צה כיון איבריו בשעת התפלה ובו ד' סעיפים:
א המתפלל צריך שיכוין רגליו זו אצל זו בכיון כאלו אינן אלא רגל אחד להדמות למלאכים שנאמר בהםורגליהם רגל ישרה כלומר רגליהם נראות כרגל אחד.וטוב לכוין רגליו גם כשאומר קדושה עם ש"ץ שהרי אומר נקדש כשם שמקדישים בשמי מרום ובמרום מקדישים כן ברגל ישרה:ב יש מי שאומר שכשעומד להתפלל ילך לפניו ג' פסיעות דרך קירוב והגשה לדבר שצריך לעשות וטוב לחוש לדבריו:ג כתוב אחד אומר והיו עיני ולבי שם כל הימים וכתוב אחד אומר נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים וכדי שיתקיימו ב' מקראות אלו אמרו שהמתפלל צריך שיכוף ראשו מעט שיהיו עיניו למטה לארץ שהרי אנו מתפללים נגד בית המקדש שנאמר בו והיו עיני ולבי שם כו' לכן יתן עיניו למטה כנגדו ויחשוב כאלו עומד בו ומתפלל ועל ידי זה תפלתו רצויה ובלבו יכוין למעלה אל אל שבשמים (ואותן המגביהים ראשיהם ועיניהם למעלה כמביטים על הגג המלאכים מלעיגים עליהם) וקודם התפלה ישא עיניו לשמים לעורר הכוונה וכן בתוך התפלה אם נתבטלה כוונתו כמ"ש בסי' צ':ד צריך לעמוד בתפלה כעבד לפני רבו באימה ביראה בפחד ואל יניח ידיו על חלציו מפני שהוא דרך יוהראוטוב שיניחן על לבו כפותין הימנית על השמאלית במקום שנוהגין לעמוד כן לפני המלך כשמדברים עמו ושואלין מאתו צרכיהם והכל כמנהג המקום ונוהגים קצת מטעם הידוע להם לכוף האגודל בתוך פיסת הידויש נוהגין מטעם הידוע להם להניח זרועותיהם על לבם ימנית על שמאלית שיהיה פרק אמצעי משתי זרועות נגד פני המתפלל: