ב"ה, כ"א כסלו, תשי"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה למכתבו מיום השני, בו כותב אודות הענינים המטרידים אותו ומונעים מלימוד התורה כדבעי וכן גם בלבולים בעת התפלה.
ומהנכון שיבדקו את התפילין שלו, וכן אשר בכל יום חול לפני תפלת הבקר יפריש איזה פרוטה לצדקה, ולאחר התפלה גם בשבתות ויום טובים יאמר השיעור תהלים חדשי - כפי שנחלק התהילים לימי החדש.
ויתבונן וישנן לעצמו עד שיזכור היטב תוכן הענינים המבוארים בכ"מ ע"ד הענין דהשגחה פרטית, שהוא כפשוטו ממש, אשר בורא עולם ומנהיגו משגיח על כל אחד ואחת בפרטיות בכל עניניהם שמזה מובן שאין עליו לדאוג ע"ד הענינים אודותם כותב, ופשיטא שאין כל מקום לבקשה, וכלשונו במכתבו לרצון חזק להיפך ח"ו מחיים, ויתבונן בעצמו אשר נשמת כ"א מישראל חצובה מתחת כסא הכבוד וירדה למטה לבשה בגוף גשמי (שזהו ירידה עצומה, שהרי אין כל ערך בין הנשמה כמו שהיא למעלה והגוף כמו שהוא למטה) וכ"ז כדאי בשביל פעולות איש הישראלי עלי אדמות דוקא, היינו לימוד התורה וקיום המצות שמזה מובן שכל פעולה ופעולה (לדוגמא - תפילין) הוא ענין נעלה עד אין באר וכן בכל עניני תורה ומצות (שכל התורה כולה הוקשה לתפילין), והתבוננות בענינים אלו וכיו"ב תעמידו על אמיתית המצב אשר חלק היפה ניתן לו למלאות שליחותו של הקב"ה בעולם זה ע"י אורח חיים מתאים להוראת תורתנו תורת חיים, ויעבוד בענינים אלו בשמחה, וכמבואר ברמב"ם סוף הל' לולב, וראה ג"כ רמב"ם הלכות דיעות ריש פרק ב' בסופו.
בברכה,
בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א
מזכיר[1]