ב"ה, ו' טבת, תשי"ז
ברוקלין.
הוו"ח שאי"א נו"נ עוסק בצ"צ
מו"ה שניאור זלמן שי' המכונה ד"ר יצחקי
שלום וברכה!
מאשר הנני קבלת מכתבו מב' טבת, בו כותב אשר קבע זמן הכנסת הס"ת לביהכ"נ לחמשה עשר בשבט, ראש השנה לאילנות. ובמעטפה בפ"ע נשלח לכ' חוברת, בה נמצא מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בהנוגע להכנסת ספר תורה, ובטח תתקבל בעוד מועד.
וכיון שאמרו רז"ל מגלגלין זכות ליום זכאי, וידוע פתגם הבעש"ט אשר מכל דבר וענין יש ללמוד הוראה בעבודת האדם, ז. א. במילוי תפקיד בריאתו, שהוא, כדבר משנה (מס' קדושין בסופה), לשמש את קונו, י"ל הרמז גם בהנ"ל, מתאים לפתגם רז"ל אשר האדם נקרא עולם קטן, וכל מה שיש בעולם יש באדם, ובפרט כולל הוא ד' הסוגים דומם צומח חי מדבר, וגם בעבודת האדם לבוראו ד' סוגים אלו, והולך מחיל אל חיל, והתחלת ענינו בדומה לסוג הדומם, ז. א. שאינו אלא מקבל מבלי כל הוספה מצדו עצמו, אשר בכלל הם ימי הקטנות והילדות, מדומם מתעלה לצומח, אשר חטה אחת מצמיחה כמה חטין ומגרעין - צומח אילן נושא פירות, ז. א. אשר ענין שמקבל ולימוד שלומד מתבונן בו ומעבד אותו לארכו לרחבו ולעומקו ומנצלו להתפתחות עצמו ככל האפשרי.
מסוג זה עולה, במשך הזמן וע"י עבודה ביגיעת נפש ויגיעת בשר לסוג החי, ז. א.
שמתגבר הוא על הטבעיות שלו, באם היא בלתי רצוי' וכן על סביבתו מורשת אבות וכיו"ב, ומשנה מקומו ואינו קשור להסביבה שלו וכו' אבל גם זה אינו התכלית והמטרה האחרונה, ועליו לעלות לסוג עליון יותר, הוא סוג המדבר, אדם בעל שכל עיוני ולא רק שכל המעשי השייך לענינים שבפועל אשר ישנו גם בבעלי חיים, וכמו שועל פקח שבחיות כו' וכיו"ב, ז.א. אשר אפילו בעבודתו לקונו אינו מסתפק בלימוד המוכרח בשביל לדעת המעשה אשר יעשה ואלה אשר לא תעשינה, כ"א גם עוסק בידיעת בוראו וכמה שכתוב דע את אלקי אביך, שכללותה היא פנימיות התורה אשר בדורנו נתגלתה ונתבארה בתורת החסידות.
מכל הנ"ל מובן, שתחלת פעולת האדם הוא בעלי' מסוג הדומם מקבל גרידא לסוג הצומח, והתחלה זו חלה בר"ה לאילנות וכמ"ש כי האדם עץ השדה, ומזה לר"ה לעניני בהמה ור"ה לעניני אדם (ראה משנה ר"ה רפ"א). אשר הנקודה התיכונה והאחרונה היא, אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, וכמרז"ל בפרקי דר"א (פרק א').
בברכה.