביעות בנפש ואז סוכ"ס יגיע לקיום הציווי עבדו את ד' בשמחה.
בברכה לבשו"ט בכל האמור לעיל.