ב"ה, יו"ד ניסן, תשי"ז
ברוקלין.
הוו"ח אי"א נו"נ רב פעלים בעל מדות וכו'
מו"ה אלכסנדר זיסל שי'[1]
שלום וברכה!
לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבו ממוצש"ק, ונעם לי לקרות בו מסדר דיום השבת אשר במוסד שבהנהלתו, ובטח עושים ככל הדרוש בקשר עם הענין אשר במוסד מתחנכים הן בנים והן בנות, ובפרט שמזכיר שעומדים הם בשעת התפלה בנפרד, ומובן שאין זה מספיק עדיין.
ובנקודת מכתבו במה שכותב שלפעמים עושה חשבון בנפשו מהתעסקותו בחינוכם של אחרים אבל מה יהי' במצבו הוא ובעיניו אשר יום רודף יום וכו'.
ובודאי נודע לו אשר בעיא זו ודכדוכי נפש אלו עתיקים הם ומבלבלים הם את כל העוסקים בצרכי צבור בכלל ובשטח דעסקנות צבורית התופסת ומקיפה את כל האדם כולו ביחוד, ומובן ג"כ שלא בכל התקופות ולא לכל האישים שוה הפתרון של הבעיא ותשובת שאלה עיקרית זו, ואינה דומה שעת מלחמה לשעת שלום, שעת חירום לשנים כסדרן. ופשיטא שאינו דומה מי שכשרון מיוחד לו בעסקנות לזה אשר ענינו בזה הוא באופן דאתכפיא, וע"פ דברים האלה אשר מובנים הם וגם פשוטים להמתבונן אפילו שעה קלה בהשקפת עולם של תורתנו תורת חיים אשר כלל גדול בה, ואהבת לרעך כמוך וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא.
מובן אשר בדורנו דור יתום, ומאידך גיסא דור דעקבתא דמשיחא סוף הגלות והכנה קרובה לאתחלתא דגאולה האמיתית, אשר עלי' נאמר שתהי' גאולה שלימה, ז.א. שאף איש אחד מישראל לא ישאר בגלות, בגלות כפשוטה, וגם בגלות ברוחניות, מוכרחת השתתפות כל אחד והשתדלותו בקבוץ נפשות בני ישראל וקירובם לגואל ישראל הוא השם יתברך נותן התורה והמצוה, אין איש נקי מעבודה קדושה זו, עכ"פ זמן מסוים בכל יום שבוע וחדש, וככל אשר יגדל כשרון האיש בעבודה זו תגדל גם כן כמות הזמן עליו להקדיש לה, שמזה מובן ג"כ שישנם כאלו אשר עיקרם הוא דוקא עבודה האמורה, וכל שאר עניניהם הכשר מצוה הם גם לעבודה זו, ובמלות אחרות זוהי המצוה דבי' הוה זהיר טפי (עיין אגרת הקדש לרבנו הזקן סוף פרק ז' ובספר השיחות קיץ ת"ש עמוד כ"ב, ובהערה שם), וכל שאר התורה והמצות שלו עולים דרך מצוה זו, מלמטה למעלה, וכל המשכות והשפעות שלו נמשכים ע"י מצוה זו מלמעלה למטה.
אבל מובן ג"כ שבגדי לקבץ הניצוצות ובכדי לקרב הלבבות, אינו מספיק טופח בלבד אלא צ"ל טופח ע"מ להטפיח, וזהו ענין הנתון לאדם למדוד ולהקציב בכל יום ובכל תקופה כמה זמן ומרץ צריך הוא לעבוד בעצמו, מיט זיך און אין זיך, אף שרובו ככולו נתון הוא לעבוד עם הזולת, ובכדי שלא יטעה במדידה זו מוכרח להיות זכור הדיק היטב הפתגם הידוע ששמענוהו כ"פ מכ"ק מו"ח אדמו"ר, כשם שאסור להפחית חסרונות עצמו כך אסור להפחית מעלות עצמו, ובפעם אחרת אמר, שאיסור לשון הרע הוא לא רק בהנוגע להזולת אלא גם על עצמו אסור לדבר לה"ר, וכיון שהקב"ה דורש העבודה הנ"ל בודאי שאפשרי למלאותה, ואין להתרשם אם בהתחלת הענינים נפגשים בקישוים ולא עוד אלא שגם מכשלה בא לפעמים, וכידוע דרז"ל אין אדם עומד על דברי תורה אא"כ נכשל בהן, ואין לך דברי הוראה גדולה מזו שהרי היא בהלכות דפקוח נפשות.
ובהשתמש בסגנון רבנו הזקן (תניא פרק מ"ד) ואף כי מי הוא זה ואיזהו אשר ערב לבו לגשת להשיג אפילו חלק אחד מני אלף ממדרגת רועה ישראל, בכל זה אפס קצהו ושמץ מנהו ישנו בכל אחד מישראל ובפרט בעסקנים העוסקים בשטח החינוך, עכ"פ ביכולת ובכח, ולכן כאן המקום להתבונן בתורת הבעש"ט ששמענוה מכ"ק מו"ח אדמו"ר בש"ק בראשית תרצ"ז, על הפסוק קומי אורי, וזה לשון רשימת אחד השומעים, דער מאמר פון בעש"ט איז געווען לנשיאי ישראל, ואמר להם, איר נשיאי ישראל וואס לערנט אידן תורה און טוט פאר טובת הרבים וואס וועט זיין מיט אייך אליין, אויף דעם איז דער ענטפער, קומי אורי באור הפרטי והכללי כי בא אורך - חסר בהרשימה -
ואף כי מצד אי סיום הרושם, אין ברור סיום הענין, עכ"פ ברורה הבעיא וברור ג"כ שמניחים הנ"ל התורה והעבודה בשביל טובת הרבים ולא לבד שמאשרים הנהגתם זו אלא שמברכים אותם באור הפרטי והכללי ג"כ.
והנה להשיג עומק הענין יש להאריך בזה כו"כ ועדיין לא יתמצה כולו, אבל כיון דאנן בהנוגע לפועל עסקינן, ידועה בזה הבחינה בהנוגע להנהגה בפועל, ובלשון כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, ונקוט האי כללא בידך וזכור אותו תמיד, כי כל דבר המועיל או מביא לעבודה בפועל, הנה כל מניעה שתהיה לדבר זה - אפילו אם המניעה היא מדבר היותר נעלה - הוא רק מתחבולותי' של נה"ב (הועתק בהיום יום כ"ג סיון תש"ג).
ואם לקולי ישמע, יגביר חיילים בעבודתו חינוך בני ובנות ישראל שהשפעתו עליהם הן בהמוסד והן שמחוץ למוסד, ויביט על הענין כמו שהוא לאמיתתו ובפנימיותו, שמתעסק הוא באלו אשר על כאו"א מהם נאמר בנים אתם לה' אלקיכם, וכל דבר שמקרב אותם לאבינו שבשמים וכל פעולה בזה למעלה היא נצחית לעולם ועד וגורם נחת רוח בלתי גבולי, אלא שכדי שתהיה עבודה בהצלחה, צריך הוא וכן ביתו להיות דוגמא חי' בשביל המושפעים שלו לאותם הענינים בהם משפיע עליהם, ז.א. דוגמא חי' של איש ואשה הישראלים ע"פ דברי תורתנו הק', וביחד עם זה חדורים במאור שבתורה זוהי תורת החסידות, שזהו מכריח קביעות בנפשו וגם קביעות בזמן ולימוד החסידות ושמירת הדרכותי' והנהגותי', ואז בודאי דיקוים ג"כ ההבטחה דנעשה מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה, ואלף פעמים בזה לא בדרך גוזמא כמבואר בכ"מ, ז.א. שבלימוד שעה אחת מצליחים וקולטים כמות ואיכות שאחר נצרך לאלף שעות, ואז ילך גם בחייו הפרטים מדרגא לדרגא מחיל אל חיל.
מובן שעבודה לא קלה היא, אבל מאין הוא הקס"ד שאיש הישראלי צריך לחפש לו עבודה קלה ובפרט בימינו אשר שכינתא בגלותא חשך כפול ומכופל וכל הענינים יגיעים וכו', ויותר ממ"ש כאן נמצא בין השטים, ותקותי שגם בזה די למתבונן, ויה"ר ששנינו נכוון לפירוש אחד ע"י שלשנינו תהי' מטרה אחת להפיץ מעינות החסידות הלוך וכבוש עד שיכבשו את כל עמנו בנ"י כולם, ולא ילמדו עוד איש את רעהו ומלאה הארץ דעה את ה'.
מובן שבכל הנ"ל אין כל סתירה למה שכתבתי כמדומה איזה פעמים ע"ד עזרתו לכפר חב"ד ועניניו, ואדרבה גם מסייע בזה וכהבטחת המשנה מצוה גוררת מצוה.
ולקראת חג המצות, זמן חירותנו, הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה, הנני בזה להביע ברכתי לחג כשר ושמח ולחירות אמיתית, חירות מדאגות בגשם ומדאגות ברוח מכל דבר המעכב עבודת ה' בשמחה וטוב לבב, ולהמשיך מחירות ושמחה זו בימי כל השנה כולה, ובפרט שעבודת השם, כמצווה עלינו בתורתנו תורת חיים, הרי היא בכל עניני האדם ובמשך כל היום וכל הלילה, וכמו שנאמר בכל דרכיך דעהו.
בברכת החג ולבשו"ט.