ד דיני נטילת ידים ובו כ"א סעיפים:
א כל אדם הקם ממטתו שחרית, בין עשה צרכיו בין לא עשה צרכיו, צריך לרחוץ ידיו ברביעית הלוג מים מן הכלי. ואפילו אינו רוצה להתפלל עד לאחר כמה שעות - לפי שכל אדם כשהקב"ה מחזיר לו נשמתו, נעשה כבריה חדשה. כמו שכתוב "חדשים לבקרים כו'". שהאדם מפקיד נשמתו עייפה, והקב"ה מחזיר לו חדשה ורגועה, כדי לעבוד להשי"ת בכל יכולתו, ולשרתו כל היום, כי זה כל האדם.
לפיכך צריכים אנחנו להתקדש בקדושתו, וליטול ידינו מן הכלי, כדי לעבוד עבודתו ולשרתו.
כמו כהן, שהיה מקדש ידיו מן הכיור בכל יום, קודם עבודתו. וכיון שצריך ליטול ידיו מן הכלי דוקא, לכן יברך "על נטילת ידים", ולא "על רחיצת ידים".
מפני, שהכלי שממנו נוטלין לידים, נקרא "נטלא", בלשון חז"ל.
לכן תיקנו בברכה זו לשון "נטילה" להורות דצריך כלי:
ב בנטילה זו, אין צריך שיבואו המים על ידיו מכח אדם דוקא, אלא אפילו שפשף ידיו בתוך כלי של מים, עלתה לו נטילה:
ג אם אין לו כלי כלל, אלא רוחץ ידיו במים שאובים או שאין לו מים כדי שיעור רביעית הלוג - לא ימנע בשביל זה מלברך: "על נטילת ידים". משום דלא פלוג רבנן, כיון שרוחץ ידיו במים הכשרים לנטילה. אבל אם אין לו כלל מים הכשרים לנטילה, על דרך שיתבאר לקמן בסי' ק"ס. אם אינו רוצה להתפלל עד לאחר זמן מרובה, באופן שיסיח דעתו משמירת ידיו, ויצטרך ליטול ידיו פעם אחרת כדי להתפלל, אזי לא יברך כלל על נטילה זו.
ואם אין לו מים כלל. אם רוצה להתפלל מיד, צריך לנקות ידיו קודם התפלה בצרור או בעפר או בקורה או בכל מידי דמנקי, ויברך, "אשר קדשנו במצותיו וצונו על נקיות ידים".
ואם אינו רוצה להתפלל מיד, אין צריך אפי' לנקות את ידיו, אם שכב במלבושיו.
ויכול לברך כן, בלי נטילת ידים כל ברכות השחר.
דסתם ידים שאינו יודע להם שום טומאה, אינן פסולות לברכה.
שלא תיקנו רחיצת ידים, אלא לקריאת שמע ותפלה בלבד.
אבל אם היה ישן על מטתו ערום, אסור להזכיר [שום] שם מז' שמות שאינן נמחקין, או להוציא דברי תורה מפיו, עד שינקה את ידיו בכל מידי דמנקי.
משום דמסתמא נגע במקומות המכוסים שבאדם.
כגון שוק וירך, וכיוצא בהם, שיש בהם מלמולי זיעה, שהידים עסקניות הן:
ד אמרו חכמים, כל הישן בלילה ששים נשימות, [כיון] שנסתלקה ממנו נשמתו, באה רוח הטומאה ושורה על גופו.
ומיד שניעור משינתו, נסתלקה רוח הטומאה מן כל גופו, חוץ מן ידיו.
שאין רוח הטומאה מסתלק מעליהם, עד שישפוך מים על ידיו ג' פעמים על כל יד בפני עצמו.
ולא ישפוך על יד אחת ג' פעמים רצופים.
אלא פעם א' על ימין ופעם א' על שמאל.
וכן יעשה ג' פעמים:
ה וקודם שיטלם על דרך שנתבאר, לא יגע בידיו לפה, שלא יתאלם. ולא לאזנים, שלא יתחרש. ולא לעינים, שלא יסתמא. ולא לחוטם, ולא לפה, שלא יהא בעל פוליפוס. דהיינו ריח החוטם והפה:
ו וכן לא יגע בידיו קודם נטילה, במקום הקזה.
וכן לא יגע לשום מאכל או משקה, שלא יטמאם:
ז א"צ לנגב הידים אחר הנטילה של שחרית.
ומותר לברך ברכת "על נטילת ידים" בלי ניגוב.
והוא הדין שאר כל הברכות.
ואין צריך ליטול אלא האצבעות.
ומיהו טוב שיטלם עד פרק הזרוע:
ח נטילת ידים שחרית, אין נוטלין על גבי קרקע אלא לתוך כלי.
וטוב שיהא כלי התחתון מאוס:
ט מים של נטילת ידים שחרית, אסור להשתמש בהם שום תשמיש.
מפני שאסור ליהנות מהם, מפני רוח רעה ששורה עליהן.
ולכן לא ילינם בבית.
וכן יזהר שלא ישפכם בבית, ולא בשום מקום שעוברים שם בני אדם, שמא יגע בהם אדם, ויוזק:
י כשהוא נוטל ידיו, צריך ליטול יד ימינו תחלה.
מטעם שנתבאר בסי' ב'.
ולפי שטוב הוא שמן יד ימין יבואו המים על ידיו לטהרם, מטעם שנתבאר בזוהר.
לפיכך יטול כלי של מים ביד ימינו, ונותנו לשמאלו, כדי שישפוך מים על ימינו תחילה:
יא ולא ישפוך לו על ידיו, מי שעדיין לא נטל ידיו שחרית.
שנאמר, והזה הטהור על הטמא:
יב אם שכשך ידיו לתוך כלי של מים, ג' פעמים בכלי אחד, לא עלתה לו נטילה להעביר רוח רעה מעליהן.
שמיד ששכשך ידיו פעם ראשונה בתוך הכלי, נטמאו כל המים שבכלי, והווין כמי שופכין.
ואם שכשך ידיו ג' פעמים בג' מימות מחולפים או בנהר, דקמאי קמאי אזלי להו והני אחריני נינהו, יש להסתפק אם עלתה לו נטילה להעביר רוח רעה שעליהן.
וטוב שיחזור ויטלם כדינם מפני שאפשר שאין רוח רעה מסתלקת מהידים אלא ע"י עירוי ג' פעמים מהכלי:
יג אם היה ניעור כל הלילה, צריך ליטול ידיו מיד כשיאור היום.
אע"פ שבכל הלילה לא הסיח דעתו משמירת ידיו.
כגון שהניחן בבתי ידים.
אעפ"כ צריך ליטול ידיו מן הכלי בלא ברכה כשיאור היום.
מפני שאפשר דכשתקנו חכמים נטילת ידים בכל שחר, מטעם שנתבאר בסעיף א', לא רצו לחלק, בין ישן דנעשה בריה חדשה, ללא ישן כלל:
יד המשכים קודם עמוד השחר, ונטל ידיו. [ולכאורה גם בירך, כיון דנעשה בריה חדשה, ולא נזכר תנאי שנעשה ברי' חדשה רק לאחרי עמוד השחר]
טוב שיחזור ויערה על ידיו ג' פעמים כדינם [היינו בסירוגין] כשיאור היום.
מפני שאפשר שלילה היא גורמת שישרה רוח רעה על הידים, אפילו בלא שינה.
ומכל מקום, אפילו השכיב עצמו אח"כ לישן פעם ב' שינת קבע, דודאי שורה רוח רעה על ידיו, וצריך לערות עליהן ג' פעמים כשיקום ממטתו.
אעפ"כ לא יברך על נטילה זו.
דלא תיקנו ברכת על נטילת ידים אלא כשנעשה בריה חדשה, כמו שנתבאר בסעיף א'.
ובשינה זו השנית, לא נעשה בריה חדשה.
דפעם א' נעשה בריה חדשה, ולא ב' פעמים:
טו אם ישן ביום שיעור ששים נשימות, טוב שיערה על ידיו מים ג' פעמים.
מפני שאפשר שהשינה [היא] גורמת שתשרה רוח רעה על הידים, אפילו ביום:
טז דוד המלך עליו השלום היה נזהר שלא לישן כל הלילה ששים נשימות רצופין, כדי שלא יטעום טעם מיתה.
רק היה מתנמנם כסוס עד חצות לילה, ובחצות לילה היה מתגבר כארי:
יז יש נוהגין לרחוץ פיהם שחרית מפני הרירים שבתוך הפה, כדי לברך את שם הגדול בקדושה ובטהרה:
יח אלו דברים שהן צריכין נטילה במים דוקא, ולא בכל מידי דמנקי.
אבל א"צ לערות על ידיו ג' פעמים.
אלו הן:
הקם מהמטה.
והיוצא מבית הכסא, ומבית המרחץ.
והנוטל צפרניו.
והחולץ מנעליו בידיו.
והנוגע ברגליו.
והנוגע בגופו בידו.
והחופף ראשו.
והנוגע בכינה.
והמשמש מטתו.
ומי שמפלה כליו, אפילו לא נגע בכינה, שלא מצא.
וההולך בין הקברות.
ומי שנגע במת.
אבל אם הלך אצל מת, א"צ נטילה.
ומיהו, נהגו ליטול אפילו נכנס למת אחד.
והוא הדין המלוין אותו.
ומי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל ידיו.
אם תלמיד חכם הוא, תלמודו משתכח.
ואם אינו תלמיד חכם, יוצא מדעתו:
יט המקיז דם מהכתפים ולא נטל ידיו אח"כ, מפחד ז' ימים, ואינו יודע ממה מפחד.
המגלח שערו ולא נטל ידיו, מפחד ג' ימים.
הנוטל צפרניו ולא נטל ידיו, מפחד יום אחד:
כ הרוחץ פניו ולא נגבם יפה, פניו מתבקעות או עולה בהם שחין.
ורפואתו, לרחוץ הרבה במי תרדין:
כא רוחץ אדם פניו ורגליו בכל יום בשביל כבוד קונו.
שנאמר, "כי בצלם אלהים עשה את האדם":
פסקי הסדור
הלכות נטילה שחרית
לפי שבנוסח זה [מודה אני] אין בו שם מז' שמות שאינן נמחקין, אין איסור לומר קודם נטילת ידים, בעוד שאין ידיו נקיות.
אבל להזכיר את השם בברכות, או להוציא דברי תורה מפיו, אסור עד שינקה ידיו.
ולהרהר בדברי תורה, מותר.
מי שישן במלבושיו, מאחר שיכול להיות שלא נגעו ידיו במקומות המכוסים שבגופו שדרכן להיות מכוסים לעולם, הרי סתם ידים אלו כשרות להזכיר את השם בברכות, ולדבר דברי תורה, מדין התלמוד.
ואצ"ל ליגע במלבושיו קודם נטילה, אע"פ שרוח רעה שורה עליהם.
אך בזוהר החמירו מאוד, שלא להזכיר השם בברכות, ולא ללמוד, וכן שלא ליגע במלבושיו, וכן שלא לילך ד' אמות, בעוד שרוח הטומאה שורה על הידים, קודם נטילת ידים שחרית.
ומכל מקום, אם אירע מקרה שאין לו מים ליטול ידיו ג' פעמים כראוי, כשמשכים בלילה.
חלילה לו לבטל מדברי תורה עד שיאיר היום ויטול ידיו כראוי.
אלא יטול מעט, או ינקה בכל דבר שמנקה, כדין התלמוד.
רק יזהר, שלא ליגע לעין ולא לאוזן ולא לחוטם ולא לפה ולא לאמה כגון מעטרה ולמטה או לצורך זיווג.
וכן יזהר שלא יגע במים תוך הכלי ויטמאם.
וכל שכן שצריך ליזהר מאוד שלא ליגע בשום מאכל או משקה, שלא לטמאם.
וצריך להזהיר על זה הנשים ביותר, כי רוב תיקון המאכלים על ידן:
סדר הנטילה
לכתחלה יטול כלי מלא מים בימינו, ויתננו מימינו לשמאלו, ואח"כ ישפוך משמאלו על ימינו.
ויזהר מאד, אפילו לעכב, ליטול בסירוגין.
כי כן קבלו חכמי הקבלה, שאין רוח הטומאה עוברת לגמרי מכל וכל, עד שיטול ג' פעמים בסירוגין.
וגם ליטול כל פרק כף היד עד חבורו לקנה הזרוע.
כי עד שם הטומאה מתפשטת על הידים.
ואם אין לו מים רבים כל כך ליטול ידיו ג' פעמים כראוי, נוטל פעם אחת, ויברך "על נטילת ידים".
כי הברכה לא נתקנה בשביל העברת הטומאה מעל ידיו בלבד.
אלא לפי שצריך להתקדש בקדושתו של הקב"ה, ולהעביר הטומאה מעל ידיו,
על ידי זריקת מים טהורים מן הכלי, ככהן שמקדש ידיו מן הכיור.
ולכך מברכים, "אשר קדשנו כו'".
ולקידוש הידים די בפעם אחת.
ומכל מקום צריך שיזהר לשפוך רביעית על שתי ידיו כאחת, מאחר שאינו נוטל ידיו אלא פעם אחת.
גם צריך ליזהר, אפילו לעכב.
שיהיו מים הכשרים לנטילת ידים לסעודה.
ושיבואו על ידיו מכח כלי.
ומכח אדם.
וגם שלא ליגע בידו הנטולה, בלחלוחית המים שעל פי הכלי שנטמאה בנגיעת היד שאינה נטולה.
וכן צריך ליזהר מדברים החוצצים וכל דבר הפוסל בנטילת ידים לסעודה.
לפי שכל נטילה הפסולה לסעודה, אין לברך עליה בשחר:
אם ניעור כל הלילה, או שהיה ישן פחות פחות מס' נשימות, לא שרתה עליו רוח הטומאה כלל. ואינו צריך ליטול ידיו ג' פעמים.
כי אם פעם אחת לתפלה. ולא יברך, "על נטילת ידים".
ולא ברכת, "אלהי נשמה".
אבל אם ישן יותר מששים נשימות, אפילו ישן שינת עראי, צריך ליטול ידיו ג' פעמים.
ומכל מקום, ימשמש במקומות המכוסים שבגופו קודם הנטילה, כדי שיברך על נטילת ידים לדברי הכל:
אם עשה צרכיו קודם התפלה, או נגע במקומות המכוסים שבגוף, או חיכך בראשו, אחר שנטל ידיו כראוי, ובירך כבר על נטילת ידים.
צריך ליטול ידיו שנית במים לתפלה, פעם אחת.
ומצוה לחזר אחר מים עד מיל לק"ש ולתפלה, בין בשחרית בין במנחה וערבית.
(משא"כ לתלמוד תורה והזכרת השם בשאר ברכות די בנקיון בכל דבר שמנקה)
וסמך לנטילה זו, שנאמר, "ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' לשמיע בקול תודה וגו'".
וצריך ליטול עד הפרק דהיינו עד חבור האצבעות לכף היד.
ויקח עוד מים בכפו, וישפשף כפות הידים זו בזו לנקותם, לקיים "ארחץ בנקיון כפי".
אך א"צ כלי, ולא כח נותן, ולא מים כשרים, ולא שאר דברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה.
וא"צ לברך על נטילה זו.
ומ"מ, לכתחלה כשניעור משנתו, וצריך לנקביו, ודעתו לפנות מיד, ימתין מלברך עד יציאתו מבית הכסא.
אבל אם אינו צריך לנקביו ולא יפנה עד לאחר זמן מרובה, יברך מיד.
ובלבד שיהיה מחצי לילה ואילך.
כדין שאר ברכות השחר.
ואפילו אם דעתו לישן שנית שינת קבע קודם אור היום, ויצטרך לחזור וליטול ידיו ג' פעמים בסירוגין.
אעפ"כ יכול לברך על הנטילה הראשונה, ולא יצטרך לברך על הנטילה השניה.
כי לא תקנו לברך על נטילת ידים אלא פעם אחת בשחר, בשעה שנעשה בריה חדשה.
וכמו כל ברכות השחר:
המהלך בדרך ואין לו כלי.
אם מטביל בתוך מי גבאים שיש בהם מ' סאה, או במי מעין, אע"פ שאין בו מ' סאה, יברך "על נטילת ידים".
ואחר כך כשיזדמן לו כלי ומים ישפוך עליהם ג' פעמים.
ובשעת הדחק כשאינו מצפה להיות לו כלי ומים קודם שיעבור זמן קריאת שמע ותפלה,
מטביל במי גבאים אע"פ שאין בהם מ' סאה.
ומברך על נטילת ידים
מחבר עם משנה ברורה
(א) ירחץ ידיו
(א)ירחץ ידיו וכו' - ישע"ז שני טעמים:
(א) (א) בב"י: הרא"ש כתב, לפי שידים של אדם עסקניות הן,וא"א שלא יגע בבשר המטונף בלילה, לזה תקנו חז"ל ברכה על הנטילהלק"ש ולתפלה.
והרשב"א כתב, לפי שבשחר אחר השינה אנו נעשיםכבריה חדשה, דכתיב "חדשים לבקרים רבה אמונתך", צריכין אנו להודות לויתברך, שבראנו לכבודו לשרתו, ולברך שמו.
ועל דבר זה תקנו בשחר כל אותן הברכות שאנו מברכיןבכל בוקר. לכן גם דבר זה תקנו בשחר, להתקדש בקדושתו, וליטול ידינו מן הכלי, ככהןשמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו.
ולהלכה אנו תופסים כשני הטעמים לחומרא, לענין נטילה,וכדלקמן בזה הסימן.
ואם לא בירך ענט"י קודם התפלה שוב לא יברך אחרהתפלה לכו"ע [ח"א]:
ויברך על נטילת ידים:
(ב)ויברך - ומיד אחר הנטילה יברך,וא"צ להמתין על הניגוב (ב).(ב) מ"א סק"ו:
וגם הניגוב אין מעכב.
ויש מחמירין שלא יברך עד אחר שינגב ידיו, דס"לדאין רוח רעה סר מהידים עד אחר הניגוב, וס"ל דאסור לברך בידים שר"ר שורהעליהם.
אבל דעת הפוסקים אין כן [ארה"ח].
כתב בסדר היום, שלא יגע במלבושיו עד שיטול.
ובגמרא לא משמע כן [מ"א].
איתא בברכות דף נ"א, "אל תטול חלוקך שחריתמיד השמש, ותלבש", משום סכנת מזיקין. אלא יטלהו בעצמו ממקום שהוא שם.
ואפילו אותו השמש (ג) (ג) פמ"ג: כבר נטל ידיו.
אמרינן בגמרא רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יוםמשום כבוד קונו.
ובמדינתינו שאין אנו הולכים יחפים א"צ לרחוץרגליו שחרית [פמ"ג]:
(הגה וי"א גם אשר יצר
(ג)גם אשר יצר - הטעם, (ד) (ד) מ"א והגר"א: משום דבבוקר נעשה כבריה חדשה, וצריכין אנו להודותלו. וניתקן ברכת אלקי נשמה ואשר יצר על יצירת הגוף.
ויש עוד טעמים אחרים, עיין באחרונים.
וכתב הפמ"ג, דלפי הטעם דבריה חדשה, אם היה ניעורכל הלילה, דאז לא נעשה בריה חדשה, בבוקר אין יכול לברך "אשר יצר", אם לאעשה צרכיו.
יש אומרים דאם השתין בלילה, יוכל לסמוך לענין ברכת"אשר יצר" על "אשר יצר דשחרית". (ה) (ה) מא"ר הובא בפמ"ג:
וצ"ע לדינא.
גם פעמים רבות יקרה שבבוקר משתוקק עוד הפעם להטלת מירגלים, ולא יוכל לחול עוד הברכת “אשר יצר” דבבוקר ע"ז הטלה דלילה,וכדלקמן בסי' ז' במ"ב ס"ק א'.
וי"ש יחמיר על עצמו, ויטול ידיו וילבוש מכנסיםאו יחגור בשאר דבר, להפסיק בין לבו לערוה ויברך "אשר יצר".
אך יראה בעת הברכה להרחיקמהעביט של המי רגלים ד' אמות, אם הוא עומד בחדר.
ואם לא היה העביט מיוחדלזה, די בהטלת רביעית מים לתוך המי רגלים בכל פעם ופעם שמשתין:
ואפי' לא עשה צרכיו.
וכן נהגו) (אבודרהם)
(ד)ואפילו וכו' - והרוצה להסתלק מן הספק,(ו) (ו) כתבים מ"א: יזהר לעשות צרכיו תיכף אחר שעירה מים על ידיוג"פ, וכשיצא מבהכ"ס, יטול ידיו פעם שניה ויברך אשר יצר, ויצא ידי חובהלכו"ע.
וטוב יותר (ז) (ז) מ"א: שלא יברך אפילו ברכת נט"יעד לאחר נטילה שניה, שנוטל אחר יציאתו מבהכ"ס, ובפרט אם היה צריך לנקביו בעתנטילה ראשונה, שאז בודאי אינו רשאי לברך:
והח"א כתב דנכון להמתיןמלברך ענט"י עד לאחר שמנקה עצמו ורוצה להתפלל, עי"ש טעמו.
אח"כ מצאתי בספר מעשהרב, שכן היה נוהג הגר"א ז"ל, ועיין בבה"ל:
ואפילו לא עשה צרכיו - עיין במ"ב בסופו. וזה לשון הח"א בכללז' ס"ו "נכון להמתין לברך ענט"י עד לאחר שמנקה עצמו ורוצה להתפלל,דאז יצא לכ"ע. אבל כשבירך מקודם, ואח"כ יפנה, להרא"ש צריך לחזורולברך. ואף דלא קי"ל הכי, מ"מ נכון ליזהר בזה. שם במ"א סק"א.עכ"ל. (משמע שהיה לו גירסא אחרת במ"א. ובאמת לפי מה שכתוב לפנינו אין לושום ביאור. ועיין באחרונים). וכ"כ הגאון ר' חיים צאנזאר בהגהותיו. ומשמע מן הח"אדמי שהוא קם זמן הרבה קודם התפלה, אפילו אם הטיל מי רגלים דזה כבר נקרא בשם עשייתצרכים, מ"מ כיון דמסתמא כשיגיע בבוקר זמן תפלה ילך בבית הכסא לנקות עצמו,ימתין עתה מברכת ענט"י עד הבוקר כשינקה עצמו קודם התפלה, כדי לצאת דעתהרא"ש, דס"ל דעיקרה ניתקן בשביל התפלה. ולכאורה קשה על עצתו איך יצא עתהבברכתו אליבא דהרשב"א, הלא במה שנטל ידיו תיכף כשקם יצא ידי חובת נטילה, ואיךיאמר עתה על הנטילה השנייה וצונו על נט"י ולומר דהברכה זו קאי על נטילהראשונה, הלא יש הפסק גדול? ולכתחילה יש ליזהר בזה מאוד כמבואר בהרבה אחרונים בסימןו' עי"ש. אמנם באמת אפשר ליישב, דהרי כתב הב"י בסימן ו' דלטעםהרשב"א דמשום בריה חדשה נוכל לאחרה ולסדרה עם שאר הברכות אף דהוא הפסק גדול,אך א"כ יהיה צריך לברך אח"ז תיכף גם שאר ברכות השחר. ומסתימת לשוןהשע"ת בסימן ו' סק"ה משמע שאין סובר כהח"א אלא תיכף אחר עשייתהצרכים מברך ענט"י וא"י, וכן בדה"ח לא נזכר שום חילוק בענין זה.ואפשר שהטעם הוא משום קושייתנו הנ"ל. וכן מוכח בשע"ת סק"ד שזו היאשיטתו. אח"כ מצאתי בספר מעשה רב כהח"א שכתב שיש לסמוך ברכת ענט"ילתפלה ולא יאמר אותו תיכף כשקם כשאין דעתו להתפלל מיד ובלבד שלא ישכח עכ"ל.ואף דיש לדחות דהוא קאי שם לשיטתו דפסק שם כהרא"ש דצריך לברך לכל תפלה,משא"כ לדידן. מ"מ יותר טוב לעשות כהח"א דזה אליבא דהרא"שבוודאי יוצא, ואפשר גם להרשב"א לפי מה שכתב הב"י, וכנ"ל.משא"כ אם לא יעשה כוותיה, להרא"ש בוודאי אינו יוצא, וכדמוכח בתשובת הרא"ששהובא בב"י. וגם מהרמב"ם משמע שסובר כהרא"ש דהעיקר ניתקן נט"יבשביל התפלה ולא בשביל בריה חדשה, מדסובר דצריך לברך לכל תפלה, בפרק ד' מהלכותתפלה הלכה ג', והובא בב"י לקמן בסימן צ"ב:
מים הפסולים לנטילת ידיםלסעודה (לקמן סימן ק"ס) כשרים לנט"י לתפלה.
(ה) סימןק"ס - דהיינו, מים שנשתנומראיהן, או נעשו בהם מלאכה, (ח) (ח)פמ"ג: או מלוחים, או סרוחים, שאיןהכלב יכול לשתות מהם. ומשו"ה ראוים לתפלה, דכאן לא צריך רק משום נקיות בעלמא:
לקמן סימן ק"ס - עיין מ"ב, ועיין במ"א, ובשע"ת,ובפמ"ג. ומשמע מהם, דכונת הרמ"א לומר, דדוקא בזה אנו חוששין לדעת היש מישאומר דלא מברך עלייהו, אבל כלי וכח גברא או אם אין לו רביעית מים בוודאי יוכללברוכי ענט"י. ומה שסיים הרמ"א בס"ז בהג"ה "ושאר הדבריםהפוסלים" לא קאי רק אאם אין לו רביעית מים. ומביאור הגר"א ס"ז וכןסובר בפרישה משמע דלדעת הרא"ה לא יברך אם אין כלי וכח גברא. ולא העתקתיכ"ז משום דאין נ"מ לדינא, דבלא"ה הכריעו האחרונים (המה הרש"לודמש"א וב"ח וא"ר ודה"ח וארה"ח) דאפילו על מים הפסוליםלגמרי יוכל לברך ענט"י. וכן משמע מביאור הגר"א דדימה דין זה להא דבסעיףכ"ב. ושם משמע מיניה דמצדד לפסוק דמברך ענט"י וכקושיית המ"א שם. וכ"זלדינא אבל לכתחילה נכון לחוש ולהקפיד אפילו על כלי וכח גברא ג"כ וכמו שמבוארבס"ז:
מיהו יש מי שאומר דלאמברך
(ו)דלא מברך - ר"ל על נטילת ידיםרק (ט) (ט) לבוש ופרישהועט"ז והגר"א: על נקיות ידים:
עלייהו:
(ז) עלייהו - (י) (י) מוזכר בבה"ל: והאחרונים הכריעו דיוכל לברך על נטילת ידים. ועיין לקמן בסעיף ז'ובמ"ב ס"ק ט"ז:
עלייהו - עי' מ"ב, ועיין בשע"ת שכתב, שמי שנוהגכהש"ע ונטל בלי ברכה, ואח"כ נזדמנו לו מים כשרים, יחזור ויטול בלי ברכה.ולפי מה שכתבנו לעיל בשם הח"א, יוכל ליתן עצה שלא יפסיד הברכה. דהיינו שקודםהתפלה יטיל מים וישפשף או יעשה צרכיו, ואח"כ יטול ידיו במים הכשרים, ויוכללברך. ומהפמ"ג סק"ה משמע ג"כ, דכשנזדמנו לו אחר שעה ושתים מיםכשרים יוכל לברך על נטילת ידים. וטוב לעשות כמו שכתבנו:
(ב) ידקדק
(ח)ידקדק - כי חוץ מהטעמים הנזכריםבסק"א, שצריך ליטול ידיו לתפלה, צריך ליטול גם משום רוח רעה השורה על הידים.
אך (יא) (יא) אחרונים: היכא דהנטילה הוא משום רוח רעה לבד, לא היו מתקניםע"ז ברכה, לכן אנו צריכים גם לטעמים הנ"ל:
לערות עליהן
(ט)לערות עליהן - ויטלם לכתחילה עד פרקהזרוע.
ואם אין לו מים (יב) (יב) שע"ת וארה"ח: די עד קשרי אצבעותיו.
וצריך (יג) (יג) מ"א: לפשוט הכפות כמי שרוצה לקבל דבר, ויגביהם כנגד הראש.
גם (יד) (יד) בה"ט והוא בסי"ז: טוב להדיח פיו (טו) (טו) בה"ט: ובתענית צבור לא ידיח:
ידקדק לערות עליהן מיםג"פ - עיין מ"ב. ובדיעבדאפילו לא נטל רק ידו אחת לבד, סר רוח רעה מאותו היד (ארה"ח):
מים ג"פ
(י)ג"פ - ואפילו שופך הרבה בפעםאחד אינו מועיל.
כי אין הרוח הולך אלא בג' פעמים.
דהיינו פ"א על יד ימין ואח"כ על יד שמאלעד ג"פ (טז) (טז)מ"א וח"א ודה"ח: בסירוגין.
ובספר מעשה רב כתב ד' פעמים,ג"פ להעביר רוח רעה והד' להעביר המים שנטמאו.
צריך להזהיר לנשים שיזהרובנט"י ג"פ בסירוגין כמו האנשים.
וגם כי הם מתקנות המאכלים,שלא יטמאום בידיהם. (יז) (יז)פמ"ג:
גם יש ליזהר שהקטנים יטלוידיהם בשחרית כי נוגעים במאכל.
ובנגיעת עכו"ם במאכליםבלא נט"י אין לחוש דלא מקבלי טומאה:
להעביר רוח רעה ששורה עליהן:
(ג) לא יגע בידו קודם נטילה
(יא)קודם נטילה - מפני שהרוח רעה השורה עלהידים יוכל להזיק לאלו האיברים:
לפה ולא לחוטם ולא לאזנים ולא לעינים:
(יב) ולא לעינים - ויש ליזהר (יח) (יח) ארה"ח: אפילו ע"ג עיניו מבחוץ אם אפשר לו:
(ד) אפי' מי שנטל ידיו לא ימשמש בפי הטבעת תמיד
(יג)אפילו וכו' - וקודם נטילה (יט) (יט) הגר"א וח"א: יש אוסרין מליגע בפי הטבעת אפילו במקרה. וכן לאמה,במקום הנקב אפילו אם הוא נשוי. וכן כה"ג במקום נקב הקזה, כי אז יוכל הרוח רעהלהזיק לכל נקב שבגוף:
מפני שמביאתו לידי תחתוניות.
לא יגע במקום הקזה שמשמוש היד מזיק לחבורה:
(ה) לא יגע בגיגית שכר שמשמוש היד מפסיד השכר:
(יד)מפסיד השכר - ואם נגע במאכל קודם שנטלידיו, (כ) (כ) ח"א: אין לאסור המאכל עי"ז. אבל לכתחילה מאוד ישליזהר שלא ליגע אז בשום מאכל. (כא) (כא) ארה"ח: ואם נגע באוכל ידיחנו ג"פ. וכן (כב) (כב) ארה"ח: אין לשתות עשן טבא"ק קודם נט"י.
לא יגע בגיגית - ר"ל אחר נטילה, ומשום קלקול השכר. אבלבקודם נטילה לא איירי מאומה. אמנם בב"ח וט"ז וביאור הגר"א הסכימו,דקודם נטילה אסור ליגע בגיגית של שכר מפני שעי"ז יוכל להכניס רוח רעה לתוךהשכר ומזיק אח"כ להשותים. ולדבריהם פשוט דאפילו בדיעבד יש ליזהר מאוד מלשתותהשכר הזה. וגם הח"א הביא זה להלכה לאסור. אמנם בספר ארה"ח מסיק להקלבדיעבד. וצ"ע למעשה. ולענין שאר אוכלין אם נגע קודם נטילה יש להקל בדיעבד.כ"כ הח"א. וכן העתקתי במ"ב:
:
(ו) אין צריך רביעית לנטילת ידים לתפלה:
(טו)אין צריך - ר"ל, דיעבד איןמעכב הברכה, ומברך על נטילת ידים.
אבל לכתחילה טוב להקפיד שיהיה לו ג"כ רביעית.
וכמו שכתב בסעיף שאחר זה, דקאי גם על שיהיה לורביעית.
וכמו שכתבו (כג) (כג) הפמ"ג בסק"ד וש"א: האחרונים:
אין צריך וכו' - עיין מ"ב. וכן בדין, אחרי דהרא"המחמיר גם לענין ברכה. וכמו שכתב הגר"א. וגם הפרישה מחמיר מחמת זה לענין הברכה.ואף דשאר פוסקים לא מחמירין כוותייהו, מ"מ לכתחילה נכון להקפיד זה. וכן משמעמהפמ"ג סק"ד:
(ז) טוב להקפיד בנטילת ידים שחרית בכל הדבריםהמעכבים בנטילת ידים לסעודה:
טוב וכו' המעכבים - נראה דדברים שאין בנט"י רק זהירות לכתחילה,אין צריך כאן ליזהר בזה. וכ"כ הפמ"ג:
הגה מיהו אינו מעכב
(טז)אינו מעכב - ר"ל (כד) (כד) הגר"א ופמ"ג שם: דיעבד לענין הברכה, ויוכל לברך ענט"י או אפילולכתחלה היכא דאי אפשר בענין אחר. אבל (כה) (כה) מ"א: היכא דאפשר, טוב להקפיד:
לא כלי
(יז)לא כלי וכו' - ר"ל דמהני (כו) (כו) ח"א: אף להעביר רוח רעה, ולכן אם אין לו כלי שלם מותרליטול מכלי נקוב. וכן מפלו"מף, אף שאין כאן כח גברא, כמבואר לקמן בהלכותנט"י. אבל אם שכשך ידיו במים לא מהני לרוח רעה וכדלקמן:
ולא כח גברא, ושאר הדברים הפוסלים בנטילת הסעודה(מרדכי ריש פרק אלו דברים תשובת רשב"א סי' קצ"ה):
ושאר הדברים וכו' - עיין במ"א סק"ג ובפמ"ג שמבארדבריו, דכוונת הרמ"א בזה רק לענין אם המים פחות מרביעית, אבל אם המים בעצמםפסולין, מחמיר הרמ"א כהי"א הנ"ל, שלא לברך עלייהו. ומביאורהגר"א שעל הג"ה זו משמע דמפרש להרמ"א, דס"ל דבדיעבד אינו מעכבכלל בשום דבר. וכן באמת משמע פשטא דלישנא דהרמ"א. אמנם לא העתקתי כ"זבמ"ב משום דלדינא אין נ"מ בזה, דכבר העתקנו שם בסק"ז דהאחרוניםאינם סוברים כהי"א הנ"ל:
(ח) נטילת ידים שחרית אין נוטלין על גבי קרקע
(יח)קרקע - ואפילו (כז) (כז) מ"א: ע"ג קיסמים אסור מפני שרוח רעה שורה עליהם:
אלא לתוך כלי:
(יט) כלי - וטוב (כח) (כח)ארה"ח בשם הזוהר: שיניח שני כלים מראשותיו אחד מלא ואחד ריקן:
(ט) מים של נטילת ידים שחרית אסור ליהנות מהם
(כ)מהם - ע"כ (כט) (כט) דה"ח: לא יתנם לפני בהמתו:
ולא ישפכם בבית ולא במקוםשעוברים שם בני אדם:
(כא)בני אדם - כי יוכלו להנזק ע"יהרוח רעה. וישפכם (ל) (ל)פמ"ג: במקום מדרון או בעפרתיחוח:
(י) נוטל כלי של מים ביד ימינו ונותנו ליד שמאלוכדי שיריק מים על ימינו תחלה:
(כב)ונותנו - כדי שיתגבר ימין שהואחסד על שמאל שהוא דין.
וגם (לא) (לא) ארה"ח: באיטר אזלינן בתר ימין דעלמא:
(יא) לא יטול
(כג)לא יטול - ר"ל (לב) (לב) אחרונים: לשפוך לו על ידיו אבל להביא לו מים מותר:
ממי שלא נטל ידיו שחרית:
(כד) ממי שלא וכו' - ובנטילה לאכילה (לג) (לג) פמ"ג וש"א: רשאי ליטול ממי שלא נטל ידיו:
(יב) אם שכשך ידיו לתוך כלי של מים עלתה לו נטילה לק"ש ולתפלה
(כה)לק"ש ולתפלה -ויוכל לברך (לד) (לד)פמ"ג במ"ז וכן משמע בב"י: על נטילת ידים, דאמרינן בכיור "ורחצוממנו", ולא בתוכו, הא בעלמא אפילו בתוכו.
אבל (לה) (לה) ב"י: להעביר הרוח רעה בעי עירוי ג"פ דוקא, ושכשוךבכלי אפילו ק' פעמים לא חשיב אלא אחד, שמיד נטמאו המים והויין כמו שופכין.
ומשום הכי נסתפק אח"כבמימות מחולפים, דאפשר דלאו דוקא עירוי בעינן העביר רוח רעה, ואפילו רחיצה סגי, אודבעינן דוקא עירוי מכלי על ידיו.
וכתב הפמ"ג דלפ"ז אם תחב ידו בנהרג"פ או בשלג המונח על הארץ בשלשה מקומות מחולפים, אפ"ה לא מהני רקלתפלה, ויוכל לברך ענט"י.
אבל ספק אם מהני להעביר רוחרעה דאולי בעינן לזה עירוי מכלי.
והארה"ח ולבושי שרד פסקו, דבנהר וכן בשלג ובמימקוה מהני אף להעביר רוח רעה, ואפילו אין בהם ארבעים סאה. ועי"ש עודבארה"ח:
אבל לא לרוח רעה שעליהן
(כו) אבל לא וכו' - ע"כ יראה ליטול פעם שנית מן כלי אפילו אחרהתפלה:
אם שכשך ידיו בג' מימותמחולפים יש להסתפק אם עלתה לו להעביר רוח רעה שעליהן:
(יג) אם היה נעור כל הלילה
(כז)כל הלילה - ואם ישן במקצתה,לכו"ע צריך ליטול ידיו בבוקר כדין. והוא שישן שינת קבע על מיטתו, ומשום דסתםידים עסקניות הן ובודאי נגע במקום מטונף. אבל אם ישן שינת ארעי להרא"ש (לו) (לו) ב"י ופמ"ג:
דינו בזהכאלו לא ישן כלל:
יש להסתפק אם צריך ליטולידיו שחרית להתפלל ולהעביר רוח רעה מידיו:
(כח)להתפלל ולהעביר -דהיינו (לז) (לז) ב"יוט"ז: לתפלה יש ספק אם הטעם שלנט"י שחרית כהרשב"א לעיל במ"ב סק"א, וא"כ אע"גדהשתא לא נעשה בריה חדשה לא פלוג רבנן וצריך נטילה, או שמא עיקר הטעם כהרא"ששם, ובניער ולא נגע במקום מטונף א"צ נטילה.
ולהעביר הרוח רעה ישג"כ ספק אם בעלמא השינה גורם הרוח רעה, וא"כ אפילו ישן ביום שורהר"ר וצריך ליטול ידיו, וניעור בלילה א"צ ליטול ידיו, או הלילה גורם הרוחרעה וא"כ יהיה הדין בהיפוך:
אם היה נעור וכו' - עיין במ"ב ס"ק כ"ח. וכן אם ישןבלילה בבתי ידים שבוודאי לא נגע במקום מטונף, אין צריך להרא"ש ליטול ידיובבוקר רק משום רוח רעה, ובלי ברכה (פמ"ג וארה"ח):
כל הלילה - עיין מ"ב סקכ"ז. ואם היה ישן בתחלתהלילה וקם ונטל ידיו כדי להעביר הר"ר, נ"ל דלהרשב"א צריך עוד הפעםבבוקר ליטול ידיו לתפלה ובברכה, דלא שייך לומר דכבר נעשה בריה חדשה כשקם בתחילתהלילה, דכתיב "חדשים לבקרים וגו'". ורק כדי לצאת דעת הרא"ש דלדידיהאין צריך שוב לברך בבוקר גם בזה יעשה צרכיו קודם התפלה, ויתחייב ליטול ולברךלכ"ע:
הגה ויטלם
(כט)ויטלם - ר"ל (לח) (לח) אחרונים: ג"פ, מחמת ספק, וכן בשני הסעיפים שאחר זה:
בלא ברכה (הרא"ש כלל ב' ורשב"א סי'קכ"ג):
(ל) בלא ברכה - יש (לט) (לט) ב"ח וכ"כ בס' מעשה רב: מהאחרונים שחולקין על הכרעת הרמ"א בזה, וסובריםדצריך לברך. (מ) (מ) עייןבשע"ת ובארה"ח: ויש שמסכימים עמו.
וכ"ז בלא עשה צרכיו. אבל אם עשה צרכיו קודםהתפלה (מא) (מא) א"רודה"ח וחידושי רע"א וארה"ח וח"א: הסכמת אחרונים דבזה צריך ליטול ידיו ולברך. וכן נכוןלעשות לכתחילה במי שניעור כל הלילה, כגון בליל שבועות, (מב) (מב) ארה"ח: יעשה צרכיו או יטיל מים וישפשף, שאז לכו"עיתחייב לברך, ויברך ענט"י ואשר יצר:
ויטלם בלא ברכה - עיין במ"ב סק"ל בשם הסכמת האחרונים,וטעמם הוא משום דלהרא"ש הטעם שצריך לברך שחרית משום שידיו אינם נקיות. ואףשלתפלת מנחה קי"ל בסימן ז' ס"א דא"צ לברך אף כשנוטל ידיו משוםשאינם נקיות, מ"מ בשחרית תקנו חכמים שחייב ליטול ידיו וצריך לברך, א"כאם עשה צרכיו או נגע במקום מטונף צריך ליטול להרא"ש. וגם להרשב"א שכתבהטעם לנטילת שחרית משום דנעשה בריה חדשה צריך לברך אף בנעור אחד דלא פלוג. ועודדעל חידוש העולם צריך לברך אף שלא נהנה כמו שכתב הרשב"א בתשובה סימןקנ"ג:
(יד) השכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו יש להסתפק אם צריך ליטול ידיופעם אחרת כשיאור היום
(לא)כשיאור היום - כי י"א (מג) (מג) ארה"ח: בעמוד השחר חוזר הר"ר לשרות פעם שנית:
להעביר רוח רעה השורה עלהידים:
(לב)להעביר וכו' - הכא (מד) (מד) מ"א: לא נקט להתפלל, כמש"כ סעיף י"ג. דודאימשום תפלה אין צריך בזה עוד הפעם ליטול ידים. ואפילו אם חזר וישן פעם שנית קודםעמוד השחר, דבזה בודאי צריך משום רוח רעה עוד הפעם ליטול ידים, מ"מ אין יכוללברך ענט"י.
ואפילו אם השינה היתה שינת קבע, דאנו חוששין לשיטתהרשב"א דס"ל דטעם הנטילה משום דבבוקר נעשה בריה חדשה, ופ"א נעשההאדם בריה חדשה ולא שתי פעמים, (מה) (מה) מ"א וש"א: ומשום רוח רעה בלבד לא תקנו ברכה:
(הגה ויטלם בלא ברכה):
(לג)בלא ברכה - הנה נראה דאפילו אם בפעםהראשון כשנטל ידיו לא בירך ענט"י, מ"מ לא יברך עתה, דאיך יאמר וציונוענט"י, הלא כבר יצא ידי חובת הנטילה לתפלה לדעת הרא"ש כמבואר בב"י,וכה"ג כתב לעיל בשערי תשובה סק"ד. ומ"מ הנכון (מו) (מו) עיין בבה"ל: שיביא עצמו לידי חיוב ברכה, דהיינו שיעשה צרכיו קודםהתפלה, ויתחייב לברך ענט"י וכנ"ל בסק"ד בשם הח"א:
ויטלם בלא ברכה - עיין מ"ב סקל"ג במה שכ' דהנכון שיביאא"ע לידי חיוב, ולא יקשה להמעיין דהלא לכאורה יסתור מה שכתבנו בסקל"ב,והוא מדברי המ"א דצריך לחוש לשיטת הרשב"א בישן שינת קבע, וממילאה"ה בעשה צרכיו דחד דינא להו, וכדמוכח בא"ר סק"ט, ואינו דומהלהסכמת אחרונים שבסק"ל, דשם הלא מיירי שלא נטל ידיו עדיין כלל, משא"כבזה.
אולם באמת ניחא, דהלא בענינינו איירינן שלא בירךבפעם ראשונה, ובזה י"ל דגם לדעת הרשב"א נוכל לברך עתה, וכמו שכתבהב"י בסימן ז', וקאי הברכה על הנטילה הראשונה.
וכבר הארכנו בזה בבה"ל לעיל בריש הסימןעי"ש.
ודע עוד דמה שכתוב בהג"ה בזה ויטלם בלא ברכהוכן בסט"ו לא דמי למה שכתב בסי"ג, דהתם הוא רק מחמת ספק והכא לכ"עלא צריך לברך [אחרונים]:
(טו) ישן ביום יש להסתפק
(לד)יש להסתפק - אי לילה גורם לרוחהטומאה או שינה גורם ודוקא (מז) (מז)אחרונים: הישן שיתין נשמי אבל פחותמזה אין רו"ר שורה (מח) (מח)פמ"ג: ואפי' בלילה:
אם צריך לערות מים עליהם ג"פ(ויטלם בלא ברכה):
(טז) דוד היה נזהר שלא לישן שיתין נשמין (פי' ששיםנשימות)
(לה)שיתין נשמי - ר"ל (מט) (מט)מ"א: רצופין אלא היה מתנמנם כמהפעמים (נ) (נ) פמ"ג: פחות משיתין נשמי עד חצות לילה ומחצות ואילך היהמתגבר כארי:
דוד וכו' שיתין נשמי - רבו בו הדעות בשיעור זה. י"א דהוא ג' שעותוראיה מהא דהאר"י ז"ל היה ישן בשבת ב' וג' שעות. ויש דוחין דשאנית"ח בשבת דמצוה לענג השבת. ועוד אינו מוכרח כלל דשמא היה ניעור כמה פעמיםבתוך שינתו ולא היה ישן ס' נשמין בפעם אחת. וי"א דהוא יותר מחצי שעה.וי"א דהוא שיעור מעט יותר משלשה מינוט. ע"כ בעל נפש יחמיר לפי כחו:
כדי שלא יטעום טעם מיתה:
(הגה ובגמ' פ' הישן משמע דדוקא ביום היה נזהר)
(לו)דדוקא ביום - השיגו עליו האחרונים,דלא נמצא שם כן בגמרא, רק על האמוראים, אבל דוד בעצמו גם בלילה היה נזהר.
ונ"מ כ"ז לדידן(נא) (נא) מ"א: שבעל נפש יחמיר עכ"פ ביום. (נב) (נב) מ"א: ואין שבת בכלל זה.
ועיין לקמן בסימן רל"א ס"א דאם א"אלו ללמוד בלא שינת הצהרים מותר לישן מעט. אבל לא יאריך בה, עיי"ש.
ועיי"ש עוד שגם זה לאתהיה כונתו להנאת עצמו רק לעבודתו יתברך.
ועיין במחצית השקל שכתבדענין השינה ביום תלוי לפי מה שהוא אדם, וכפי הצורך לעבודתו ית':
(דברי עצמו ועיין בב"י):
(יז) יש נוהגין לרחוץ פיהם שחרית מפני הריריםשבתוך הפה:
(לז)מפני הרירים - כי צריך להזכיר את השםהגדול בקדושה ובטהרה [ב"י] ואם הוא איסטניס ואינו רוצה להכניס המים לפיו מפנישאינם זכים וצחים אין מעכב מלברך [לבוש]:
(יח) אלו דברים צריכים נטילה
(לח)צריכים נטילה - להסיר רוח רעה השורהעי"ז (נג) (נג)פמ"ג: ע"כ ימהר ליטול תיכף.
והנטילה תהיה (נד) (נד) פמ"ג: עד הפרק ועכ"פ (נה) (נה) דלא עדיפי מנטילת שחרית בדיעבד ועיין לעיל במ"בסק"ט: עד סוף קשרי אצבעותיו אבל(נו) (נו) פמ"ג ואפילולתורה עי"ש: אםליכלך ידו בטיט וברפש דאין בו משום רוח רעה א"צ רק לקנח מקום המלוכלך בלבדודי.
ולענין תפלה יבואר לקמןבסימן צ"ב עי"ש בבה"ל:
במים.
(לט) במים - אף (נז) (נז) פמ"ג: דלתפלה וכ"ש לתורה די אחר כל אלו בנקיון בעלמא, וכדלקמן בסעיףכ"ב דמיירי בקם מן המטה וכ"ש באינך, מ"מ להסתלק רוח רעה (נח) (נח) מ"א ופמ"ג: צריך דוקא מים. ועיין לקמן בס"ק מ"א.
וא"צ ג' פעמיםכ"א בקם מן המטה (נט) (נט)א"ר בשם מק"ח:
ויש מחמירין בהולך בין המתים ומשמש מיטתו דבעינןג"כ ג"פ.
ובספר היכל הקודש מחמירביוצא מבהכ"ס ג"פ.
ובמ"א סימן ז' סתר דבריו:
הקם מהמטה. והיוצאמבהכ"ס.
(מ)והיוצא מבהכ"ס -אפילו (ס) (ס) ארה"ח בשם כמהתשובות וממ"א רכ"ז ב' אין ראיה להיפך וכמו שכתב הפמ"ג שם: לא עשה צרכיו.
וכן (סא) (סא) דהוא בכ"מ כבהכ"ס: מבית המרחץ אפילו לא רחץ שם. ומשום רו"ר ששורה באלו המקומות:
ומבית המרחץ. והנוטלצפרניו. והחולץ מנעליו.
(מא)מנעליו - משום שנוגע (סב) (סב) מ"א וארה"ח והגר"א: בידיו בעת החליצה, אבל בלא נגע בהם א"צ נטילה.
החולץ מנעליו ונוגע ברגליווחופף ראשו, (סג) (סג)ארה"ח: אינו משום רוח רעה, רק משוםנקיות, ע"כ א"צ למהר ליטול ידיו תיכף, משא"כ באינך דמשום רו"רוכנ"ל בס"ק ל"ח:
והנוגע ברגליו. והחופף ראשו.
וי"א אף ההולך ביןהמתים.
(מב)בין המתים - (סד) (סד) מ"א: בבית הקברות וכתב מהרי"ל סי' כ"ג שישליטול קודם שיתפלל על הקברות ורוחצין שנית בשובו לחצר בה"ק שרוחות רעות מלויןהחוזרין. ויש (סה) (סה)ארה"ח: נוהגין אז לרחוץ גם הפנים:
ומי שנגע במת.
(מג) במת - ואפילו מי שנכנס אצל מת אחד או שהלך ללותו (סו) (סו) מ"א: נוהגין בנטילה.
ונהגו להקפיד אם יכנס אדםלבית אחר קודם שירחץ ומנהג אבותינו תורה היא [רמ"א יו"ד שע"ו]:
ומי שמפליא כליו.
(מד) כליו - אפילו (סז) (סז) מ"א: לא נגע בכנה שלא מצא:
והמשמש מטתו. והנוגעבכנה.
(מה)בכנה - ובפרעוש (סח) (סח) עיין בשע"ת ובארה"ח: אפשר דדי בנקיון בעלמא:
והנוגע בגופו בידו.
(מו) בידו - במקומות המטונפות שיש בהם מלמולי זיעה:
ומי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל אם תלמיד חכם הואתלמודו משתכח ואם אינו תלמיד חכם יוצא מדעתו:
(מז) יוצא מדעתו - עיין בא"ר דר"ל דנתלבש בו רוח שטותועי"ז יוכל לבוא אח"כ לעבירה וכמאמרם דאין אדם עובר עבירה אא"כנכנס בו רוח שטות:
(יט) המקיז דם מהכתפים
(מח)דם מהכתפים - ואפשר עלוקה [שקוריןפייווקע"ס] או ביינקע"ס ג"כ צריך ליטול (סט) (סט) פמ"ג: וטוב להחמיר:
ולא נטל ידיו מפחד ז' ימים.
המגלח ולא נטל ידיו מפחדג' ימים.
הנוטל צפרניו ולא נטלידיו מפחד יום אחד ואינו יודע ממה מפחד:
(כ) הרוחץ פניו ולא נגבם יפה פניו מתבקעות או עולה בהן שחיןורפואתו לרחוץ הרבה במי סילקא:
(כא) צריך ליזהר בתפלה
(מט)בתפילה - וה"ה בשעה שהואעוסק בתורה [בסימן צ"ב ס"ז בהג"ה]:
או באכילה (ועיין לקמןסי' צ"ב סעיף ו'
(נ)סי' צ"ב ס"ו - דנתבאר שם שאם עומד בתפלה ונזכר שנגע במקום מטונף די בנקיון עפר אושמחכך ידיו בכותל דמה יעשה באמצע תפלה.
ומיהו אם עומד עדייןבק"ש או בפסוקי דזמרה (ע) (ע)פמ"ג: צריך לילך וליטול ידיו:
וסי' קס"ד)
(נא) וסי' קס"ד - דשם נתבאר שאם עבר ונגע בתוך הסעודה צריך ליטולידיו שנית כדין
אך לענין ברכת ענט"יהסכמת רוב האחרונים שלא לחזור ולברך ע"ש במ"ב:
שלא ליגע בשוק וירך ובמקומות המכוסים באדם לפי שיששם מלמולי זיעה (מלמולי זיעה פירוש זוהמא כעין שעורים קטנים)
(נב)מלמולי זיעה - עיין ביו"ד סי'קי"ו דצריך ליזהר מזיעה. דכל זיעה סם המות חוץ מזיעת הפנים. וסימן לדבר בזיעתאפיך תאכל לחם:
וכן שלא לחכך בראשו אבל מקומות המגולים בראשוובפניו
(נג) ובפניו - וכן בצוארו עד החזה [ב"י] וכתב במחצית השקלדזה תלוי לפי מנהג המקומות אם הדרך להיות מגולה שם:
צריך ליזהר וכו' ובפניו - עיין במ"ב ס"ק נ"ג במש"כבשם המחה"ש ומה שחידש עוד לענין מקום מגולה שבזרועותיו עי"ש בדבריו לאהעתקתי דלא משמע כן בזבחים י"ט ע"ב ברש"י ד"ה ולא למעלהעי"ש:
ובמקום המגולה שבזרועותיו
(נד)שבזרועותיו - (עא) (עא) מ"א: עד הפרק הנקרא (איילי"ן בויגי"ן). וכן אםהולך יחף ברגליו אפשר דהוי בכלל המקומות המגולין [פמ"ג בסי' צ"ב]:
אין להקפיד:
(כב) אם אין לו מים
(נה)אם אין וכו' - ואם יש לו מים צריךליטול (עב) (עב) בסי' רל"ג: אפילו לתפלת מנחה וערבית אפילו אם אינו יודע להןשום לכלוך.
והנטילה יהיה בלא ברכה כילא תקנו ברכה כ"א בשחרית וכדאיתא בסימן ז' ס"א.
ואם אין לו מים י"אדדינו כהכא דינקה בכל מידי דמנקי (עג) (עג) מ"א בסי' צ"ב סק"ג: פן מודבק בהם איזה דבר מאוס או זוהמא. ועיין לקמןבסי' צ"ב וברל"ג במשנה ברורה:
יקנח ידיו
(נו) יקנח ידיו - ואפילו (עד) (עד) מ"א: היו מלוכלכים בודאי כגון שעשה צרכיו וקינח ג"כ מהני ועיין לקמןבסי' צ"ב כמה צריך לחזור אחר מים:
בצרור או בעפר
(נז) בעפר - או (עה) (עה) ארה"ח בשם רדב"ז: שישפשף בטלית יבש.
ודע דנקיון כיון שהוא עומדבמקום מים צריך לנקות כל היד (עו) (עו) פמ"ג בסוף הסימן: בין גבו ובין תוכו עד הפרק (עז)
(עז) כנ"ל בסק"ט: ובדיעבד די עד סוף קשרי אצבעותיו אבל לא כמו שנוהגיןאיזה אנשים שמנקין רק ראשי אצבעותיהן:
או בכל מידי דמנקי ויברךעל נקיות ידים
(נח)נקיות ידים - (עח) (עח) מביאור הגר"א וכן משמע קצת במ"אעיין בפמ"ג: י"אדגם בזה מברכין ענט"י ומ"מ כל (עט) (עט) לבוש ודה"ח וארה"ח וח"א: האחרונים לא זזו מפסק השו"ע:
ויועיל לתפלה אבל לאלהעביר רוח רעה שעליהן:
(כג) לא תקנו נטילת ידים אלא לק"ש ולתפלה אבל ברכות דשחריתיכול לברך קודם נטילה
(נט)קודם נטילה - (פ) (פ) מ"א: דסתם ידים דהיינו שאינו יודע אם הם מלולכלים אינןפסולות לברכה וכ"ש לד"ת דהרי מברכין על הפירות וא"צ נט"י:
אא"כ הוא ישן עלמטתו ערום
(ס)ערום - שאז מסתמא ידיו מטונפותבנגיעת בית הסתרים.
ומלבושים שלנו שבית הצוארפתוח (פא) (פא) פמ"ג: אפילו אם ישן במלבושים מסתמא ידיו מטונפות כי דרכולחכך בגופו במקום זיעה.
ודוקא אם ישן שינת קבע אבלבשינת עראי אין חזקתו שנגע, ודינן כסתם ידים דכשרים לת"ת ולברכה רק לתפלה:
שאז אסור להזכיר את השם עד שינקה אותם:
(סא) שינקה אותם - בצרורות ובכל מידי דמנקי. וה"ה לתורה (פב) (פב) כנ"ל בס"ק מ"ט: אסור בלא נקיון.
ועיין בפמ"ג שכתב דאפילו אם יש לו מים מ"מדי לברכות ולתורה בניקיון בעלמא וכן משמע בביאורי הגר"א ורק משום כדי להעביררוח רעה בעינן מים.
ובשע"ת בשם הזוהר כתבדלא יברך בלי נט"י.
וראוי להחמיר ביש לו מים.ועיין לקמן בסימן ס"ב סק"ח במשנה ברורה::