Seif 3
Seif 7
א שנים שאכלו כאחת וגמרו סעודתם ובא שלישי וקבע אצלם - אם אינם שבעים כל כך בענין שאם היו מביאים לפניהם איזה דבר החביב אצלם לקנוח סעודה היו יכולים לאכול ממנה אפילו כל שהוא - לא נגמרה סעודתם עדיין ומצטרף עמהם אע"פ שלא אכלו כלום משבא אצלם.
ואם אמרו כבר: נברך ברכת המזון הרי הסיחו דעתם מלאכול עוד ונגמרה סעודתם ושוב אינו מצטרף עמהם אלא א"כ אכלו עמו.
(ואין צריך לומר אם הסיחו דעתם בפירוש מלאכול עוד ואף להאומרים שהיסח הדעת מאכילה אינו זקוק לחזור לברך המוציא אם נמלך לחזור ולאכול מפני שדרכו של אדם להיות נמלך בסעודתו להמשך מסעודה קטנה לגדולה מכל מקום כל זמן שאינו נמלך וחוזר ואוכל נגמרה אכילה הראשונה בהיסח דעתו כיון שעומד בדעתו ואינו חוזר ממנה.[)]
ומכל מקום אפי' נטלו ידיהם מים אחרונים מצוה שיחזרו ויטלו מים ראשונים ויברכו המוציא ויאכלו כזית כדי לברך בזימון ואפי' אם זה אינו חפץ לאכול כלל מצוה שיתנו לו לאכול מעט כדי לזמן עליו שכל שנים שאכלו כאחד מצוה עליהם לחזר אחר זימון כל מה שיכולים כמ"ש בסי' קצ"ג:
ב אין מזמנין אלא על מי שאכל כזית שפחות מכזית אינו נקרא אכילה ואפי' אכל פת.
ומשאכל כזית מזמנין עליו ומצטרף בין לג' בין לעשרה אפילו אכל כזית ירק או שאר פירות ואפילו אין כזית בירק אלא שטיבלו בציר ואכל ויש בו כזית עם הציר שעל גבי הזית מזמנין עליו שהציר מצטרף כמ"ש בסי' ר"י.
ואפילו לא אכל כלום אלא שתה רביעית מאיזה משקה ואפילו מן המים מצטרף עמהם ועונה ברוך שאכלנו ששתיה בכלל אכילה.
והוא שאכל כזית זה או שתה רביעית זו לאחר שעלה והיסב עמהם על המטה בימי חכמי התלמוד שכך היתה דרך קביעות סעודתם ובזמן הזה בישיבה בשלחן אחד שאל"כ אף מי שאוכל פת אינו מצטרף כמ"ש בסי' קצ"ג.
ומכל מקום א"צ לישב אלא בשעת אכילתו או שתייתו אבל בשעת הזימון יכולים לזמן עליו אפילו עומד בחוץ לפני הפתח כמ"ש בסי' קצ"ד.
ואפילו ג' שאכלו ירק או שתו מצטרפים לשבעה שאכלו פת לזמן בשם הואיל ורוב הניכר הוא מאוכלי פת אבל ששה שאכלו פת אין מזמנין בשם בצירוף ד' שלא אכלו פת שששה אינם רוב הניכר.
ויש אומרים שלא הקילו באכילת ירק או שאר אוכלים חוץ מן הפת ובשתיית כל משקה אלא להצטרף לעשרה שכבר יש מאוכלי הפת שיעור הראוי לזימון אלא שאינן רשאין להזכיר השם בפחות מעשרה לכן די בצירוף ג' אוכלי ירק או שותים איזה משקה שהם יכולים ג"כ לענות עמהם ברוך אלהינו שאכלנו משלו.
אבל בזימון ג' כל שאין ג' שאכלו פת שהם חייבים בזימון אין מזמנין בצירוף מי שלא אכל פת כיון שאינו חייב בזימון.
ויש לחוש לדבריהם לכתחלה שאם אכלו ב' ובא שלישי אצלם ויכולים להזקיקו שיאכל כזית פת יתנו לו פת אבל אם אינו רוצה נוהגין ליתן לו לשתות או לאכול מיני מגדים ומזמנים עליו כסברא הראשונה:
Seif 3
ג וכל זה לענין צירוף אבל ג' אוכלים פת שמזמנים לדברי הכל יכול לענות עמהם אף מי שאכל כזית ירק או שתה רביעית ואפי' שלא בישיבה בשלחן עמהם כמו שיתבאר בסי' קצ"ח:
ד המצטרף צריך ליזהר שלא לברך ברכה אחרונה עד שיזמנו עליו שאם בירך ברכה אחרונה על אכילתו או שתייתו שוב אינו יכול לזמן ולענות עמהם שכבר נסתלק מהם:
ה עד היכן הוא הזימון עד סיום ברכת הזן שכל המצטרפים לזימון צריכים לכוין ולשמוע ברכה ראשונה מברכת המזון מפי המזמן כמ"ש בסי' קצ"ג ואע"פ ששמע ברכת הזן לא נפטר בה מברכה אחרונה על אכילתו אלא א"כ אכל תמרים ובשתיה לא נפטר אלא א"כ שתה יין כמו שיתבאר בסי' ר"ח ומכל מקום לכתחלה יכוין שלא לצאת ידי חובתו לכתחלה בשמיעתו ברכת המזון שלכתחלה צריך לברך על כל מין ברכה הראויה לו כמו שיתבאר:
ו שנים שאכלו ושבעו ונתנו לשלישי לאכול מעט שיצטרף עמהם לזימון אם אכל כזית פת יכול לברך להם ברכת המזון אפי' לא אכל כדי שביעה ואינו חייב בברכת המזון מן התורה כמותם לפי שמן התורה אף מי שלא אכל כלל יכול להוציא את מי שאכל ושבע שלא אמרו כל מי שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתם אלא במי שאינו מצווה כלל כמו נשים במצות שאינן נוהגות בהן אבל כל שמצוה זו נוהגת בהן אע"פ שלא נתחייב בה עתה הוא אלא חבירו נקרא הוא ג"כ מחוייב בדבר מדין ערבות שכל ישראל ערבים זה בזה ועליו להציל חבירו מעון ולפוטרו ממצוה שנתחייב בה.
ואף שברכת המזון היא ברכת הנהנין ובברכת הנהנין מי שאינו נהנה אינו מוציא את מי שנהנה לפי שאינו מחוייב בברכה זו משום ערבות הואיל ואינו חובה על חבירו שיכול הוא שלא ליהנות ושלא להתחייב בברכה כמ"ש בסי' קס"ז מכל מקום בברכת המזון כיון שכבר נהנה ונתחייב לברך מחוייב הוא להצילו מעון ולברך לו.
אלא שהחכמים אמרו שמי שלא אכל פת אינו יכול לברך ברכת המזון שאין לברך ברכת הנהנין בלא הנאה וסמכו זה על מה שכתוב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא יברך ואפי' אם זה שאכל ושבע אינו יודע לברך אין חבירו מברך לושיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה ועוד שזה אינה עקירה שיכול אחר לאכול עמו ולברך לו אבל מי שאכל פת אפי' כזית כיון שמברך על הנאת עצמו מוציא ג"כ חבירו שאכל כדי שביעה.
אבל אם לא אכל כזית פת שמברכין אחריו ברכת המזון אפי' אכל תבשיל מחמשת המינים שמברכין אחריו מעין שלש אינו יכול לברך ברכת המזון כדי להוציא את האוכלים פת אפי' לא אכלו אלא כזית.
ויש אומרים שמי שלא אכל כדי שביעה אינו מוציא את מי שאכל כדי שביעה וטוב לחוש לדבריהם לכתחלה שאם בני חבורה מקצתם אכלו כדי שביעה ומקצתם לא אכלו כדי שביעה מברך אחד מהאוכלים כדי שביעה ויוצאים האחרים אלא א"כ שהאוכלים כדי שביעה אין בהם מי שיודע לברך אזי יברך מי שאכל כזית ויוציא את כולם ידי חובתם (אם היה שבע כבר קודם שאכל הכזית שאי אפשר לו להביא עצמו לידי חיוב של תורה ע"י שיאכל יותר אבל אם אפשר לו לאכול יותר יש לחוש לסברא האחרונה):
Seif 7
ז ואם אכלו כולם כדי שביעה ומקצתם שתו ומקצתם לא שתו והם תאבים לשתות טוב שיברך מי ששתה לפי שיש אומרים שמן התורה אינו חייב לברך אלא אם שתה אם הוא תאב לשתות שנאמר ואכלת ושבעת ודרשו חכמים ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתיה ואע"פ שאין דבריהם עיקר שזה סמך בעלמא הוא שסמכו חכמים לחייב ברכת המזון על כזית שנאמר ואכלת זו אכילה ואכילה בכזית ושבעת זו שתיה אבל אין המקרא יוצא מידי פשוטו שאינו חייב לברך אלא כשאכל ושבע ואפי' לא שתה מכל מקום טוב לחוש לדבריהם במקום שאפשר שיברך מי ששתה.
אבל אם מקצתם אכלו לשובע ולא שתו ומקצתם לא אכלו לשובע ושתו יברך מי שאכל לשובע אע"פ שלא שתה כיון שהעיקר כהאומרים שחיוב ברכת המזון מן התורה תלוי באכילה כדי שביעה ולא בשתיה:
ח וכל זה כשמברכים בזימון כתיקון חכמים - שהמזמן לבד הוא מברך, ומוציא את כולם ידי חובתם.
אבל עכשיו שכולם מברכים בלחש עם המזמן - אין לחוש לכל זה. ויכול לברך אף מי שאכל כזית לבד ולא שתה, אע"פ שיש אחרים שאכלו לשובע ושתו.
אלא שכבר נתבאר בסי' קפ"ג [סעיף י] שאין לנהוג כן. אלא ישמעו מפי המזמן לפחות עד סיום ברכת הזן:
ט מי שהיה כבר שבע קודם שאכל, ואכל אכילה גסה - אם נהנה גרונו מאותה האכילה מברך לפניו ולאחריו. ומוציא אחרים ידי חובתם, אף על פי שהם חייבים מן התורה, והוא אינו חייב אלא מדברי סופרים.
אבל אם נפשו קצה עליו, ואין גרונו נהנה מאכילתו - אינו מברך כלל. לא לפניה ולא לאחריה.
לפי שזו אינה חשובה אכילה כלל לכל מצות שבתורה.
בין לענין מצות עשה, כמו שנתבאר בסי' תע"ו.
בין לענין מצות לא תעשה, כמה שכתבנו בסי' תרי"ב: