מח אומרים פרשת התמיד ופסוקי קרבן שבת אומרים אצל פרשת התמיד ובו ג' סעיפים:
א נהגו כל ישראל וקבעו חובה על עצמן לקרות פרשת התמיד בכל יום קודם התפלה שע"י הקריאה זו מעלה הקב"ה עליהם כאלו הקריבו קרבן תמיד במועדו כמו שנתבאר בסי' א' וטוב לומר גם פרשת הקטורת אחר פרשת התמיד כמו שנתבאר שם ויש נוהגין לומר אביי הוה מסדר סדר המערכה וכו' ורבון העולם וכו' ואם אי אפשר לומר הכל בצבור מפני שהצבור אין אומרים אלא פרשת התמיד בלבד יכול לומר הכל בביתו משיאור היום ולחזור ולקרות פרשת התמיד עם הציבור ואין לחוש שיהיה נראה כמקריב ב' תמידין ועובר בבל תוסיף לפי שבקריאה אין בה משום בל תוסיף ועל צד היותר טוב יכוין בפעם הב' שהוא כקורא בתורה וטוב לומר פרשת הקרבנות מעומד דוגמת הקרבתן שהיה מעומד:
ב בשבת נוהגין לומר פסוקי קרבן מוסף שבת אחר פרשת התמיד ואף על פי שעדיין לא התפללו שחרית ואסור להקדים מוסף לתמיד של שחר מכל מקום הרי אמרו כבר פרשת התמיד ואם תחשב אמירת הפסוקים של מוסף להקרבה גם אמירת פרשת התמיד נחשבה להקרבה אבל בראש חודש ויום טוב אין צריך להזכיר פסוקי קרבן מוסף אצל פרשת תמיד מפני שקורין בתורה בפסוקי מוסף ובמדינות אלו נוהגין שמזכירין גם בראש חדש כדי לפרסם שהוא ראש חודש:
ג נהגו המדקדקים להתנועע בשעה שקורין בתורה דוגמת התורה שנתנה ברתת כמ"ש וירא העם וינועו וגו' וכן עושין בשעה שמתפללין על שם כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך ויש מי שאומרים שאין להתנועע אלא בפסוקי דזמרה שהם שבח והלל אבל לא בתפלת י"ח רק בחתימת הברכות נוהגין קצת להתנועע בנחת לקיים מפני שמי נחת הוא ולענין מעשה היאך שיעשה יעשה ובלבד שיכוין: