Enjoying this page?

128 - קכח דיני נשיאת כפים ואיזה דברים הפוסלים בכהן ובו ס' סעיפים:

קכח דיני נשיאת כפים ואיזה דברים הפוסלים בכהן ובו ס' סעיפים:

א מצות עשה מן התורה שיברכו הכהנים את ישראל בכל יום בנשיאת כפים שנאמר כה תברכו וגו' ולהלן הוא אומר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם.ומשנשאו כפיהם וברכו פעם אחת ביום יצאו ידי חובתן מן התורה וחכמים תקנו שישאו כפיהם בכל תפלה מן התפלות שביום(ו)שחרית ומוסף (דתענית) ונעילה ומנחה דתענית וגם במנחה של כל ימות השנה היה ראוי להיות בה נשיאת כפים אלא שמנעו משום חשש שכרות כמ"ש בסי' קכ"ט.ואין נשיאת כפים בפחות מעשרה שאם היו עשרה כשהתחיל הש"ץ י"ח ואח"כ יצאו מקצתן אע"פ שהוא גומר כל התפלה אין שם נשיאת כפים שמצות עשה בפני עצמה היא אלא שקבעוהו חכמים בתפלה אבל אם היו עשרה כשהתחילו הכהנים לברך ואח"כ יצאו מקצתן גומרין ברכתם והוא שנשתיירו רובן והכהנים עולים למנין עשרה או רוב עשרה לפי שגם הם בכלל הברכה שנאמר ואני אברכם כלומר לכהנים ואפילו ט' כהנים וישראל א' מברכים אותו שברכת כהנים נאמרת בלשון יחיד יברכך וגו':ב זר שנשא את כפיו אפילו עם הכהנים עובר בעשה שנאמר דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל ולא זרים ולאו הבא מכלל עשה עשה: ג כל כהן שאין בו אחד מהדברים המעכבין שיתבאר אם לא עלה לדוכן אע"פ שביטל מצות עשה אחת ה"ז כעובר בג' עשה כה תברכו אמור להם ושמו את שמי והוא שיהיה בבית הכנסת כשקרא הש"ץ כהנים או אם אחד משאר העם אמר לו לעלות או ליטול ידיו שנאמר אמור להם ומתרגמינן כד תימר להון ואם לאו אינו מחוייב כלל לישא כפיו אלא אם רוצה.והוא שעקר רגליו בעבודה לעלות לדוכן אבל אם לא עקר רגליו בעבודה שוב אינו עולה אפילו היה בבית הכנסת כשקראו כהנים ואפילו אמרו לו לעלות כמו שיתבאר ומכל מקום אם אמרו לו קודם העבודה חייב הוא לעקור רגליו בעבודה שלא יעבור על ג' עשה.(ואף אם לא אמרו לו קודם העבודה אלא שיודע שיקרא הש"ץ כהנים צריך הוא לעקור רגליו בעבודה שלא יגרום שיבוטל מצות עשה של תורה שהרי ברכת עבודה וכל התפלה היא מדברי סופרים ונשיאת כפים היא מן התורה אלא שיש כח ביד החכמים לעקור דבר תורה בשב ואל תעשה והם מנעוהו מנשיאת כפים כל שלא עקר רגליו בברכת עבודה אע"פ שקוראים אותו ואומרים לעלות א"כ לכתחלה אין לגרום לעקור דבר תורה לפיכך כל כהן שהוא חלוש ואינו רוצה לישא כפיו לא די לו שלא יעקור רגליו בעבודה אלא צריך הוא שלא יהיה בבית הכנסת כשקורא הש"ץ כהנים):ד ואם עלה כבר פעם אחת ביום זה שוב אינו עובר אפילו אמרו לו עלה שכבר יצא ידי חובתו מן התורה ותקנת חכמים שתקנו נשיאת כפים בכל תפלת צבור יכולה להתקיים בכהנים אחרים.ומכל מקום אם רוצה לעלות פעם שנית ביום זה יכול לברך קודם שישא כפיו אפילו באותו צבור שכבר נשא כפיו היום כגון בשחרית ומוסף (ואע"פ שהוא אינו מחוייב לישא כפיו מצד עצמו מכל מקום תקנת חכמים היא שתהיה נשיאת כפים בתפלה זו ויכול לברך עליוכמו על כל שאר תקנות ומצות דברי סופרים):ה כהנים שאינם רוצים לעלות לדוכן ויוצאים מבית הכנסת א"צ לשהות חוץ לבית הכנסת אלא בשעה שהש"ץ קורא כהנים ואח"כ רשאים ליכנס שאף שהם בבית הכנסת כששאר הכהנים נושאים כפיהם והם אינם נושאים כפיהם אין בכך כלום כיון שאי אפשר להם לעלות וכשקראו כהנים לא היו בבית הכנסת ולא קראו להם כלל.ומכל מקום הכהנים נהגו סלסול שלא ליכנס עד שיגמרו השאר ברכת כהנים כדי שלא יאמרו עליהם שהם פגומים דהיינו בני גרושה או חלוצה אם יהיו בבית הכנסת כשאחיהם הכהנים נושאים כפיהם והם אינם נושאים עמהם ומטעם זה יוצאים מבית הכנסת קודם רצה שלא יאמרו עליהם שהם פגומים כשיראו את אחיהם הכהנים שעוקרים רגליהם לעלות לדוכן והם אינם עוקרים וכן מטעם זה אף הפסולין לנשיאת כפים שלא מחמת פגמם יוצאים מבית הכנסת בשעת הדוכן שלא יאמרו עליהם שהם פגומים.ומכל מקום אם לא יצאו מבית הכנסת כשקורא הש"ץ כהנים ואפילו אמרו להם לעלות לא יעלו אפילו אינן פסולין אלא מדברי סופרים ואע"פ שכשאינו עולה כשקוראין או אומרים לו הרי הוא עובר על מצות עשה מכל מקום יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה ולפיכך אינו עובר כלום כיון שחכמים מנעוהו:ו תקנת חכמים שלא יעלו כהנים לדוכן בסנדלים או במנעלים גזירה שמא תפסק לאחד רצועות הסנדל או המנעל ויתיירא שלא יתלוצצו עליו וישב לקשרה וחבריו מברכין ויבאו לומר עליו שהוא בן גרושה או בן חלוצה ולפיכך הלך וישב לו.ואפילו מנעלים שאין בהם רצועה מקושרת אסור שלא חלקו חכמים בגזירתם בין מנעל למנעל אבל בתי שוקיים מותרים אפילו אינן בתי שוקיים ומכנסים יחד אלא קושרים אותה ברצועה סמוך לארכובה אין חוששין שמא תפסק הרצועה וישב לקשרה שלא חששו (חכמים) אלא ברצועות סנדל שגנאי הוא לו ומתלוצצין עליו כשסנדלו מותרת אבל בהתרת רצועה שקושרין בה בתי שוקיים אין בה גנאי כל כך.ויש אומרים שמכל מקום אם הם של עור אסורים שבכלל מנעל הם ובמנעלים לא חלקו ואסרו אפילו אין בו רצועה כלל ואם הם של בגד מחופה עור אינם בכלל מנעל לענין זה ומותרים ואפילו של עור לבד אם הם בתי שוקיים ומכנסים יחד כיון שמגיעים עד המתניים אינן בכלל מנעלים אבל נהגו בקצת מקומות להקל בבתי שוקיים בכל ענין:________________________________________סו) רבי יוחנן בן זכאי ר"ה לא, ב. וסוטה מ, א. טור ושו"ע ס"ה.ז טוב ליזהר להצניע המנעלים תחת הספסלין שלא יהיה מגולים ונראין מפני כבוד הצבור: ח כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו שנאמר שאו ידיכם קודש וברכו את ה' ואע"פ שנטל ידיו שחרית צריך לחזור וליטול לפני עלותו לדוכן שתהיה תיכף לה ברכה ושיעור תכיפה יתבאר בסי' קס"ו ולכן צריך ליטול סמוך לרצה (וברצה הם עוקרים רגליהם לעלות לדוכן כמו שיתבאר והש"ץ לא יאריך ברצה ובמודים).ושיעור נטילה זו כשיעור קידוש ידים לפני עבודה שבמקדש דהיינו עד הפרק שהוא חבור היד והזרוע ואפשר שצריך ג"כ מים שלא נשתנו מברייתן כמו שיתבאר בסי' ק"ס ושיבאו המים על ידי הכהן מכח אדם כמו שיתבאר בסי' קנ"ט וכמו בקידוש ידים שבמקדש:ט ואין לברך על נטילה זו לפי שי"א שיוצא ידי חובתו בנטילת שחרית ולא הצריכו ליטול לפני נשיאת כפים אלא כשהסיח דעתו משמירת ידיו אחר נטילת שחרית וספק ברכות להקל.ויש מקומות נוהגין שבתפלת שחרית אין נוטלין ידים לנשיאת כפים ובמוסף נוטלין מפני היסח הדעת ואעפ"כ אין מברכין אפילו אם ידוע שהסיח דעתו לפי שאפשר שהיסח הדעת אינו פוסל לנשיאת כפים כמו שאינו פוסל לשאר דברי תורה ולא הצריכו ליטול ידיו לנשיאת כפים אלא כשנגעו ידיו במקום הטינופת ולא די להן נקיון בעלמא כמו לשאר דברי תורה.לפיכך אם ידוע לו שנגע במקום מטונף אחר שבירך על נטילת ידים שחרית לדברי הכל חייב ליטול ולברך על נטילת ידים שנית קודם עלותו לדוכן אבל מה לעשות שלא נהגו כן לכן כל כהן ירא וחרד ישמור ידיו משעת נטילתו שחרית שלא ליגע במקום המלוכלך שיתחייב לברך על נטילת ידים פעם ב': נוהגים שהלוי יצוק מים על ידי הכהנים על שם וגם את אחיך מטה לוי וגו' הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך וכדי שהכהנים יוסיפו קדושה על קדושתם שמקדישים ידיהם מן הלוים הנקראים קדושים שנאמר וקדשת את הלוים.ולוי המקדש ידי הכהנים יש לו להתקדש עצמו תחלה שיטול ידיו קודם שיצוק על ידי הכהנים שאיך יוסיף קדושה והוא אינו קדוש ובמדינות אלו סומכין הלוים על נטילת ידים שחרית אבל אם נגע במקום מטונף ראוי הוא שיטול ידיו תחלה.ואם אין שם לוי יצוק בכור פטר רחם שהלוי הוא קדוש על ידו אבל בכור לאב בלבד אין בו קדושה עכשיו שניטל העבודה מבכורות ואם אין שם לא לוי ולא בכור טוב שיטול ידיו הכהן בעצמו משיטול על ידי ישראל שמוטב שיתקדש על ידי עצמו שהוא קדוש משיתקדש על ידי ישראל שאינו קדוש כמותו:יא אם הלוי חכם והכהנים עמי הארץ אין צריך ליתן מים על ידיהם שלא יזלזל בכבוד תורתו ואם מקצת הכהנים תלמידי חכמים צריך ליצוק על כולם מפני דרכי שלום ויש מי שאומר שאף אם כולם עמי הארץ צריך ליצוק מים על ידיהם (מפני דרכי שלום כמו שכהן עם הארץ עולה לקרות בתורה לפני לוי חכם מפני דרכי שלום כמ"ש בסי' קל"ה) והעיקר כסברא הראשונה (לפי שכשהלוי מונע עצמו בשב ואל תעשה ואינו הולך לשרת הכהנים ליצוק מים על ידיהם אין לחוש למחלוקת כל כך כמו שיש לחוש בחכם העולה לקרות בתורה ראשון בפני הכהן) ומכל מקום אם רוצה לוי למחול על כבודו וליצוק על ידי כהנים רשאי ונכון לעשות כן כדי להוסיף קדושה על קדושת הכהנים ואין בזה איסור משום זלזול תורתו (כיון שאינו משרת את הכהנים דרך חק ומשפט כהונה אלא מתכוין להוסיף קדושה על קדושתם ואין איסור כלל לחכם לזלזל את עצמו משום איזו הידור מצוה והוספת קדושה ואדרבה זהו כבודו כמו שיתבאר בסי' ר"ן):יב כל כהן שאינו עולה לדוכן קודם שיסיים השליח ציבור ברכת עבודה שוב אינו עולה שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם ואחר כן וירד מעשות החטאת וגו' משמע שבירך קודם שנסתלק מהעבודה לכן תקנו בתפלה שיעלו הכהנים לדוכן קודם סיום ברכת העבודה ואף אם לא יעלו לדוכן ממש אלא שעוקרים רגליהם לעלות אע"פ שלא הגיע לדוכן עד לאחר רצה ומודים ה"ז כאלו עלה בעבודה.ולכתחלה יעקור כל כהן ממקומו כשמתחיל הש"ץ רצה:יג אפילו אם היה אנוס ולא עקר רגליו בעבודה לא יעלה ואם עלה לא ירד.ואם עקר רגליו מביתו לבא לבית הכנסת ולא כדי לעלות לדוכן אין עקירה זו מועלת כלום אבל אם עקר רגליו מביתו לבא לבית הכנסת כדי לעלות לדוכן עקירה זו מועלת אם היתה קודם שסיים הש"ץ ברכת עבודה כגון שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת:יד כשעוקרים הכהנים רגליהם לעלות לדוכן אומרים יהי רצון מלפניך ה' או"א שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלימה ולא יהיה בה מכשול ועון מעתה ועד עולם.וטוב שלא יאמרו תפלה זו מיד שעוקרין רגליהם בעבודה אלא ימתינו עד אחר שיאמרו מודים עם הש"ץ ואז יחזירו פניהם להיכלויאמרו תפלה זו ויאריכו בה עד שיסיים הש"ץ ברכת הודאה כדי שיענו הקהל אמן על שתיהם:טו כשהם עומדין בדוכן ופניהם כלפי היכל ואחוריהם כלפי העם אצבעותיהם כפופות לתוך כפיהם כשאר בני אדם ואינן פושטין ופורסים ידיהם עד שיקרא להן הש"ץ כהנים שאז מחזירים פניהם כלפי העם ופושטים ידיהם שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם משמע שפשט ידיו בשעת הברכה (שאם היו ידיו כפופות לתוך הכף נמצא שלא נשא והגביה כל היד לגמרי).ואין הש"ץ קורא כהנים אלא לשנים שהפסוק אמור להם שתרגומו כד תמרון להון משמע לשנים אבל אם אין שם אלא כהן אחד אינו קורא לו אלא הוא מעצמו מחזיר פניו ונושא כפיו ומברך קודם שישא כפיו (ואעפ"י שמצד עצמו אינו מחויב לישא כפיוכמ"ש לעיל כיון שאין קוראין לו) ואפילו אם הם ב' אלא שאחד מהן קטן אין קוראים להם:טז יש מקומות שאין אומרים או"א ברכנו כו' כשהכהנים נושאים כפיהם אלא מיד כשמסיים הש"ץ ברכת מודים קורא בקול רם כהנים ואין קריאה זו חשובה הפסק בתפלה הואיל ונשיאת כפים הוא צורך התפלה אבל במדינות אלו נוהגין שהש"ץ אומר או"א כו' בלחש עד מלת כהנים שאומרה בקול רם והיא קריאה לכהנים וחוזר ואומר עם קדושיך כאמור בלחש ומפני זה אין קריאה זו חשובה הפסק כיון שאומרה בלשון ברכה ותפלה:יז כשמחזירים פניהם כלפי העם מברכין אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה.וכולם מברכים ולא יברך אחד והאחרים יענו אמן מפני הטירוף.ויש אומרים לברך ברכה זו כשפניהם כלפי ההיכל קודם שיחזירו פניהם ויש נוהגין להתחיל הברכה כשפניהם כלפי ההיכל ומחזירים פניהם וגומרים לצאת ידי ב' הסברות.ולדברי הכל מברכין קודם שישאו ויפרסו כפיהם שנשיאת כפים היא עיקר מצות (התורה) וכל המצות מברך עליהם עובר להתחלת עשייתן לכתחילה אבל החזרת פניהם אינה מגוף המצוה אע"פ שהיא מעכבת כמו שיתבאר:יח א"צ להיות פני הכהנים כלפי הש"ץ אלא אפילו אם ההיכל קבוע בצפון והתיבה שהש"ץ לפניה היא במזרח הכהנים עומדים לפני ההיכל בצפון ופניהם לדרום כלפי העם ומכל מקום אין ההיכל מעכבם כלל בנשיאת כפים שאפילו במקום שאין שם ספר תורה הכהנים מחזירים פניהם כלפי העם ומברכים:יט ב' כהנים השונאים זה את זה מותרים לעלות ביחד ואין אחד יכול לומר לחבירו עלה אתה בשחרית ואני במוסף או להיפוך כי יכול לומר אני רוצה לברך בשתיהן אבל כהן השונא את הצבור או הצבור שונאים אותו סכנה היא לכהן אם ישא את כפיו (ולכן יצא מבית הכנסת) ועל זה תקנו בברכה לברך את עמו ישראל באהבה: כ אחר הברכה קודם שמתחילין יברכך צריכים להגביה ידיהם כנגד כתפותיהם שברכת כהנים אינה נאמרת אלא בנשיאת כפים.ויש להגביה יד הימנית קצת למעלה מהשמאלית ורמז לדבר וישא אהרן את ידיו כתיב ידו.ופושטים ידיהם מטעם שנתבאר.ונוהגים לחלוק ראשי אצבעותיהם על פי המדרש מציץ מן החרכים ששכינה למעלה מראשיהם ומציץ מבין חרכי אצבעותיהם.ונוהגין לכוין לעשות ה' אוירים בין ב' אצבעות לב' אצבעות אויר אחד ובין אצבע לאגודל וכן ביד שניה ובין גודל לגודל לקיים מציץ מן החרכים ובין תיבה לתיבה רשאים לקרב האגודלים זה בזה (וה"ה שאר אצבעות) ויש נזהרין בשעת אמירת התיבות להניח אגודל ימין על שמאל שיהיה כעין חלון ביניהם כדי שיהיה ה' חלונות (שחרכים הוא תרגום של חלונות).ונהגו לפרוש ידיהם בענין שיהיה תוך כפיהם כנגד הארץ ואחורי ידיהם כנגד השמים הפך מפרישת ידים לתפלה:כא מצוה להקרות לכהנים כל תיבה ותיבה שנאמר אמור להם יברכך וגומר ודרשו חכמים שתהיה אמירה להם על כל דיבור ודיבור שאם לא בא הכתוב אלא לתרגומו כד תימרון להון לא היה ראוי לכתוב אמור להם לפני הברכה אלא לפני כה תברכו שהרי אינן מצווין לברך אלא א"כ קראו להם אלא כוונת הכתוב שאף אם חל עליהם הציווי לברך כגון שקראו להם מצוה לומר להם כל הברכה מלה במלה כדי שלא יטעו ומכל מקום אין זה מעכב כלל כמו שיתבאר כיון שכוונת הכתוב היא שכבר חל עליהם הציווי משקראו להם.ויש אומרים שתיבת יברכך מתחילין הכהנים מעצמם וא"צ להקרות שבתיבה ראשונה אין לחוש לטעות (ואף שדרשו חכמים שתהיה אמירה על כל דיבור ודיבור מכל מקום בתיבה ראשונה די באמירה שאמרו להם לברך דהיינו כשקראו אותם כהנים שקריאה זו היא אמירה להם שיברכו ואין ברכה פחותה מתיבה אחת אבל לאחר שאמרו תיבת יברכך הרי ברכו כבר ברכה אחת וקיימו מה שאמרו להם לברך לכן צריך לחזור ולומר להם על כל דיבור ודיבור לפיכך אם הוא כהן אחד שאין קורין לו צריך להקרותו אף תיבת יברכך כדי שתהא אמירה על כל דיבור ודיבור) ובמדינות אלו נוהגין כסברא הראשונה להקרות אף תיבת יברכך בכל ענין:כב לכתחלה נכון שיהיה הש"ץ מקרא אותם לפי שברכת כהנים היא מכלל התפלה לכן טוב שיאמרנה המתפלל אלא א"כ הוא כהן כמו שיתבאר ומטעם זה ג"כ אין הקראתם אותם חשובה הפסק בתפלה: כג אין מברכין אלא בלשון הקודש ובעמידה ובקול רם ובנשיאת כפים ואפילו בדיעבד לא יצאו אם שינו באחת מאלה.בלשון הקודש שנאמר כה תברכו עד שיאמרו בלשון הזה.בעמידה שנאמר לשרתו ולברך בשמו מה שירות מעומד שנאמר לעמוד לשרת אף ברכה מעומד.אבל הצבור רשאין לישב רק שיהיה פניהם נגד פני הכהנים שנאמר אמור להם כאדם האומר לחבירו שמדבר עמו פנים אל פנים (אבל בדיעבד אין זה מעכב שהרי עיר שכולה כהנים כולם עולים לדוכן אע"פ שאין מברכין כאדם האומר לחברו פנים כנגד פנים כמו שיתבאר).בקול רם שנאמר אמור להם כאדם האומר לחברו שאומר לו בקול כדי שישמע אף כאן אין אומרים הברכה בינם לבין עצמם בלחש אלא עד שישמעו כל העם אשר ישנו פה ולכתחלה צריך לומר במעולה שבקולות לא גדול ולא קטן אלא בינוני:כד הכהנים עונים אחר המקרא על כל מלה ומלה עד שיסיימו פסוק ראשון ואז עונין הצבור אמן וכן אחר פסוק ב' וכן אחר פסוק ג'.ואח"כ מתחיל הש"ץ שים שלום ואז הכהנים מחזירים פניהם להיכל ואומרים רבון העולמים עשינו מה שגזרת עלינו עשה אתה מה שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל.ונוהגים להאריך בתפלה זו עד שיסיים הש"ץ ברכת שים שלום כדי שיענו הציבור אמן על שתיהן ואם אינם יכולים להאריך כל כך יאמרו אדיר במרום כו' ויכוונו לגמור עם הש"ץ ובראש השנה ויום כפור שמאריכים בניגונים היום תאמצנו יש מי שאומר שלא יתחילו רבון עד לבסוף שיגמרו עם הש"ץ:כה אין הכהנים רשאים להחזיר פניהם מן הציבור להיכל עד שיתחיל הש"ץ שים שלום ואינם רשאים לכוף אצבעותיהם מפשיטתן להיות כשאר בני אדם עד שיחזירו פניהם מן הצבור ואינם רשאים לעבור מן הדוכן ולילך עד שיסיים ש"ץ ברכת שים שלום אלא עומדים שם כפופים לפני ההיכל ולא ידברו עד שירדו מן הדוכן ויש מי שאומר שצריכים להמתין מלירד עד שיכלה אמן מפי רוב הצבור אחר ברכת שים שלום שכל שלא כלתה עניית אמן מפי רוב העונים עדיין לא נסתיימה הברכה כמ"ש בסי' קכ"ד וכן המנהג:כו כשמחזירים פניהם בין בתחלה שמחזירים פניהם מן ההיכל כלפי העם בין בסוף שמחזירים פניהם מן הצבור להיכל לא יחזירו אלא דרך ימין שכשעומדים תחלה ופניהם למזרח יפנו לצד דרום ואח"כ למערב נגד הצבור ובחזרתם למזרח יפנו לצד צפון שהוא ימינם כשפניהם כלפי הצבור למערב:כז כשיורדין מן הדוכן לא יחזירו אחוריהם להיכל אלא יצדדו ויחזירו פניהם קצת להיכל כתלמיד הנפטר מרבו שמחזיר פניו אליו בצאתו מלפניו.ואחר שירדו יזהרו שלא יגעו במנעליהם המטונפים ואם נגעו יטלו ידיהם לתפלה שיתפללו אח"כ ואף אם אינם מטונפים צריכים ליטול ידיהם אם נגעו בהן מפני סכנת רוח רעה כמ"ש בסימן ד':כח אין הקורא כהנים רשאי לקרות כהנים עד שיכלה מפי (רוב) הצבור אמן שעונים אחר ברכת מודים במקומות שאין אומרים או"א ברכנו כו' כשהכהנים נושאים כפיהם (שעד שיכלה אמן מפי (רוב) הצבור אי אפשר לכהנים לשמוע קריאתו אותם שב' קולות כאחד אינם נשמעים).ואין הכהנים רשאים להתחיל ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן עד שיכלה דבור קריאת כהנים מפי הקורא.ואחר שברכו הכהנים אשר קדשנו בקדושתו של אהרן אינם רשאים להתחיל יברכך עד שיכלה מפי כל הצבור אמן שעונים אחר ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן ואף אם יש בצבור (איזה) קצת שטועים ומאריכים באמן יותר מדאי בענין שאף שלאחר שכלתה תיבת יברכך מפי המקרא במדינות אלו שקורין גם תיבת יברכך עדיין לא כלתה אמן מפיהם צריך להמתין עליהם לפי שהוא חיוב על כל העם אשר ישנו פה לשמוע כל הברכה מפי הכהנים כמ"ש למעלה אבל המקרא א"צ להמתין אלא עד שיכלה אמן מפי רוב הצבור שאין חובה כלל על הציבור לשמוע מהמקרא אלא על הכהנים (ומכל מקום קודם שיכלה אמן מפי רוב הציבור אי אפשר לכהנים לשמוע מן המקרא שב' קולות אינם נשמעים).ויש מי שאומר שגם הקורא כהנים צריך להמתין עד שיכלה מפי כל הצבור אמן של ברכת מודים וכן המקרא צריך להמתין עד שיכלה מפי כל הצבור אמן של ברכת אשר קדשנו שאם יקרא כהנים או מקרא אותם בעוד שקצת מאריכין באמן לא ישמעו הכהנים קריאתו להם או הקראתו אותם שב' קולות אינן נשמעין וטוב לחוש לדבריהם:כט אין הכהנים רשאים להתחיל בתיבה עד שתכלה התיבה מפי המקרא (כדי שישמעו הצבור התיבה יפה מפי הכהנים ולא תתערב בה שמיעתם מהמקרא).ואין הצבור עונין אמן עד שתכלה ברכה מפי הכהנים בין בפסוק ראשון בין בפסוק ב' או ג'.ואין הש"ץ רשאי להתחיל שים שלום עד שיכלה אמן מפי רוב הצבור אבל אם יש מיעוט שמאריכין באמן א"צ להמתין עליהם כמ"ש בסי' קכ"ד.ומיד שמתחיל שים שלום אומרים הכהנים רבון העולמים:ל אין השליח ציבור רשאי לענות אמן אחר (סיום) ברכה של כהנים מפני הטירוף שמא תתבלבל דעתו ולא יוכל לכוין לחזור לברכת שים שלום שכיון שהוא מכוין בעניית אמן כראוי הסיח דעתו למחשבה אחרת ולא יוכל לחזור מהר לתפלתו ויטעה מה שאין כן כשאינו עונה אמן הוא נותן דעתו על תפלתו בשעה שהצבור עונין.אבל מפני הפסק בתפלה אין לחוש באמן שאחר ברכת כהנים לפי שברכת כהנים מכלל התפלה הוא.ואם מובטח בעצמו שיחזור לתפלתו בלא טירוף הדעת רשאי ויש מי שאוסר והעיקר כסברא הראשונה וכל שכן עכשיו שמתפללין מתוך הספר שאין לחוש כל כך לטעות:לא וכן המקרא את הכהנים בין שהוא ש"ץ בין אחר לא יענה אמן אחר סיום פסוק א' או ב' של ברכת כהנים שמא לא יוכל לכוין מהר לדעת להתחיל פסוק שלאחריה שיתעלם ממנו איזו פסוק יש לו להקרות אם ב' או ג'.אבל אחר ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן יש מי שמתיר לענות אמן אפילו לפי מנהגנו שקורין גם תיבת יברכך לפי שזה אין לחוש כלל שיתעלם ממנו תחלת הברכה ואין חוששין אלא שמא יתחלף לו פסוק ב' בג' (אבל בתחלת הברכה אין לחוש לזה שמטעם זה יש מקומות שאין מקרין כלל תיבת יברכך מפני שאין לחוש בה לטעות ואף למנהגנו שמקרין אותה אינו משום חשש טעות אלא משום שדרשו חכמים שצריך להיות אמירה על כל דיבור ודיבור כמ"ש למעלה).ואפילו הוא ש"ץ אין אמן זה חשוב לו הפסק בתפלה מפני שהוא צורך התפלה שנשיאת כפים הוא מכלל התפלה ואי אפשר לנשיאת כפים בלא ברכה שלפניו ואם הוא מובטח שיוכל לכוין מהר לדעת איזה פסוק יש לו להקרות רשאי לענות אמן אחר פסוק א' או ב' ובפרט עכשיו שמקרין מתוך הספר:לב וכן ש"ץ שהוא כהן אפילו אין שם כהנים אחרים לא ישא כפיו מפני הטירוף שמא לא יוכל לחזור לתפלתו לדעת לכוין ולהתחיל בשים שלום שדעתו מטורפת מאימת הצבור ואם הוא מובטח בעצמו שהוא נושא כפיו וחוזר לתפלתו בלא טירוף דעת אם אין שם כהן אלא הוא ישא כפיו כדי שלא תתבטל נשיאת כפים.וכיצד יעשה יעקור רגליו מעט בעבודה לעלות לדוכן ויאמר עד ברכת כהנים שכל כהן שאין עוקר רגליו בעבודה לעלות לדוכן שוב אינו עולה וכשיגיע לברכת כהנים יעקור ממקומו לגמרי ויעלה לדוכן ויברך ברכת כהנים ואחר יהיה מקרא אותו ברכת כהנים אבל לא יקרא לו כהנים או כהן שאין קוראים אלא לשנים כמ"ש למעלה ולכן לא יאמר המקרא או"א ברכנו כו' שכיון שאינו קורא כהנים בבקשה זו אין ענין להמקרא אלא יאמרנה הש"ץ כמו שאומרים בכל הימים שאין בהם נשיאת כפים שבקשה זו מכלל התפלה שלכן אינה חשובה הפסק כמ"ש למעלה ואחר שיגמור ברכת כהנים יחזור למקומו ויסיים שים שלום.ואם המקרא כיון לבו לתפלת הש"ץ מראש ועד סוף ולא שח באמצע יותר טוב שיעמוד המקרא לפני התיבה במקום הש"ץ מיד אחר נאה להודות ויאמר או"א ברכנו כו' ויהיה מקרא אותו ויסיים הוא שם שים שלום (כדי שלא תהיה התפלה מופסקת בהליכת הש"ץ מהדוכן למקומו לפני התיבה).וכשהמקרא מסיים שים שלום יש אומרים שישא הש"ץ את כפיו אפילו אינו מובטח לחזור לתפלתו והוא שהמקרא הוא מובטח (לחזור לשים שלום) וגם שיוכל לכוין לתפלת הש"ץ עד שים שלום ולא יטרידנו מה שיצטרך להקרות לש"ץ ויש אוסרין עד שיהיה הש"ץ מובטח אך עכשיו שמתפללין מתוך הספר הכל מובטחים.אבל אם לא כיון המקרא לתפלת הש"ץ מראש ועד סוף או ששח באמצע אינו יכול לסיים שים שלום שלכתחלה דין חזרת הש"ץ כדין תפלת לחש שמי שצריך לחזור ולומר ברכה אחת מי"ח צריך לומר כולן על הסדר כמ"ש בסי' קי"ט וה"ה בשבע של שבת ויו"ט וכשכיון לתפלת הש"ץ ה"ז כאלו התפלל בעצמו ששומע כעונה וכששח באמצע הרי הפסיד מה ששמע כבר וצריך לחזור לראש אם היה כן בתפלת לחש כמ"ש בסי' קי"ד וכן אם באמצע פנה לבבו לדברים אחרים הרי הפסיד מה שלא שמע ואין לו לסיים שים שלום כיון שאפשר שיסיים הש"ץ.אבל ש"ץ שטעה ואינו יודע לחזור ועובר אחר תחתיו לא הצריכוהו לחזור לראש התפלה מפני טורח הציבור אלא חוזר למקום שטעה הש"ץ כמ"ש בסי' קכ"ו:לג וכל זה כשאין שם כהן אלא הוא שאז התירו לעקור רגליו בתפלה כדי שלא תתבטל נשיאת כפים שהיא תיקון חכמים בכל תפלה הראויה לכך כמ"ש למעלה אבל אם יש שם כהנים אחרים הראוים לנשיאת כפים אפילו אם הש"ץ מובטח שיחזור לתפלתו בלא טירוף הדעת אינו רשאי לעקור רגליו לעלות לדוכן.ויזהרו העם שלא לומר לו לעלות או ליטול ידיו אבל אם אמרו לו צריך לעלות (אפילו אינו מובטח) אם אמרו לו בעבודה או קודם לכן שהרי עובר בעשה אם אינו עולה ומפני חשש טירוף ובלבול התפלה אין לו לעבור בעשה שתפלה היא מדברי סופרים.(אבל כשאי אפשר לו אינו עובר כלום אעפ"י שהוא בבית הכנסת כשקוראים כהנים מפני שהקורא אינו מתכוין לקרות את הש"ץ כלל הואיל ואסור לו לעקור רגליו וכל שהקורא אינו מתכוין לו אינו עובר אפילו הוא בבית הכנסת כגון אם נסתר אחורי העמודיםשבבית הכנסת שלא יראנו הקורא מפני שמן הסתם הקורא אינו מכוין בקריאתו אלא לכהנים הנראים וידועים וכ"ש הש"ץ שבודאי אין הקורא מתכוין לו אלא לשאר הכהנים בלבדם.ואפילו היה מתכוין גם להש"ץ אינו עובר כלום כיון שלא עקר רגליו בעבודה ומנעוהו חכמים מלעלות שיש כח ביד חכמים לעקור דברי תורה בשב ואל תעשה ואף שאסור לגרום לעקור דברי תורה והיה לו לעקור רגליו בעבודה כיון שיודע שיקראו הכהנים כמו שנתבאר למעלה מכל מקום איסור זה אינו אלא מדברי סופרים והם אמרו והם אמרו והתירו איסור זה כאן שלא להפסיק בתפלה בעקירת רגליו לצורך מצוה שאפשר לה להתקיים ע"י אחרים).ויש מתירין לש"ץ כהן לעלות לדוכן אפילו יש כהנים אחרים ואין איסור בעקירת רגליו הואיל ודבר מצוה הוא והוא שמובטח שיחזור לתפלתו כמ"ש למעלה ועכשיו שמתפללין מתוך הספר הרי כולם מובטחים ולכן נהגו במקומות הרבה שש"ץ כהן נושא כפיו בכל ענין אבל במקום שאין מנהג יש לנהוג כסברא הראשונה כי כן עיקר:לד כשהש"ץ כהן ואינו עולה לדוכן עם שאר הכהנים לא יקרא הוא להם כהנים ולא יהיה מקרא אותם וה"ה לכהן אחר שאינו יכול להקרות שנאמר אמור להם מכלל שהאומר אינו מהם אלא מישראל ולפי שלכתחלה נכון שהש"ץ יהיה מקרא ברכת כהנים כמ"ש למעלה לפיכך משתדלין לכתחלה שיהיה הש"ץ ישראל.וכשהש"ץ כהן יעמוד ישראל אצלו ויתחיל או"א ברכנו כו' וקורא כהנים ומקרא אותם והש"ץ עומד ושותק עד שיגמרו ברכת כהנים ומסיים הש"ץ שים שלום אפילו אם כיון לבו המקרא לתפלת הש"ץ שכיון שהש"ץ עומד במקומו למה לנו לחלק התפלה לשנים (משא"כ כשהש"ץ עולה לדוכן כמו שנתבאר).ואם אין שם ישראל שיכול להקרות יש מי שאומר שיברכו בלא הקראה כלל.ויש אומרים שהש"ץ הוא מקרא אע"פ שהוא כהן שלא מנעוהו לכהן להקרות אלא לכתחלה במקום שאפשר להקרות כמשמעות הכתוב לפי פשוטו (אבל כשאי אפשר בענין אחר סומכין על מדרש שדרשו קצת חכמים אמור להם שתהא אמירה משלהם שכהן קורא כהנים וה"ה שמקרא אותם וכן עיקר):לה אין הכהנים רשאים לנגן בברכת כהנים ב' או ג' ניגונים משום טירוף הדעת שכשרוצים לצאת מניגון לניגון צריכים לכוין ולדקדק יפה להשמיע קול שוה ומיושר וע"י שמטרידים דעתם בזה לא ידעו איזה פסוק או תיבה יתחילו ואף שהמקרא קורא לפניהם מכל מקום אם תטרף דעתם ישכחו ג"כ קריאת המקרא אלא ינגנו ניגון אחד מראש ועד סוף.וה"ה לש"ץ בתפלתו אין לו לנגן נגונין הרבה בתפלתו בענין אחד:לו בשעה שהכהנים מברכים העם לא יביטו בעם ולא יסיחו דעתם אלא יהיה עיניהם כלפי מטה כמי שעומד בתפלה בכוונה שהרי הם מתפללים שיברך הקדוש ברוך הוא את כל ישראל והעם המקבלים את הברכה גם כן יכוונו לברכה ויהיו פניהם נגד פני הכהנים מטעם שנתבאר למעלה ולא יסתכלו בהם שלא יסיחו דעתם וכל שכן שלא יסתכלו במקום אחר.ולכן נהגו במקומות הרבה לשלשל הטלית של מצוה על פניהם וידיהם כדי שלא יוכלו להסתכל בעם ולא העם בהם לא בפניהם ולא בידיהם.ובמדינות אלו נהגו שהכהנים משלשלין הטלית על פניהם כדי שלא יוכלו להסתכל לבד אבל ידיהם חוץ לטלית כדי שהם עצמן לא יוכלו להסתכל בידיהם ולא יבאו לידי היסח הדעת והעם משלשלין הטלית ג"כ על פניהם כדי שלא יוכלו להסתכל בידי הכהנים ומנהג זה יותר נכון להיות נשיאת כפי הכהנים גלוים ונראים ולא תהא טליתו חוצצת בין כפיהם להעם כי כן הוא משמעות הכתוב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם שלא יהיה דבר חוצץ בינו לעם ולא אמרו אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים כמו שיתבאר אלא כשיש צבור המתברכים מהכהנים בבית הכנסת אזי גם מי שהוא חוץ לבית הכנסת מתברך עמהם אלא שבדיעבד אין זה מעכב שהרי עיר שכולה כהנים כולם עולים לדוכן כמו שיתבאר (אבל טלית שעל פני העם בטלה לגבי גופם כשאר מלבושיהם ואינה חוצצת).ולא אסרו אלא להסתכל אבל ראיה בעלמא מותרת אך נוהגין ליזהר:________________________________________לז עם שאחורי הכהנים אינם בכלל ברכה שברכת כהנים אינו אלא פנים כנגד פנים כמ"ש למעלה אבל מלפניהם ובצדיהם אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים רק שיחזירו פניהם כלפי הכהנים.וצדדים שלאחריהם כלאחריהם כגון אותם העומדים בכותל מזרחי וההיכל בולט קצת לבית הכנסת והכהנים עומדים לפניו אע"פ שהעומדים אצל הכותל הופכים פניהם כלפי הכהנים אינן בכלל ברכה.ועם שבשדות כיון שהם אנוסים שטרודין במלאכתם ואינם יכולים לבא לבית הכנסת הם בכלל ברכה אפילו הם אחורי הכהנים אבל כל מי שהוא בעיר ויכול לבוא לבית הכנסת לקבל הברכה פנים אל פנים כדת של תורה ואינו בא מראה בעצמו שאין הברכה חשובה בעיניו לבא לבית הכנסת בשבילה לכך אינו בכלל ברכה אם הוא אחורי הכהנים לכן כל מי שהוא בעיר ויכול לבא לבית הכנסת לקבל הברכה ואפילו העומדים בחצר בית הכנסת ואינם יכולים ליכנס לבית הכנסת מפני שאין להם מקום שם מכל מקום אם עומדים אחורי כותל מזרחי אינם בכלל ברכה שהרי יכולים לעמוד לצד מערב שהוא נגד פני הכהנים או יעמדו לצדדי בית הכנסת ויהפכו פניהם לבית הכנסת כלפי הכהנים.וכן העומדים בבית הכנסת בכותל מזרחי אינם אנוסים אף על פי שעכשיו כל אחד קונה לו מקום בבית הכנסת ואין אחד יכול לעמוד במקום חבירו מכל מקום יכולים לילך למקום הכהנים שהוא פנוי או לעמוד באמצע בית הכנסת (על הבימה או ברוח מערבית של בית הכנסת או בחצר בית הכנסת לצד מערב או לצדדי בית הכנסת אם אפשר לשמוע שם ברכת כהנים).ויש מי שלומד זכות עליהם לומר שכיון שההיכל מחובר לכותל הרי הוא כגוף הכותל וכאלו הכהנים עומדים סמוך לכותל ממש והרי הם כאלו העומדים בצדדי הכהנים ממש רק שיהפכו פניהם כלפי הכהנים אבל אנשי מעשה נזהרין להתרחק מכותל מזרחי ולילך לצד מערב קצת עד שיהיה פניהם נגד פני הכהנים או נגד צידיהם ממש:________________________________________לח עיר או בית הכנסת שכולה כהנים אם אין שם אלא עשרה כולם עולים לדוכן למי מברכין לאחיהם שבשדות ומי עונה אחריהם אמן הנשים והטף.(ואע"פ שאין מי שקורא להם כהנים ואין מי שמקרא אותם אין בכך כלום שהקריאה וההקראה אינן מעכבות כלל כמ"ש למעלהולדברי האומרים שכהן שאינו עולה יכול לקרות ולהקרות גם כאן הש"ץ שאינו עולה אפילו הוא מובטח שלא תיטרף דעתו שהרי הוא כהן ויש כהנים אחרים הרי הוא קורא ומקרא).ואם יש שם יותר מעשרה היתרים מעשרה יעלו ויברכו והעשרה עונים אחריהם אמן (ויזהרו שלא לקרות כהנים בבית הכנסת שלא יעברו אלו העשרה בעשה שאף שהקורא אינו מתכוין אלא להיתרים מעשרה מכל מקום מי מפיס מי הם היתרים).ואם יש שם ישראל אחד הרי כל הכהנים עולים ומברכים וישראל זה עונה אחריהם שאפילו ישראל אחד ראוי הוא לקבל הברכה מטעם שנתבאר למעלה.אבל כהנים אע"פ שהם מתברכים עם ישראל בברכת כהנים מכל מקום אינם חשובים לקבל הברכה בלבדם אלא א"כ הם עשרה לפיכך כשאין מהם עשרה מקבלים הברכה בבית הכנסת כולם עולים ומברכים לאחיהם שבשדות.וכן הנשים והטף אע"פ שהם בכלל הברכה מכל מקום אינם חשובים לקבל הברכה בלבדם:לט בשעה שהכהנים מברכים אין לומר שום פסוק כי כלום יש עבד שמברכים אותו בשליחות רבו ואינו מאזין ומכוין לברכה שמברכו רבו ואם היו אומרים הפסוקים לא היו יכולים לכוין לברכה לכך יש לשתוק ולכוין לברכה.ומכל מקום עכשיו שהכהנים מאריכים הרבה בניגונים נהגו לומר ג"כ פסוקים בשעת הארכת הנגון אך יותר טוב שלא לאמרםוהאומרים יאמרו בשעה שהמקרא מקרא התיבה וממשיכה בניגון:מ כהן אינו רשאי להוסיף מדעתו יותר על הג' פסוקים של ברכת כהנים ואם הוסיף עובר על בל תוסיף אם אמר בנשיאת כפיםובהחזרת פנים כלפי העם (ולכן אומרים השקיפה כו' מפני שכבר פשטו כפיהם והחזירו פניהם).אבל אם אומר ג' פסוקים אלו כמה פעמים ביום אינו עובר על בל תוסיף שלא שייך בל תוסיף אלא במוסיף על המצוה עצמה ולא בעשית המצוה ב' פעמים:מא לפיכך כהן שנשא כפיו ואח"כ הלך לבית הכנסת אחר ומצא ציבור שלא הגיעו לברכת כהנים יכול לישא כפיו שנית ומברך על נשיאת כפים זו אע"פ שכבר יצא ידי חובתו בנשיאת כפים הראשונה כמ"ש למעלה: מב כהן שלא התפלל עדיין ומצא ציבור מתפלל נושא כפיו ואין התפלה מעכבתו ואם ירא שאם יעלה לדוכן יעבור זמן תפלה ילך חוץ לבית הכנסת ויתפלל שאם יהיה בבית הכנסת כשיקראו כהנים ולא יעלה יעבור בעשה אבל אם אמרו לו לעלות או ליטול ידיו לא ילך החוצה להתפלל אלא צריך לעלות שלא יעבור בעשה שהתפלה היא מדברי סופרים ונדחית מפני מצות עשה של תורה ואם מתיירא שיעבור זמן קריאת שמע יקראנה בלא ברכותיה ואם אין פנאי לקרות כולה יקרא פסוק ראשון להאומרים שפסוק ראשון בלבד הוא מן התורה (או פרשה ראשונה להאומרים שפרשה ראשונה מדאורייתא כמ"ש בסי' מ"ו): מג וכן כהן העומד בתפלה ואמרו לו לעלות לדוכן או ליטול ידיו צריך להפסיק ולעלות אפילו יש שם כהנים אחרים ואם לא אמרו לו אינו פוסק אם יש שם כהנים אחרים (ואע"פ שהוא בבית הכנסת כשקוראים כהנים אינו עובר מטעם שנתבאר למעלה בסעיף ל"ג) ואם אין שם כהנים אחרים פוסק ועולה כדי שלא תתבטל נשיאת כפים:מד אלו הפסולים לנשיאת כפים מדברי סופרים מי שיש לו מומין בפניו או בידיו כגון שידיו הן כפופות או עקומות לצדיהן או שהן בוהקניות דהיינו שמנומרות בנקודות דקות וכן אם פניו בוהקניות או עקומים לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו ובאים לידי היסח הדעת וה"ה מי שיש לו מומין ברגליו במקום שעולין לדוכן בלא בתי שוקיים שהמומין גלוים ומסתכלין בהם.אבל מומין שבסתר אינן פוסלין לנשיאת כפים אף על פי שפוסלין לעבודה שבמקדש ולא הוקשה נשיאת כפים לעבודה אלא לענין עמידה שנאמר לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו לעמידה הוקשה ולא לדבר אחר (שאם לא בא הכתוב אלא ללמד על שירות שהיא בעמידה הרי כבר נאמר לעמוד לשרת ושנה עליו הכתוב לעכב שנאמר העומדים שם וגו'):מה וכן מי שרירו יורד על זקנו או שעיניו זולפות דמעה וכן סומא אפילו באחת מעיניו לא ישא את כפיו מפני שמסתכלין בו.ואם היה דש בעירו דהיינו שהם רגילים בו ומכירים הכל שיש בו אותו מום בין שאותו מום הוא בפניו בין בידיו ורגליו ישא את כפיו ואפילו הוא סומא בשתי עיניו.וכל מי ששהה ל' יום בעיר במום זה נקרא דש בעירו והוא שהיא עירו שדר בה או שבא לגור בה ושהה בה שלשים יום ואפילו לא בא להשתקע בה להיות מבני העיר אלא בא להיות מלמד או סופר או משרת שנה או חצי שנה נקרא דש בעירו בשלשים יום לפי שרגילים בני העיר לישא וליתן עמו בדברים ומסתכלין בו והרגל עין הוא בלמ"ד יום כמו הרגל הלשון שנתבאר בסי' קי"ד אבל אם הולך באקראי לעיר אחרת ושהה בה ל' יום אינו נקרא דש בעירו (עד שישהה בה י"ב חודש) לפי שאין בני העיר רגילין לישא וליתן עמו:מו אם מנהג המקום לשלשל הכהנים טלית על פניהם אפילו יש בפניו כמה מומין ישא את כפיו כיון שאין לחוש להיסח הדעת אבל אם אין המנהג כן ורצה זה שמום בו לשלשל טליתו אסור שכיון שהוא משונה מחביריו יבואו להסתכל בו ויסיחו דעתם ואפילו רצו כל הכהנים לשלשל טליתם אין להתיר שכיון שלא הורגלו בני העיר לשלשל טליתם כשישלשלו עכשיו מכירים העם שבשביל זה שיש בו מום הוא ובאין להסתכל בו וכ"ש אם הוא לבדו נושא כפיו ומשלשל טליתו שלא כמנהגם שניכר שבשביל מום שבו הוא ויבואו להסתכל בו.וכן אם מנהג המקום שידי הכהנים הן לפנים מן הטלית שעל פניהם אפילו יש כמה מומים בידיו ישא את כפיו ויש מי שאומרשה"ה אם מנהג הקהל לכסות פניהם בטלית אפילו יש בפניו וידיו כמה מומין ישא כפיו ואין נוהגין כן:מז היו ידיו צבועות אסטיס ופואה לא ישא כפיו מפני שהעם מסתכלין בהן אלא א"כ דש בעירו ואם רוב אנשי העיר מלאכתם בכך ישא את כפיו אע"פ שאינו דש בעירו: מח מי שאינו יודע לחתוך האותיות כגון שאומר לאלפי"ן עייני"ן ולעייני"ן אלפי"ן שאף שאין עיי"ן בברכת כהנים מכל מקום כשאומר יאר ה' מחזי כאומר יער שעיי"ן ואל"ף שוין אצלו וכן מי שקורא לסבולת שבולת ולשבולת סבולת וכן מי שקורא לחתי"ן ההי"ן וכן כל כיוצא בזה לא ישא את כפיו אלא א"כ כל בני עירו קוראין כך כגון במדינות אלו שרובם ככולם אינם יודעים להבחין בין עיי"ן לאל"ף לפיכך לא שייך פסול זה בינינו.ויש מי שאומר שאף במקומות שמצויים הרבה אנשים מאד שאין מבחינים בין שבולת לסבולת נושאים כפיהם (לפי שאין הפסול מחמת שאין יכול לומר האות כראוי אלא מפני שמביא את העם לידי היסח הדעת שהם תמהים עליו כשמשנה קריאת האותיות ובמקומות שהן רגילים בשינוי זה אין חוששין לו ואין מסיחים דעתם מן הברכה ולפ"ז אין לחוש אם קורא לעייני"ן אלפי"ן אפילו אם כל אנשי המקום קורים כראוי שכיון שאין עיי"ן בברכת כהנים אין לחוש להיסח הדעת.ועיקר כסברא הראשונה שהפסול הוא מפני שמשתנה משמעות לשון הברכה ואין היתר אלא במקומות שרובם ככולם קורין כך שאצלם משמעות הברכה כך היא):מט קטן אפילו הוא בן י"ג שנה אלא שלא הביא ב' שערות אינו נושא את כפיו בפני עצמו שאין כבוד הצבור להיות כפופים לברכתו אבל עם כהנים אחרים שהם גדולים אפילו אינו בן י"ג שנים שיודע לישא את כפיו נושא עמהם כדי להתחנך במצותורשאי לברך על נשיאת כפיו כמו שמברך על שאר מצות שהוא פטור מהן מן התורה ומחנכין אותו בהן מדברי סופרים.ומשהביא ב' שערות נושא כפיו אפילו בפני עצמו באקראי ולא בקביעות עד שיתמלא זקנו משום כבוד הצבור שאין כבודם שיברכם יחידי בקביעות מי שלא נתמלא זקנו וכל מי שהגיע לשנים שראוי להתמלאות זקנו דהיינו בן כ' אע"פ שלא נתמלא זקנו דינו כנתמלא ונושא כפיו אפילו יחידי בקבע.ואינו נקרא קבע אלא כשנושא כפיו בכל יום אבל במדינות אלו שאין הכהנים נושאין כפיהן אלא ברגל אפילו נושא כפיו בכל רגל ורגל אין זה אלא באקראי ורשאי לישא כפיו יחידי אפילו הוא פחות מבן כ' (רק שצריך לדקדק בשערותיו שלא יבא לידי ברכה לבטלה):נ כהן שהרג את הנפש אפילו בשוגג לא ישא כפיו שנאמר ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו ואפילו עשה תשובה שהרי נאמר גם כי תרבו תפלה אינני שומע וגו' ויש אומרים שאם עשה תשובה נושא כפיו ולא מנעו ממנו נשיאת כפים אלא כשעומד במרדו ויש להקל על בעלי תשובה שלא לנעול דלת בפניהם וכן נוהגין.ואם העם מרננים אחריו שהוא שופך דמים ועומד במרדו כיון שלא נתברר הדבר ישא כפיו וכן אם מל תינוק ומת נושא כפיו כי שמא לא כלו לו חדשיו ואפילו ידוע שכלו לו חדשיו כיון שנתכוין למצוה אין לפסלו מנשיאת כפים וכן אם דחף אשה הרה והפילה נושא כפיו שההורג את העובר פטור אפילו אם כלו לו חדשיו:נא כהן שהמיר דתו אפילו לדת הישמעאלים שאינם עובדים עבודה זרה (קנסוהו חכמים להיות) מחולל מקדושתו ואינו נושא כפיו ואינו קורא בתורה ראשון והוא שלא עשה תשובה אבל אם עשה תשובה אפילו המיר דתו לעבודה זרה וחזר בו חוזר לקדושתו.ושאר עבירות חוץ ממימר דתו ושופך דמים אפילו גילוי עריות אין מונעין נשיאת כפים אפילו לא חזר בו כמו שיתבאר.לפיכך ערל נושא כפיו אפילו לא מל עצמו במזיד ואע"פ שערל פסול לעבודה אין לפוסלו לנשיאת כפים משום שהוקשה ברכה לשירות כי לא הוקשה אלא לעמידה בלבד כמ"ש למעלה סעיף מ"ד.ומכל מקום הואיל והוקשה ברכה לעבודה במקצת אסרו חכמים לשיכור לישא כפיו כמו שאסרה תורה לשיכור לעבוד עבודה במקדש כמ"ש יין ושכר אל תשת וגו' וסמכו איסור זה למה שנסמכה פרשת כהן מברך לפרשת נזיר מה נזיר אסור ביין אף כהן מברך אסור ביין ונתנו על כהן מברך קולי נזיר וקולי משרת במקדש קולי נזיר מה נזיר מותר בשאר משקים המשכרים ואינו אסור אלא מכל אשר יעשה מגפן היין וגם אין מומין פוסלין בו אף כהן מברך אין מומין פוסלין בו ואין שאר משקין המשכרים מונעים אותו מנשיאת כפים כמו במשרת במקדש אפילו נשתכר עד שאינו יכול לדבר לפני המלך שנשיאת כפים אינה דומה לתפלהשהוא עומד ומדבר עם המלך משא"כ בנשיאת כפים שמדבר אל העם (כמ"ש אמור להם) אלא א"כ הגיע לשכרותו של לוט שאז פטור מכל המצות.וקולי משרת במקדש מה משרת מותר ביין כל שהוא ואינו מוזהר אלא על רביעית שנאמר שכר יין שיש בו כדי לשכר ואף על רביעית אינו באזהרה אלא כששתאו דרך שכרות רביעית בבת אחת אבל אם הפסיק בו או שנתן לתוכו מעט מים פטור משא"כ בנזיר אף כהן מברך אם שתה רביעית יין בב' פעמים או שנתן לתוכו מעט מים מותר ואם שתה יותר מרביעית אע"פ שהוא מזוג ואפילו שתאו בכמה פעמים לא ישא כפיו עד שיסיר יינו מעליו ומה מפיג את היין נתבאר בסי' צ"ט.ויש אוסרים שיכור בנשיאת כפים אפילו נשתכר משאר משקין או אוכלים המשכרים ולכתחילה אסור לשתות כלל משקה המשכר קודם נשיאת כפים (וכן נוהגים) ולא נתנו קולי נזיר אלא לענין מומין בלבד:נב לא היה בו אחד מהדברים המעכבים נשיאת כפים אף ע"פ שהוא רע מעללים ובליעל ועז פנים ואינו מדקדק במצות וכל העם מרננים אחריו נושא כפיו שמצות עשה היא לכל כהן לישא כפיו ואין אומרים לרשע הוסף רשע (על רשעתך) והמנע מן המצות ואל תתמה ותאמר מה תועיל ברכת הדיוט זה שאין קבלת הברכה תלויה בכהנים אלא בהקב"ה שנאמר ואני אברכם ואפילו מרננים אחריו בעבירות חמורות כגון גילוי עריות ואפילו נודע שהרנון הוא אמת ואפילו עובר ואינו חוזר בו כלל נושא כפיו (חוץ מחילול שבת בפרהסיא שהוא כנכרי לכל דבר) לפי שאין שאר עבירות מונעים נשיאת כפים אלא ממיר דת (משום קנס) ושפיכת דמים (משום ידיכם דמים מלאו):

נג במה דברים אמורים כשעובר על מצות שישראל וכהנים שוין בהם אבל אם עובר על מצות המיוחדות לכהנים קנסוהו חכמיםופסלוהו מכל מעלות הכהונה כגון כהן שנשא גרושה או חלוצה או שנטמא למת שאינו מז' מתי מצוה אינו נושא כפיוואין נוהגים בו קדושה אפילו לקרות בתורה ראשון.ואפילו גירשה או מתה פסול עד שידור הנאה על דעת רבים מהנשים שהוא אסור בהן שנדר שהודר על דעת רבים אין לו התרהאבל כשלא ידור על דעת רבים שמא ילך אצל חכם וישאל על נדרו לפי שיצרו תוקפו לעריות אבל בנטמא למת אין צריך לידור אלא די שישוב ויקבל עליו שלא יטמא עוד למתים:

נד יש אומרים שכהן שיש לו בת שזינתה ארוסה או אפילו נשואה או שהמירה שמן הסתם זינתה את אביה היא מחללת ואין מחוייבים לקדשו עוד לקרות בתורה ראשון ושאר מעלות הכהונה אבל מכל מקום נושא כפיו שאין שאר עבירות מונעים נשיאת כפים אפילו הן בו וכ"ש בבתו (ולא נהגו כדבריהם לפי שלא נאמר את אביה היא מחללת אלא כשזינתה בעדים והתראה וכשהעידו בפני סנהדרין אבל עכשיו נוהגין בו קדושה לכל דבר):

נה החלל דהיינו הנולד מאיסורי כהונה שהן גרושה זונה חללה אינו נושא כפיו לפי שאינו בכיהונו והרי הוא כזר לכל דבר כמ"ש באה"ע סימן ז' (לפיכך אם נושא כפיו עובר בעשה כמו זר שנשא כפיו).ואפילו חלל של דבריהם כגון הנולד מחלוצה אינו נושא כפיו אף ע"פ שנשיאת כפים היא מן התורה ועובר בעשה אם אמרו לו לעלות יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה.ומטעם זה כל הפסולים מדברי סופרים אין עולין אפילו אמרו להם כמ"ש למעלה אלא שהפסולים שלא מפני פגמם יש להם לצאת מבית הכנסת קודם רצה שלא יאמרו עליהם שהם פגומים כמ"ש שם ומכל מקום אין חיוב עליהם לצאת מבית הכנסת שכיון שחכמים מנעום מנשיאת כפים אין עוברים כלום.אבל כהנים הנמנעים מנשיאת כפים מחמת המנהג כגון במקומות שנהגו שבתוך ז' ימי האבלות אינו נושא כפיו מפני שאין שרוי בשמחה והמברך יש לו להיות בשמחה וטוב לב כמו שמצינו ביצחק שצווה לעשות לו מטעמים קודם שיברך ובמדינות אלו שנוהגים שכל זמן האבילות אפילו עד י"ב חודש על אביו ועל אמו וכל שלשים על שאר קרובים אינו נושא כפיו אפילו אין שם כהן אלא הוא אפילו בימים טובים שאינו נקרא שרוי בשמחה שהרי אסור לילך לשמחת נשואין וכיוצא בה וה"ה הקובר מתו ברגל שהרי אסור בשמחה כל ימות הרגל אף על פי שעדיין לא חל עליו האבילות וכן האונן אפילו ביו"ט שהוא חייב בכל המצות מכל מקום אינו שרוי בשמחה הרי כולם חייבין לצאת מבית הכנסת קודם שקורא הש"ץ כהנים שלא יעברו בעשה שהרי מן הדין הם רשאים לישא כפיהם.ויש להם לצאת קודם רצה כדי שלא יאמרו עליהם שהם פגומים.ואם אמרו להם לעלות או ליטול ידיהם חייבים לעלות אם אמרו להם קודם סיום ברכת עבודה כדי שלא יעברו בעשה לכן לא יהיו בבית הכנסת כשאומרים לכהנים ליטול ידיהם:נו וכן כהן שהוא פנוי ואינו רוצה לישא כפיו מפני שהשרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה חייב לצאת מבית הכנסת קודם קריאת כהנים שלא יאמרו לו לעלות או ליטול ידיו.אבל המנהג הוא שנושא כפיו אע"פ שאינו נשוי (ומכל מקום הרוצה שלא לישא כפיו ולצאת מבית הכנסת אין מוחין בידו שיש לו על מה לסמוך אבל נשוי שאין אשתו עמו נושא כפיו לדברי הכל):נז נהגו בכל מדינות אלו שאין נשיאת כפים אלא ביום טוב משום שאז שרויים בשמחת יו"ט וטוב לב הוא יברך משא"כ בשאר ימים אפילו בשבתות הם טרודים על מחיתם ועל ביטול מלאכתם ואינם שרויים בשמחה.ואפילו ביום טוב אין נשיאת כפים אלא בתפלת מוסף שיוצאים אז מבית הכנסת וייטיבו לבם וישמחו בשמחת יו"ט.ויום הכפורים אע"פ שאין בו שמחת אכילה ושתיה נושאים כפים בו כמו ביו"ט מפני שיש בו שמחת מחילה וסליחה וכפרה וקדושה וכבוד היום במלבושים נאים ומטעם זה יש מקומות שנושאים כפים בו אפילו בשחרית ויש מקומות שנושאים כפים בו גם בנעילה מפני שהוא סמוך ליציאה מבית הכנסת כמו שהוא הטעם בשאר יו"ט.אבל יו"ט ויום כפור שחל להיות בשבת לא היה ראוי לפי זה לבטל נשיאת כפים מיו"ט זה בשביל שיש בו קדושה נוספת של שבת אלא שיש מקומות שנהגו כן שלא לישא כפיהם ביו"ט שחל להיות בשבת לפי שמנהג הכהנים לטבול לנשיאת כפים וטובלין מערב יו"ט ואין נזקקין לנשותיהם ביו"ט וכשחל בשבת לא רצו לבטל העונה ולא רצו לטבול שחרית מטעם שיתבאר בסימן שכ"ו(אבל ביום הכפורים שחל בשבת לא שייך טעם זה) ומכל מקום אם ליל יו"ט שחל באמצע שבוע שהוא ליל טבילה ישמש ויטבול ביו"ט אבל הפורשים מנשותיהם בליל יו"ט ואין טובלין בערב יום טוב שבוש גמור הוא.וכל טעמים אלו הם לישב המנהג אף שאין בהם כדאי לבטל מצות עשה של תורה מכל מקום כשאין קוראים כהנים אינם עוברים כלום אבל מכל מקום יישר כחם של בני ארץ ישראל וסביבותיהם שנושאים כפיהם בכל יום כתיקון חכמים ומקיימים ג' מצות עשה בכל יום ואין חוששין לטבול.וכל שחרית ומוסף שאין נשיאת כפים במדינות אלו אומר הש"צ או"א ברכנו כו' אפילו הוא כהן שלא מנעו לכהן אלא לקרות כהנים ולהקרותן ומן הטעם שנתבאר למעלה אבל לומר כך כהנים עם קדושיך סתם בלא קריאה מותר לכתחילה (ואין לחוש שכשישמעו שיאמר כהנים עם קדושיך יאמרו עליו שהוא אינו בכלל כהנים אלא בן גרושה וחלוצה לפי שהכל יודעים שנוסח התפלה כך הוא שמטעם כיוצא בזה מותר לכהן לקרות לכהן אחר לספר תורה כמ"ש בסי' קל"ה):נח באלו התיבות נהגו הכהנים שהופכין בהם פניהם לדרום ולצפון יברכ"ך וישמר"ך אלי"ך ויחונ"ך אלי"ך ל"ך שלו"ם לפי שכל תיבות אלו הם לנוכח לכן הופכין פניהם גם לדרום ולצפון כדי שיתברכו כולם (ובתיבות שלום מפני שהוא סוף הברכה ועיקרו כי ברכתו של הקב"ה הוא שלום לכן מברכים לכולם בשלום [)].ונוהגים להאריך בסוף תיבות אלו מפני שכל אחד מהם הוא סוף ברכה בפני עצמה.ונכון שהאומרים רבונו של עולם חלום חלמתי כו' שיאמרו בשעה שהכהנים מאריכים בניגון בסוף התיבה שבסוף הפסוקשכבר כלתה ברכה זו מפי הכהנים וא"צ עוד להאזין להם אבל בעוד שהם אומרים תיבות הברכה צריך להאזין להם ולכוין ואסור לומר שום דבר כמ"ש למעלה.ואף שחכמים התירו לומר רבונו של עולם על חלומות מפני הסכנה שמא צריך רפואה לחלומו מכל מקום כיון שאפשר לתקן זה לומר בשעת הארכת הניגון שבסוף התיבה יש לתקן.ואע"פ שרפואתו אינו אלא כשאומר רבונו של עולם כו' בשעת ברכת כהנים ולא לאחר שכלתה ברכה מפי כהנים מכל מקום כל זמן שהם מאריכים בניגון הברת אות אחרונה של התיבה עדיין לא נסתיימה תיבה זו לענין שלא תועיל אז אמירת רבונו של עולם כו' (כיון שהצבור לא ענו עדיין אמן) אע"פ שנסתיימה לענין שא"צ להאזין עוד לכהנים כיון שהאזין כבר תחלת הברת אות אחרונה והארכת ההברה בניגון א"צ לשמוע כלל.ואע"פ שבתיבת שלום הן מאריכים בניגון קודם שיאמרו מ"ם של שלום וכשאומרים אז רבונו של עולם ומסיימים עם הכהנים א"כ אין שומע המ"ם של שלום כראוי לשמוע בשתיקה וכוונה מכל מקום בתיבת וישמרך ויחונך שאפשר לתקן שישמעו גם האות האחרונה מתקנים.ומכל מקום אף שאומרים רבונו של עולם כשהם מאריכים בניגון סוף הפסוק לא יאמר המקרא רבונו של עולם כו' אפילו אינו ש"ץ שהרי אפילו לענות אמן אסור מפני הטירוף ואצ"ל שהש"ץ לא יאמר רבונו של עולם מפני שהוא הפסק בתפלה:נט כל כהן יש לו לעשות שום דבר פעם אחת בשנה להחזיק את עצמו בכהונה כגון ליקח מתנות אם אינו יכול לישא כפיו מחמת איזה אונס כגון שמלמד לתלמידיו בעת שהצבור נאספים לבית הכנסת או שהוא חולה במעיו ואינו יכול לשהות נקביו עד גמר ברכת כהנים: ס אסור להשתמש בכהן אפילו בזמן הזה וכמועל בהקדש הוא שהרי נאמר וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב ואף עכשיו שאין לנו קרבנות בקדושתו הוא עומד.ואם הכהן הוא מוחל על כבודו מותר שהכהונה שלו היא ויכול למחול כבודו וליתן רשות לישראל להשתמש בו ויש מי שאומרשאינו יכול ליתן רשות להשתמש בו אלא א"כ יש לו איזה הנאה כגון בשכר או אפילו בחנם לאדם חשוב שהוא חפץ לשמשו ונהנה מזה שזכה לשרת בקודש אבל אם אין לו שום הנאה מזה אינו יכול למחול שנאמר וקדשתו ודרשו חכמים קדשהו בעל כרחו.(והעיקר כסברא הראשונה שהרי יכול ליתן רשות לישראל לקרות ולברך לפניו אע"פ שאין לו שום הנאה מזה כמ"ש בסי' קל"הור"א ואין אומרים וקדשתו בעל כרחו אלא בדברים התלויים בקדושת הכהנים שאינו רשאי לחלל קדושתו ולישא גרושה וכיוצא בה לפי שקדושת הכהנים לא ניתנה להם ליהנות בה גופם כמו שקדושת ישראל לא נתנה להנות בה גופם שמצות לאו ליהנות ניתנו אלא גזירת מלך היא עליהם שיהיו קדושים הואיל ונבחרו לשרת למלך הקדוש כמ"ש קדושים תהיו כי קדוש וגו' קדוש יהיה כי קדוש וגו' לפיכך אינה בידם למחלה אבל כבוד הכהונה ניתן להם להנאתם לעלות לתורה ראשון וליטול מנה יפה ראשון וכן להקדימם לכל דבר שבקדושה כבוד זה הנאת הגוף הוא לפיכך הוא בידם למחול כבודם ורשאי ליתנו לישראל אם רצה כי רצונו של אדם זהו כבודו):