קס איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה ובו י"ט סעיפים:

א מים שנשתנו מראיהם בין מחמת מקומם בין מחמת דבר שנפל לתוכן כגון שנפל לתוכן דיו או קומוס או יין ושכר ושינו מראיהן פסולים לנטילת ידים אבל אם נפל לתוכם עפר וטיט אע"פ שעכרום כשירים כמו שיתבאר (לפי שגידול המים הוא בעפר וטיט ודרכם בכך ואין זה חשוב שינוי) ואם נשתנו מחמת עשן או דבר אחר פסולים אבל אם נשתנו מחמת עצמן כשרים ואפילו נשתנו שינוי הפוסל אם אח"כ חזרו לברייתן חזרו לכשרותן:

ב עשה במים מלאכה או ששרה בהם פתו אפילו נתכוין לשרות בכלי זה ונפל לשני פסולים לנטילת ידים לפי שכשאדם עושה במים דבר שיש לו צורך בו נעשו כשופכין שעומדין לשפיכה ואין נוטלין בשופכין אבל אם לא נתכוין לשרות כלל רק שנפל פת למים ונשרו בהם כשרים שלא עשאם שופכין ויש מי שפוסל גם בזה ויש להקל בדברי סופרים:

ג אם הדיח בהם כלים או ירקות פסולים ואם היו כלים מודחים או חדשים או ירקות מודחים ונקיים כשרים שאין זו נקראת מלאכה לפסול המים משום שופכין הואיל ואין בה צורך שמבלעדיה היו כבר נקיים ומכל מקום אם שרה בהם הירקות כדי שלא יכמשו וכן אם נתן בהם כלים שנתבקעו בימות החמה כדי שיתכווצו ה"ז מלאכה ופסולים וכן אם נתן כלי של יין לתוך המים לצננו פסולים אבל נתן בהם דגים חיים שלא ימותו אין זו מלאכה שאין המים פועלין בהם כלל רק מצילין אותן ממיתה וגם אינן נקראים שופכין וכן אם נתן לתוכם דבר המריח כדי שיריחו כשרים שהרי אינן שופכין שהם כמאוסים אבל כאן נתכוין להשביחם:

ד אם המים בכלי שיש בו שנתות ונתן לתוכו בשר ועולין המים עד השנתות ובזה יודע משקלו ה"ז עשיית מלאכה במים ופסולין לנטילת ידים (אבל אם היה יודע משקל המים ושקל הבשר כנגדם כשרים כיון שלא נעשית המלאכה בגופן):

ה אם הטביל בהם הנחתום את הגלוסקים אע"פ שלא נשתנו מראיהם פסולים אבל אם טבל בהם ידיו וטח פני הגלוסקין או שחפן מהם בחפניו המים הנשארים בכלי לא נעשה בהם מלאכה שטבילת ידיו בהם אינה קרויה מלאכה עד שידיחן בהם והוא שהיו מלוכלכות תחילה לפיכך כשרים אם לא נשתנו מראיהן.אבל אם הדיח בהם ידיו מהבצק הדבוק בהם פסולים אע"פ שלא נשתנו מראיהן ויש אומרים שהדחת ידים אינה חשובה מלאכה לפסול המים לנטילת ידים כיון שעכשיו רוצה בהם ג"כ ליטול ידיו (ופסול מלאכה אינה משום שופכין אלא משום שנשתנו מתורת מים כשנעשה בהם איזו מלאכה וכשהדיח או נטל בהם ידיו לא נשתנו מתורת מים לענין נטילת ידים) ולפי סברא זו אין איסור ליטול ידיו ממים שנטל בהם חבירו ונתקבלו למטה בכלי אלא משום שנטמאו המים ע"י חבירו אם לא שפך רביעית בבת אחת ומים השניים אינן מטהרים אלא המים שעל גבי היד בלבד אבל אם שפך רביעית בבת אחת שאין כאן מים טמאים כלל מותרוהעיקר כסברא הראשונה (דדוקא כשארבעה וחמשה נוטלין כאחת שחשובים כיד אחת אין חוששין משום מלאכה אבל בלאו הכי חוששין) ולכן אסור ליטול במים שנטל חבירו ונתקבלו למטה בכלי אפי' שפך רביעית בבת אחת מפני שנעשה בהם מלאכה שטיהרו הידים לאכילה ונעשו שופכין:

ו אבל היוצא מבית הכסא יכול לשאוב בחפניו מים מן הדלי לטהר ידיו ושאר המים שבדלי כשרים לנטילת ידים לסעודה (מפני שלא טיהר ידיו במים הנשארים בדלי אלא במים שבחפניו אבל אם הטבילן בדלי לטהרן הרי נעשה מלאכה בכל המים שבדליואפי' לא היו ידיו מלוכלכות ממש מכל מקום כיון שיש לו צורך לנקותן במים משום שנגעו במקום הטינופת נעשו המים כשופכין כמו המשתמש בהם שאר דברים שהוא צורך לו אפילו הוא דבר הרשות כמו שנתבאר למעלה כל שכן נקיון זה שהוא חובה ואינו דומה להדיח כלים מודחים שאין צורך בהדחה זו):

ז מים שלפני הנפח אע"פ שלא נשתנו מראיהם פסולים מפני שבידוע שנעשתה בהם מלאכה דהיינו שכיבה בהם ברזל.ושלפני הספר אם נשתנו מראיהם פסולים ואם לאו כשרים כי מה שהספר טובל ידיו בהם להשרות בהם השערות דומה לטובל ידו וטח פני הגלוסקים שמים הנשארים לא נעשה בהם מלאכה:

ח מים כשרים שנתן לתוכן מעט מים פסולים בטלים ברוב ואפי' אם הפסולים משלימים לשיעור רביעית אין לחוש בנטילת ידים לחולין.לפיכך מים ששתו מהם בהמה חיה ועוף אין לפוסלם משום מלאכת השתיה שנעשתה במעט מים שהוחזר מפיהם לכלי כמו שהוא דרך בהמה חיה ועוף בשתייתן שמגביהין פיהם לאחר שקלטו מן המים והמים נופלין מפיהם כי מים אלו בטלים ברובם ויש פוסלים בשתה מהם כלב או חזיר מפני שנמאסים והרי הם כשופכים ויש לחוש לדבריהם:

ט אין המלאכה פוסלת אלא במים שאובין בין שהם בכלים בין שהם בקרקע כשנעשתה בהם המלאכה ואח"כ נוטלן בכלי ליטול מהם אבל אם עשה מלאכה במי מקוה או מעין בעודם מחוברים לא נפסלו.אבל שינוי מראה פוסל גם בעודם מחוברים במה דברים אמורים לנטילת ידים אבל להטביל בהם ידיו רשאי אם כשרים לטבילת הגוף כגון מעין שאין שינוי מראה פוסל בו או מקוה שנשתנה מראה המים מחמת דבר שאין בו ממש כגון הדחת סלי זיתים וענבים או שנפלו לתוכם מי צבע כמ"ש ביו"ד סי' ר"א:

י לא תקנו חכמים נטילה אלא במים הראויים לשתיית בהמה אבל מים מלוחים או מרים או סרוחים עד שאין הכלב יכול לשתות מהם פסולים לנטילת ידים אף ע"פ שכשרים למי מקוה לטבילת כל הגוף ואצ"ל לטבילת ידים ואם הם עכורים מחמת טיט שנתערב בהם אם הכלב יכול לשתות מהם כשרים בין לנטילת ידים בין לטבילה ואם אין הכלב יכול לשתות מהן פסולים לשתיהם:

יא חמי טבריא הם מרים ואין ראוים לשתית הכלב אף לכשמצננם לפיכך אין נוטלין מהם לידים אבל מטבילין בהם כשהם במקום קביעותן אפי' אין בהם מ' סאה שהמעין מטהר בכל שהוא.אבל אם המשיך אותם בארץ דרך חריץ שבקרקע חוץ למקומם והפסיקן מהמעין הנובע חם אין מטבילין בהן אם אין בהם מ' סאה אפי' להאומרים שא"צ מ' סאה לטבילת ידים בשאר מי מקוה כמו שנתבאר בסימן קנ"ט כאן גזרו שמא יטול מהם ג"כ בכלי כי יאמר מה לי ליטול מהם לידים בכלי מה לי להטביל הידים בתוכן כיון שאין בהם מ' סאה ופסול לטבילת כל הגוף ואעפ"כ כשרים לידים אבל כשיש בהם מ' סאה שהוא שיעור מקוה לא יבא להקל ליטול מהם בכלי ממה שמקילין להטביל בהם כשיש בהם שיעור מקוה וראויים לטבילת כל הגוף לפיכך חריץ שמימיו מחוברים למי המעין הנובע חם בענין שראוי לטבול בו כל הגוף מטבילין בו את הידים ויש אומרים שאף בזה יש לחוש שמא יבא להקל ליטול מהם בכלי לפי שלא יעלה על דעתו שמימיו מחוברים למי המעין ויאמר מה לי ליטול ממנו בכלי מה לי להטביל בתוכו כיון שאין בו שיעור מקוה שהוא מ' סאה ויש לחוש לדבריהם לכתחלה:

יב ולא חמי טבריא בלבד אלא הוא הדין כל מים שאין ראוין לשתיית כלב ואין בהם מ' סאה אע"פ שהם מחוברים למקוה שיש בו מ' סאה יש להחמיר שלא להטביל בהם.וכל מים שראוים לשתיית הכלב כשהם צוננים אפילו הם מעינות חמין נוטלין מהן אפילו בכלי וכל שכן חמי האור אפילו בעודן חמין.ומי הים הן מלוחין ואינן ראוים לשתיית הכלב ואין נוטלין מהן לידים בכלי אלא א"כ הרתיחו אותם שאז ראוים:

יג ספק נעשה מלאכה במים שנטל בהם ספק לא נעשה בהם ואם תמצא לומר שלא נעשה בהם ספק היה בהם כשיעור ספק לא היו ידיו טהורות ואפילו ספק נטל ידיו ספק לא נטל טהור וכל ספק בטהרת ידים טהור אפילו במחלוקת הפוסקים מפני שנטילת ידים עיקרה מדברי סופרים וספק דברי סופרים להקל ויש מי שאומר שעם כל זה אם יש לו מים אחרים מזומנים לפניו אומרים לו קום ורחץ והוציא עצמך מן הספק (אבל אם יודע שנטל כהלכה ואחר כך נולד בהן ספק כגון שנסתפק אם הסיח דעתו מהם אם לאו או שיודע שלא הסיח דעתו רק שהושיט ידיו סמוך למקום הטינופת וספק אם נגע בהם ספק לא נגע א"צ לחזור וליטלן אפילו לצאת ידי ספק מפני שמעמידין אותן בחזקתן):

יד השלג והברד והכפור והגליד והמלח אם ריסקן עד שנעשו מים נוטלין מהם לידים אם יש בהם כשיעור וכן נוטלין בכל דבר שברייתו מן המים כגון יבחושים אדומים או שומן דג והוא שריסקן עד שנעשו מים.במה דברים אמורים כשנוטל בכלי ושופך על ידיו אז צריך ריסוק שאין נטילת ידים אלא במים אבל להטביל ידיו במ' סאה שבקרקע יש מתירין אפילו בלא ריסוק ושלג המונח על פני הארץ כל שיש מ' סאה מחובר יחד אפילו נמוך מאוד מותר להטביל בו ויש אומרים שאין טבילה אלא במים אלא שהשלג וכיוצא בו מצטרפין להשלים למ' סאה אף על פי שאינן מרוסקים אבל אין טובלין בהם אלא א"כ ריסקן עד שנעשו מים ובשעת הדחק יש לסמוך על סברא הראשונה להקל בדברי סופרים:

טו יש אומרים שאין נטילת ידים אלא במים ולא בשאר משקין ומי פירות לפי שעשו נטילת ידים לחולין כטבילה לתרומה ואין עושין מקוה אלא מן המים והרי אפילו מים שאין בהם מראה מים פסולים כל שכן שאר משקין ומי פירות (ואפילו יין לבן שדומה מראיתו למראה מים מכל מקום אם הקפידו על מראה מים כל שכן על גוף המים).ויש מכשירין כל מי פירות לנטילת ידים שלא פסלו שינוי מראה אלא במים שנשתנו ממראיתם אבל מי פירות שעומדים במראיתם שם מים עליהם שהרי נקרא מי פירות אבל ביין אפילו לבן אין נוטלין בו בין חי בין מזוג במים שאין שם מים עליו כלל.ואין צריך לומר בשמן ודבש שהרי אינם מנקים אבל במי דבש (שקורין מע"ד) ושכר נוטלין [מהן לידים] שהרי עיקרן מים ואע"פ שנשתנו מראיהם אין לחוש כיון שנשתנו לעילוי.ויש אומרים שאף היין כשר לנטילת ידים בין חי בין מזוג במים אלא שלכתחלה אסור לעשות כן כדי שלא יהא מזלזל בדבר חשוב שנשתנה לעילוי עד שקובע ברכה לעצמו לברך עליו בורא פרי הגפן (משא"כ בשאר מי פירות שמותר ליטול בהם אם אין לו מים כמ"ש בסי' קע"א וקפ"א) אבל בדיעבד אם נטל ביין אפילו אדום ידיו טהורות.ובשעת הדחק יש לסמוך על דברי המקילין בדברי סופרים ליטול ידיו במי פירות ושכר ו[מי] דבש אפילו לכתחלה (וביין בדיעבד):

טז שיעור המים שנוטלין מהם לידים, הוא לא פחות מרביעית הלוג.

(והוא שיעור טהרה מן התורה לטבילת כלים).

ולא הצריכו אלא שיהא רביעית בכלי שנוטל ממנו, אבל א"צ לשפוך כל הרביעית על ידיו, אלא אם כן רוצה לטהרן בשטיפה אחת.

אבל אם רוצה לשפוך עליהם מים ראשונים ושניים, א"צ אלא כדי שיספקו בכל פעם למשוח בכל הפרק הצריך נטילת ידים.

ומים הנשארים בכלי שנטל ממנו יכול ליטול מהם איש אחר, אם מספיקים לו, אע"פ שאין בהם רביעית, הואיל והם באים משיורי טהרה שהיה בהם רביעית כשנטל הראשון.

והוא שבאים שניהם ליטול ידיהם כאחד אע"פ שנוטלין זה אחר זה, מועיל שיורי טהרה של ראשון לטהר יד השני בפחות מרביעית.

ויש אומרים, שאין שיורי טהרה של הראשון מועילין בנוטלין זה אחר זה, אלא אם כן המים יורדים בקלוח אחד, מן הראשון לשני.

כגון שפשט הראשון ידיו ליטול, ואחר יוצק על ידיו, ואחר כך פשט השני ידיו למטה מידי הראשון, וקילוח יורד על ידיו של ראשון ומהן לידיו של שני, ידי שתיהן טהורות.

אף על פי שנפחת שיעור הרביעית בכלי כשמגיעים המים לידיו של שני, טהורות מפני שהם באים משיורי טהרה.

והוא שפשט השני ידיו סמוך לידי הראשון שאז הן נחשבות כיד אחת.

אבל אם היו מרוחקות מידי הראשון לא עלתה לו נטילה, לפי שהוא נוטל במי רחיצת חבירו.

(שהם פסולים אפילו הם מי רביעית, משום שנעשה בהם מלאכה, כמו שנתבאר למעלה).

ואפי' ידיהן סמוכות, לא התירו אלא כשנתכוונו מתחלה ליטול כאחת ע"י קילוח היורד מראשון לשני, שאז חשובות ידיהן כיד אחת בנטילה זו, אף על פי שלא פשט השני ידיו עד אחר שהתחיל כבר הראשון ליטול ידיו.

אבל אם מתחלה נתכוין הראשון ליטול לעצמו, ואחר כך כשהתחיל כבר ליטול, פשט השני ידיו למטה ממנו, אינן חשובות כיד אחת.

ולפיכך (אם אין היוצק על ידיהם שופך רביעית בבת אחת) נטמאו ידי השני ממים הטמאים שיורדים מידי הראשון, וצריך לנגבן ולחזור וליטלן.

(ואף אם שופך רביעית בבת אחת, צריך לחזור וליטלן אלא שא"צ לנגבן תחלה).

(והעיקר כסברא האחרונה.

ומכל מקום בשעת הדחק יש לסמוך על סברא הראשונה להקל בדברי סופרים):

Audio for subsection 017 - אודיו סעיף יז

יז אבל יותר משנים אינן יכולים ליטול מרביעית, ואפילו מרביעית ומחצה, עד שיהיה חצי לוג.

שאף שלא הקפידו חכמים על שיעור המים שיגיעו לידיו, רק שיהיה רביעית בכלי.

מכל מקום חשו חכמים, אם יטלו רבים ממים מועטים, שמא לא ידקדקו יפה ליטול כל הפרק. שכל אחד יצמצם המים כדי שישאר לחבירו.

אך אם היה רביעית ומחצה, ונטל הראשון חצי רביעית ונשאר בכלי רביעית, יכולים שנים ליטול מרביעית זו, על דרך שנתבאר, כמו אלו היתה רביעית לבדה מתחילה בכלי.

ומחצי לוג יכולים ליטול אפי' ד', על דרך שנתבאר.

ולא ה', שמא יצמצמו המים.

ומלוג יכולים ליטול כמה בני אדם, כל זמן שמספיקין המים לשפוך כל אחד ואחד על ידיו ג' פעמים או ב' פעמים כמו שיתבאר בסי' קס"ב.

והוא הדין שיכולים ד' וה' להניח ידיהם זה בצד זה או זה על גבי זה וליטול כאחד, שכולן חשובות כיד אחת, ואין מטמאות זו את זו.

ובלבד שירפו ידיהם בענין שיגיעו המים לכל יד ויד בלי שום חציצת יד אחרת:

יח שיעור רביעית שאמרו צריך שיהא מכונס במקום אחד שאם נטל משמינית וחזר ונטל משמינית (ואפילו נטל משתיהן בבת אחת כגון שאחרים יוצקים על ידו והקלוח מתערב) ידיו טמאות כמו שהיו:

יט רביעית שאמרו, בין לנוטל ב' ידיו בין לנוטל ידו אחת בלבד. בין לידיו של גדול בין לידיו של קטן.

נטלו ב' בני אדם, זה ידו אחת וזה ידו אחת, ואח"כ חזר השני ונטל ידו השנית, הרי אלו כג' בני אדם.

שידו השנית נחשבת כיד אדם אחר, כיון שלא נטל מתחלה אלא ידו אחת.

ולפיכך אם היה בכלי חצי לוג, ידיו טהורות, ואם לאו, אין ידו השניה טהורה.

שאין נוטלין בפחות מחצי לוג יותר משני בני אדם, שמא יצמצמו המים, וכאן יש לחוש ג"כ, שמא יצמצם, כיון שאינו נוטל שתי ידיו כאחת: