Audio for subsection 001 - אודיו סעיף א
עח מי שנצטרך להטיל מים בשעת קריאה ובו ד' סעיפים:
[לקמן סימן צב יבאר דין הנצרך לנקביו בתפלה ובק"ש וברכותיה, שאין לו להתפלל או לקרות ק"ש וברכותיה, וכדלקמן סעיף ד'. ובסימן זה מבאר הדין, בדיעבד, כשמי רגלים שותתין על ברכיו בעת קריאת שמע, מה יעשה?]
א היה קורא קריאת שמע [לכאורה ה"ה בברכות ק"ש, וכן בשאר ברכות. לעיין] והתחילו מי רגליו שותתין על ברכיו - פוסק עד שיכלו לשתות.
[כל זמן שמי רגלים שותתין על ברכיו, יש כאן איסור מן התורה, כדלעיל סימן עו, ט. (מברכות כה, א)"שלא אסרה תורה לקרות כנגד מי רגלים אלא כנגד עמוד של קילוח אבל לאחר שנפלו לארץ מותר לקרות אצלן מן התורה אע"פ שהם מגולים.. ולא הצריכן כסוי כמו בצואה ..חכמים גזרו עליהן גזירה משום צואה" וכדלקמן סעיף ג].
וחוזר לקרות.
אפילו נפלו על בגדיו ויש בהם טופח על מנת להטפיח, [כשבגדיו בלועים במי רגלים, טופח על מנת להטפיח, אסור לקרות ק"ש מדרבנן, (ברכות כה, ב), אבל כאן מדובר שרק בגדים הפנימיים נתלכלו במי רגלים] כיון שהם מכוסין בבגד העליון [מותר לו לקרות ק"ש].
ואם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש, כמ"ש בסי' ס"ה:
ב ואם נפלו מי רגלים בארץ - מרחיק מהם ד' אמות.
ואם הוא מקום שיכולין ליבלע בקרקע במהרה, יכול להמתין עד שיבלעו.
ואין חוששין שמא ישהה בהמתנה זו כדי לגמור את כולה ויצטרך לחזור לראש.
לפי שאף אם יהיה כן, אין כאן איסור במה שקורא קריאת שמע ב' פעמים, מפני שהוא כקורא בתורה.
(ומכל מקום לכתחלה אין לשהות כל כך, כמ"ש בסי' פ"ה)
אבל אם אירע כן כשעומד בתפלה, לא ימתין עד שיבלעו, כי שמא ישהה כדי לגמור את כולה, ויצטרך לחזור לראש, ויגרום ברכה שאינה צריכה.
אלא ירחיק ד' אמות או יצא לחדר אחר ויגמור שם תפלתו:
ג במה דברים אמורים כשבגדו העליון נקי ומכסה על מי רגלים שנפלו על בגדים התחתונים, אבל אם לכלוך מי רגלים שבבגדיו הוא מגולה, שאף אם ירחק ד' אמות [מהמי רגלים שעל הארץ] לא יתפלל בנקיות - לא יפסיק תפלתו כלל, אלא גומרה במקום שעומד שם, אע"פ שמי רגליו [שעל בגדיו] מגולין.
וא"צ להחליף בגדיו, אפילו יש לו.
שכיון שלאחר שנפלו ממנו מי רגליו אין איסורן אלא מדברי סופרים, לא הטריחוהו להפסיק תפלתו וללבוש בגדים אחרים, כיון שהוא עומד כבר בתפלתו שאסור להפסיק בה בלבישת הבגד.
וגם אם בא להחמיר על עצמו, אינו רשאי.
משא"כ בהרחקת ד' אמות כשבגדו העליון נקי אין בה טורח כלל [כנ"ל סעיף ב'].
(וגם אינה חשובה הפסק כל כך כמו לבישת בגד):
ד מי שיש לו חולי שמטפטף תמיד מי רגלים לאונסו, וא"כ לא יוכל להתפלל לעולם - יעשה לו בגד סביב איברו, כדי שבגדים העליונים יהיו נקיים, ויכנס לבית הכנסת ויתפלל.
ובשעת הטפת מי רגלים, יפסוק, ואח"כ יחזור למקום שפסק.
רק יזהר שלא יתחיל להתפלל כשהוצרך כבר לטפטף [כדלקמן סי' צב, א].
ואע"פ שיודע שבתוך תפלתו יצטרך לטפטף, אין בכך כלום, כיון שאי אפשר לו להמתין עד שיטהר.
(עי' סי' פ'):