Letter # 4993

א' טבת, תשי"ז - אברהם אביש מרדכי פרוש-גליקמן

Insights on Tzedakah, Talmudic Discussions, and Learning Chassidus

The Rebbe clarifies halachic perspectives on giving tzedakah beyond a fifth for spiritual healing and discusses various Talmudic questions, resolving apparent contradictions. He emphasizes the importance of setting fixed times for learning Chassidus, as instructed by the Alter Rebbe, and blesses the recipient for success.

Previous
0:00/0:00
1x

0.25x

0.5x

0.75x

1x

1.25x

1.5x

1.75x

2x

Next

ב"ה, א' טבת, תשי"ז

ברוקלין.

האברך וו"ח אי"א נו"נ וכו'
מוה' אברהם אביש מרדכי שי'[1]

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מא' דחנוכה.

א) הוראת רבנו הזקן בעל התניא - פוסק בנסתר דתורה - והשולחן ערוך - פוסק בנגלה דתורה -, דהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש הוא ע"ד הרגיל, משא"כ כשעושה לרפואת הנפש, נמצאת בכ"מ ומהם באגרת התשובה שלו סוף פרק ג'.

ב) שאלת רז"ל (כתובות ס"ז ב) בהנוגע למר עוקבא, למה בזבז יותר מחומש,[2] אף שהי' ע"ד בעל תשובה וכמובא ברש"י סנהדרין ל"א ב'[3].

אין בזה סתירה להנ"ל, כיון שהי' זה לאחרי שכבר גמר תשובתו, זאת אומרת שנגמרה רפואתו, וק"ל. וכמש"כ אדה"ז באגה"ק ס"י[4].

ג) מאמר רב פפא בר שמואל (ב"ב ע"ג ב[5]) אי לאו דהואי התם לא הימני, אין שייכים בזה דברי רבי יוחנן (שם עה, א[6]) שאמר אלמלא ראית לא האמנת, ומכמה טעמים. א) כי התלמיד דר"י לגלג על דברי חכמים, משא"כ בנדון דידן. ב) רב פפא לא אמר אלא שלא מאמין, שבזה יש לפרש שלא הי' מאמין שהדברים כפשוטם משא"כ המלגלג שהפריך כל הענין, כדמוכח מלגלוגו. ג) לגלג עליו אותו תלמיד הי' כפשוטו של הלשון ברבים ומקודם, משא"כ אמירת רב פפא ושבאה לאחר מעשה, שכבר האמין. ד) ידוע שלכמה ראשונים סיפורי רבב"ח כאן אינם אלא רמזים. ועיין ג"כ בזהר הק' (ח"ג רכג, ב. הק' ת"ז) , ומובאים הרמזים בכל מפרשי הש"ס ועין יעקב על אתר. ומזה מובן דאי לאו דהואי התם כו' - אינו ענין לליגלוג אותו תלמיד.

ד) מרז"ל (ב"ב ע"ד ב) שהרגו הקב"ה לשרו של ים בעת בריאת העולם ומקשה ע"ז ממרז"ל (חולין מ"א ב) אין שוחטין לתוך ימים, דאמרי לשרא דימא קא שחיט.

ואינה מובנת קושיתו כלל, דמה בכך דשרו של ים מת הוא, והרי כל השוחט לאלילים דעץ ואבן גם הם אינם בע"ח. וכן - הרי אפשר שיהי' שוחט ולא ידע ע"ד מארז"ל דבבא בתרא.

ה) כן מקשה ממרז"ל (פסחים קי"ח, ב) דבשעת יצי"מ אמר לו הקב"ה לשרו של ים כו', ויעוין בשמות רבה פ' ט"ו דשרו של ים דבב"ב הוא של ים אוקינוס ולא של שאר הימים, משא"כ במרז"ל דפסחים - המדובר בשרו של ים סוף, כמובן.

והנה לאמיתתו של ענין בלאה"כ ל"ק כלל, כי מובן שלאחרי שנהרג שרו של ים, נמנה אחר במקומו, שהרי לכל דבר צ"ל שר ומזל למעלה. כמובן.

כן להעיר, אשר בהנוגע למרז"ל בב"ב מדרשות חלוקים הם, דבב"ב סבר דרהב שר של ים אוקינוס, ובכ"מ דרהב שמו של שר מצרים ושל ים סוף. ועוד בכ"מ דיעות שונות בזה.

אינו מזכיר אודות סדרי לימודו בכלל אבל בודאי עכ"פ מכאן ולהבא יקבע לו שיעור בלימוד תורת החסידות, וכלשון רבנו הזקן קביעות בזמן וקביעות בנפש. והשי"ת יצליחו.

בברכה

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

א. קווינט

מזכיר 

  1. 1 פרוש-גליקמן, ירושלים.
  2. 2 מר עוקבא הוה עניא בשיבבותיה דהוה רגיל לשדורי ליה ארבע מאה זוזי כל מעלי יומא דכיפורא יומא חד שדרינהו ניהליה ביד בריה אתא אמר ליה לא צריך אמר מאי חזית חזאי דקא מזלפי ליה יין ישן אמר מפנק כולי האי עייפינהו ושדרינהו ניהליה כי קא ניחא נפשיה אמר אייתו לי חושבנאי דצדקה אשכח דהוה כתיב ביה שבעת אלפי דינרי סיאנקי אמר זוודאי קלילי ואורחא רחיקתא קם בזבזיה לפלגיה ממוניה היכי עביד הכי והאמר ר' אילעאי באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש הני מילי מחיים שמא ירד מנכסיו אבל לאחר מיתה לית לן בה:
  3. 3 רש"י ד"ה לדזיו ליה כבר בתיה: ומצאתי בספר הגדה שהיה מר עוקבא בעל תשובה שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא ונפל בחולי ואשת איש היתה לימים נצרכה ללות ממנו ומתוך דוחקה נתרצית לו וכבש יצרו ופטרה לשלום ונתרפא וכשהיה יוצא לשוק היה נר דולק בראשו מן השמים ועל שם כך קרי ליה ר' נתן צוציתא במסכת שבת (דף נו:)
  4. 4 ומ"ש: "המבזבז, אל יבזבז יותר מחומש"? - היינו דוקא במי שלא חטא, או שתקן חטאיו בסיגופים ותעניות כראוי, לתקן כל הפגמים למעלה. אבל מי שצריך לתקן נפשו עדיין, פשיטא דלא גרעה רפואת הנפש מרפואת הגוף, שאין כסף נחשב. "וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו" כתיב
  5. 5 אמר רבה בר בר חנה לדידי חזיא לי ההיא אקרוקתא דהויא כי אקרא דהגרוניא ואקרא דהגרוניא כמה הויא שתין בתי אתא תנינא בלעה אתא פושקנצא ובלעה לתנינא וסליק יתיב באילנא תא חזי כמה נפיש חיליה דאילנא אמר רב פפא בר שמואל אי לא הואי התם לא הימני. רש"י: אקרוקתא - צפרדע: כאקרא דהגרוניא - גדול היה כאותו כרך: ואקרא דהגרוניא כמה הוה שיתין בתי - הגמרא קאמר ליה: אתא תנינא - רבה קאמר ליה: פושקנצא - עורב נקבה: באילנא - על ענף אחד כדרך העופות: לא הימני - לא האמנתי:
  6. 6 יתיב רבי יוחנן וקא דריש עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים וחוקק בהן עשר על עשרים ומעמידן בשערי ירושלים לגלג עליו אותו תלמיד השתא כביעתא דציצלא לא משכחינן כולי האי משכחינן לימים הפליגה ספינתו בים חזא מלאכי השרת דיתבי וקא מינסרי אבנים טובות ומרגליות שהם ל' על ל' וחקוק בהן עשר ברום עשרים אמר להו הני למאן אמרו ליה שעתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה דרוש רבי לך נאה לדרוש כאשר אמרת כן ראיתי אמר לו ריקא אלמלא (לא) ראית לא האמנת מלגלג על דברי חכמים אתה נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות