Audio for subsection 001 - אודיו סעיף א
Audio for subsection 002 - אודיו סעיף ב
Audio for subsection 004 - אודיו סעיף ד
Audio for subsection 006 - אודיו סעיף ו
Audio for subsection 010 - אודיו סעיף י
נא דיני תפלה מברוך שאמר עד ישתבח ובו י"ג סעיפים:
א תיקנו לומר פסוקי דזמרה בכל יום.
דהיינו: מתהלה לדוד עד כל הנשמה תהלל וגו'.
כדי לסדר שבחו של מקום ברוך הוא תחלה, ואחר כך יתפלל.
כי כן עשה משה רבינו עליו השלום בתפלתו.
שאמר תחלה: "אתה החילות להראות את עבדך את גדלך וגו'". ואח"כ: "אעברה נא וגו'".
וכדי לעמוד בתפלה, מתוך שמחה של מצוה.
ולמה בחרו במזמורים אלו?
לפי שאמרו: "כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום, מובטח לו שהוא בן עולם הבא".
ואגב אותו מזמור, תקנו לומר עד סיום תהלים. שיש שם י' פעמים: "הללויה", כנגד עשרה הילולים שבספר תהלים: ניצוח, ניגון, שיר וכו'.
ותקנו ברכה לפניהם ולאחריהם.
לפניהם: ברוך שאמר. ואחריהם: ישתבח.
ויש מקומות שנוהגין להוסיף: "הודו לה' קראו בשמו", כאשר הוא כתוב בספר דברי הימים. לפי שדוד קבעו לאומרה בכל יום לפני הארון.
ו"מזמור לתודה", לפי שכל השירות עתידין להבטל חוץ ממזמור לתודה.
ולכן יש למשוך אותו בנגינה.
ונוהגין במדינות אלו שלא לאומרה בשבת ויום טוב, מפני שאין תודה קריבה בהן.
וכן בימי הפסח, אין תודה קריבה, משום חמץ שבה.
וכן בערב פסח, כמו שיתבאר בסי' תכ"ט.
וכן בערב יום כפור כמו שיתבאר בסי' תר"ד.
אבל בט' באב אומרים אותו.
שהרי בזמן שבית המקדש היה קיים היו מקריבין תודה גם בט' באב.
ויש שמוסיפין עוד פסוקים אחרים.
וכל מקום ומקום לפי מנהגו.
ויש נוהגין לומר כל הפסוקים והמזמורים שמוסיפים קודם ברוך שאמר.
ובמדינות אלו נוהגין לאמרם אחר ברוך שאמר, כדי שיהיה לכולם ברכה לפניהם ולאחריהם.
ונוהגין להוסיף קודם ברכת ישתבח, "ויברך דוד" עד "מהללים לשם תפארתך", כאשר הוא בספר דברי הימים. "ויברכו שם כבודך" עד שירת הים, כאשר הוא בספר נחמיה. ושירת הים.
לפי שכל אותם ט"ו לשונות של שבח הסדורות בברכות ישתבח דרשום חכמים, מתוך שירת הים ומתוך אותן פסוקים של ויברך דוד:
ב יש לומר ברוך שאמר בניגון ובנעימה כי הוא שיר נאה ונחמד ותקנוהו אנשי כנסת הגדולה ע"י אגרת שנפלה מן השמים ומצאוהו כתוב בו ויש בה פ"ז תיבות וסימנו ראשו כתם פ"ז וקבלו לאמרו מעומד אפילו ביחיד ועל פי הסוד יש לומר בפה עמו ולא בפי עמו בתשבחות בחיר"ק התי"ו ויאחוז בב' ציצית שבטלית שהן כנגד פניו בשעת אמירת ברוך שאמר:ג אם סיים ברוך שאמר קודם שסיים הש"ץ עונה אחריו אמן ואין אמן זה חשוב הפסק בין פסוקי דזמרה לברכה שלפניהם לפי שגם אמן שבח הוא וכעין זמרה (אבל אם עדיין לא סיים הברכה לא יענה שאין מפסיקין באמצע שום ברכה אפילו בעניית אמן אלא באמן של האל הקדוש ושל שומע תפלה בלבד כמו שיתבאר בסימן ס"ו) ויש מי שאומר שברכה זו של ברוך שאמר הואיל ואינה מוזכרת בתלמוד מפסיקין בה לכל אמן.ואם סיים עם הש"ץ בבת אחת יש אומרים שלא יענה אמן מפני שהעונה אמן אחר ברכותיו ה"ז מגונה ואף שיש מקום לחלוק ולומר שאין זה עונה אמן אחר ברכותיו שעכ"פ הוא עונה אחר ברכת הש"ץ אעפ"כ יש לחוש לדבריהם ומכל מקום אם סיים עם הש"ץ בבת אחת ברכת ישתבח וכיוצא בה מהברכות שיש מקומות נוהגין לענות בה אמן אפילו אחר ברכות עצמו כמו שיתבאר במקומן אף שבמדינות אלו אין נוהגין כן לענות אחר ברכת עצמו מכל מקום כשמסיים עם הש"ץ בבת אחת יכול לענות וה"ה אם הש"ץ סיים ברכה אחת והוא סיים ברכה אחרת יכול לענות אחר ברכת הש"ץ אפילו סיים הוא ברכה שאין עונין עליו אחר ברכת עצמו לדברי הכל:ד צריך ליזהר מלהפסיק בדיבור משיתחיל ברוך שאמר עד סוף י"ח לפי שברוך שאמר היא ברכה שלפני פסוקי דזמרה וישתבח ברכה לאחריהם ואסור להפסיק ביניהם אפילו לצורך מצוה כמו שאסור להפסיק בקריאת שמע וברכותיה ובין ישתבח ליוצר אור ג"כ אין להפסיק והמפסיק עבירה היא בידו וחוזר עליו מעורכי המלחמה לפי שפסוקי דזמרה נתקנו להסדיר שבחו של מקום ברוך הוא קודם התפלה וכיון שכן הוא אינו בדין לדבר בין סידור השבח והתפלה אלא א"כ לצורך מצוה כמו שיתבאר בסימן נ"ד ובין ברכות קריאת שמע לתפלה אסור להפסיק אפילו לצורך מצוה מפני שצריך לסמוך גאולה לתפלה:ה ושאילת שלום מברוך שאמר עד ישתבח דינה כמו בקריאת שמע וברכותיה שבין הפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד כמו שיתבאר בסי' ס"ו.ואלו הן בין הפרקים בין ברוך שאמר להתחלת המזמורים ובין כל מזמור לחבירו ובין סוף המזמורים לישתבח ופסוקים המלוקטים שאינם מזמור שלם יש מי שאומר שכל שנים או שלשה פסוקים הנאמרים כאן כסדר שהם כתובים במקומם דינם כמזמור שלם וכשמפסיק בין אחד לחבירו דינו כמפסיק באמצע מזמור ובין סופם לתחלת פסוק אחר דינו כבין הפרקים כגון במדינות אלו מהודו עד אמן והלל לה' הוא פרק אחד אע"פ שאינם מזמור שלם בדברי הימים וכן ב' פסוקים תנו עז וגו' נורא אלהים וגו' עד ברוך אלהים הם ג"כ פרק אחד הואיל והם סמוכים זה לזה בתהלים וכן ב' פסוקים אל נקמות וגו' הנשא וגו' עד על גאים וכן ג' פסוקים נפשנו חכתה וגו' כי בו וגו' יהי חסדך וגו' וכן ג' פסוקים יהי שם ה' וגו' ממזרח וגו' רם וגו' וכן ב' פסוקים ברוך ה' אלהים וגו' וברוך שם וגו' וכן מויברך דוד עד לשם תפארתך ומאתה הוא עד במים עזים ומויושע עד סוף השירה אבל בין הפסוקים שאינם סמוכים זה לזה בתהלים דינם כבין הפרקים (אבל באמצע פסוק דינו כאמצע פסוק של קריאת שמע כמו שיתבאר בסי' ס"ו).וכל זה לענין שאילת שלום אבל לענין להפסיק לעניית אמן אין פסוקי דזמרה וברכותיה דומין לקריאת שמע וברכותיה ומותר לענות אמן על כל הברכות מברוך שאמר עד ישתבח אפילו באמצע המזמור ואצ"ל בין המזמורים לברכה שלפניהם או שלאחריהם (לפי שאמן הוא ג"כ שבח וכעין זמרה אינו חשוב הפסק בפסוקי דזמרה).ויש מי שאומר שאפילו באמצע הברכה שלפניהם מותר לענות אמן אף על פי שהיא פותחת בברוך וחותמת בברוך אין לחוש במה שמפסיק בין פתיחה לחתימה בעניית אמן הואיל וברכה זו אינה מוזכרת בתלמוד.ואם הוא צריך להפסיק באמצע פסוקי דזמרה טוב שיאמר ברוך ה' לעולם עד ויברך דוד קודם שידבר וכשיחזור למקום שפסק יאמר ג"כ אלו הפסוקים לפי שהם כמו ברכה:ו אסור לומר פסוק מי ימלל גבורות ה' אחר ברוך שאמר קודם הודו מפני שנראה כאומר מי שרוצה למלל גבורות ה' ולהשמיע כל תהלתו יאמר הודו לה' וגו' והרי זה חירוף:ז צריך להפסיק מעט בין אלילים ובין וה' שמים עשה שלא יהא נראה כחוזר למעלה וגם בין כי לכל יש פסיק ולכן הכ"ף דגושה ובין העמים לאלילים ובין שמים לעשה צריך ג"כ להפסיק קצת שלא תבלע המ"ם וכן בכל מ"ם שבסוף תיבה ותיבה שלאחריה מתחלת באל"ף או בעי"ן צריך ליזהר כן כמו שיתבאר בסימן ס"א:ח צריך לכוין בפותח את ידך פירוש המלות המוציא בשפתיו ואם לא כיון צריך לחזור ולומר בכוונה לפי שעיקר מה שקבעו לומר תהלה לדוד בכל יום הוא מפני שבח שבפסוק זה שהקב"ה הוא משגיח על בריותיו לפרנס ואף עכשיו שאין אנו חוזרין בשביל חסרון כוונה לפי שקרוב שאף כשיחזור לא יכוין כמו שיתבאר בסי' ק"א מכל מקום כיון שאינו אלא פסוק אחד חוזר שבקל יוכל לכוין כשירצה:ט נוהגין לומר פסוק ואנחנו נברך יה אחר תהלה לדוד לסיים בהללויה כדי לשלשל הללויה אחר הללויה שכל המזמורות שלאחריה פותחות בהללויה ומסתיימות בהללויה ועוד לפי שכל האומר תהלה לדוד מובטח לו שהוא בן עולם הבא לכן אומרים אחריו ואנחנו נזכה לברך יה גם לעולם הבא ומטעם זה אומרים אותו גם במנחה אע"פ שאין אחריו מזמור הללויה:י נוהגין לכפול כל הנשמה תהלל יה לפי שהוא סוף פסוקי דזמרה וכן פסוק ה' ימלוך לעולם ועד שהוא סוף השירה ויש מוסיפין פסוק כי בא סוס פרעה וגו' שגם הוא מהשירה עיין בי"ד סי' ער"ה:יא כשמגיע לועתה אלהינו מודים אנחנו לך או לוכל קומה לפניך תשתחוה אין לשחות ולהשתחוות שם כמו שיתבאר בסי' קי"ג.ונהגו לעמוד לויברך דוד עד תפארתך ויש מוסיפין לעמוד עד שאומרים אתה הוא ה' האלהים שר"ת אהיה ואח"כ יושבין וכשאומרים ואתה מושל בכל נותנים צדקה מעומד:יב מי כמכה נאדר וגו' הכ"ף דגושה אבל מי כמכה באלים וכן כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך הכ"ף רפויה. ידמו כאבן הכ"ף דגושה עם זו גאלת הג' דגושה שכך הוא במסורות וכן בשאר דגוש ורפה צריך ליזהר ולקרות כמו שנמסר במסורות ולא ירפה החזק ולא יחזק הרפה כמו שיתבאר בסי' ס"א:יג אין אומרים הזמירות במרוצה כי אם בנחת מלה במלה כדי לכוין בהם יפה ואותן שאומרים אותם במרוצה (כשיש שם מנין) לא יפה הם עושים שמקצרים בשבחו של מקום בשביל שאילת צרכם היש מושל שיתרצה בכך והוא הדין לאותם שמכוונים בתפלה בברכות שהן תחנה ובקשת צרכי הגוף ולא בברכות שהן שבח והודאה למקום ברוך הוא: