ב"ה, י"ט כסלו, תשי"ז
ברוקלין.
הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ כו'
מו"ה שניאור חיים שי'[1]
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מב' כסלו שז"ע נתקבל, בו כותב פרטי ההצעה למשרת רבנות בעיר אדעלאיד, ושואל חוות דעתי בזה.
ואודה, אשר איני רואה מקום לספק ושאלה בדבר - לפשיטות הענין, אשר צריך הוא להשתדל בכל עוז, אף שכמובן באופן המתאים, לקבל המשרה כיוון שהסכימו להתנאים בהנוגע לתיקון ושיפור ענינים הקשורים בדת. וקרוב לודאי שהסכמתם בזה תלוי' בקבלתו את המשרה. וניכר גם כן מהמכתב שקבלתי מהם שזה בזה תליא, ובפרט, שאפילו אם היו הענינים על תלם בלא"ה - בהנוגע לבנינים וכיו"ב - חלק היפה הוא משרה כהאמור, שתקוה קרובה לודאי שיוכל לקרב בני קהלתו לאבינו שבשמים לתורתו ומצותיו, אשר זהו תפקידו העיקרי והפנימי של כאו"א מבני ישראל קירוב לבב עצמו ולבב בנ"י להקב"ה, וכמאמר המשנה אני נבראתי לשמש את קוני. וכידוע פתגם חסידים הראשונים חסידי רבנו הזקן בעל השמחה הסדר בתורה הוא ג"כ תורה, ובסדר המצות נכתבה לראשונה מצות פרו ורבו וענינה, א איד דארף מאכען נאך א אידן.
ומה שכותב בנוגע חינוך ילידיהם שיחיו - בטח גם זה יוכל להסתדר, שהרי אי אפשר שעשייתו מצותו של בורא העולם ונותן התורה יפחית בענין עיקרי כחינוך הבנים והבנות, ולדעתי גם אין כדאי הדיחוי עד לימי הפסח שמזכיר במכתבו, שהרי כל יומא ויומא צ"ל עביד עבידתי', ואף שכמובן החפזון יכול להחליש הפרעסטיזש, בטח יש למצוא דרך הממוצע, אף שבכלל אם אנשי הקהלה עומדים בהתעוררות אין כדאי לאחר בהנוגע לפועל, ואדרבה צריך לנצל זה, ומי יודע מה יולד יום, ומהנכון ג"כ שכיון שהסכימו לבנין מקוה, הרי אם אפילו תתעכב ביאתו בפועל לשם - איזה זמן, צריך להתחיל בבנין זה בהקדם ובטענה שדורש בנין זה כמה שבועות ואפשר גם חדשים.
שמח אני להזדמנות זו לענות על מכתבו ביום זכאי זה, והרי הכל בהשגחה פרטית, ובפרט ע"פ תורת החסידות, ויה"ר שזכות יומא דא יעמוד לו ולכל אשר לו בכל המצטרך, ובזה גם למילוי תפקידו האמיתי מתוך שמחה והצלחה.
בברכת חג הגאולה ופ"ש כל אנ"ש שי' אשר במחנו הט', ואביו חורגו הרה"ג והרה"ח שליט"א בראשם[2].
נ. ב.
מוסג"פ קונטרס שהו"ל, ובודאי יזכה בתוכנו את הרבים וזכות הרבים תלוי בו.