ב"ה, ט"ז שבט, תשי"ז
ברוקלין.
הרה"ג הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ
מו"ה אפרים אליעזר שי' הכהן[1]
שלום וברכה!
נעם לי לקרות במכתבו של כת"ר מי"ב שבט תוכן דבריו בההתועדות בעת רעווא דרעווין ולית זעפין כי בי' מלכא בגלופין, ובפרט ביום ההילולא של צדיק יסוד עולם אשר עבד במס"נ בהקו שיוסיף לי ה' בן אחר, וכמדובר מאז מאחר לעשות בן, ובאחר, הרי נכנס גם הסוג היותר פחות שעליו מכריזין חוץ מאחר[2], ושגם בשבילו עצה היעוצה בתורתנו תורת חיים שידחק ואז יכנס[3], ומי שנסי נסים נעשו לו (וכדרז"ל ברכות נ"ז ריש ע"א יוחנן נסי נסים נעשו לו) שהוא מפסיק גם העשן[4].
וי"ל רמז נוסף בזה ע"פ הנראה במוחש שככל שירבה גשם וחומר העץ יתרבה ג"כ העשן ולהיפך כשנזדכך החומר וגם הגשם שנעשה רוחני, אין מקום לעשן, כי כבר הוא כולו רוחני ואור.
יצחק דמייחד הקב"ה שמו עליו (תנחומא תולדות ז' כי אפרו (יסוד היותר גס העפר. אגה"ק סט"ו) ג"כ צבור ע"ג המזבח)[5].
ובמה שהעיר אודות הסבר להנקודה של הענג והרצון שלאחרי הצמצום וסילוק, מצויין בשולי הגליון איזה מקומות משם מובן הענין*.
באיחולים ע"פ מאמר הידוע המתחיל במצוה אומרים לו גמור שימשיך בהפצת המעינות באותם החוגים אודותם כותב ויהי רצון שיהי' בהצלחה.
*) ד"ה מרגלא בפומי' תש"ט (בס' המאמרים תש"ט).