רנז דיני הטמנת החמין ובו י"ג סעיפים:

א הבא לסלק קדרה מעל גבי כירה ולהטמינה כדי שלא תצטנן - אסור לו להטמינה בדבר המוסיף הבל, אפילו מבעוד יום - גזרה שמא יטמין ברמץ, דהיינו אפר שמעורב בו גחלים ואח"כ בשבת ישכח ויחתה בגחלים. 

ואם עבר והטמין אפילו בשוגג התבשיל אסור בין לו בין לאחרים עד למוצאי שבת, אם הוא מצטמק ויפה לו או שהיה צונן ונתחמם ע"י הטמנה זו.

אבל אם הוא עומד בחמימותו כשעה הראשונה והוא דבר שמצטמק ורע לו - מותר, שהרי אינו נהנה כלל מן האיסור. אבל לכתחלה אסור אפילו הוא מצטמק ורע לו.

ואינו דומה להשהייה שמותר להשהות על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה כל שהתבשיל נתבשל כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום - לפי שסתם הטמנה היא לצורך מחר שמטמינה ומכסה שלא תתקרר עד למחר ולפיכך צריכה יותר לחיתוי כדי שלא יתקרר התבשיל בכל הלילה. אבל סתם שהייה היא לצורך הלילה שהרי מניחה מגולה ולכך אינה צריכה כל כך לחיתוי, כל שנתבשלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום. 

ואפילו אם משהה אותה עד למחר אין לחוש לחיתוי - לפי שאין מעט חיתוי מועיל לה לשמור חומה עד למחר כיון שהיא מגולה, אבל כשהיא טמונה מועיל לה מעט חיתוי לכן חוששים שמא יחתה אם היא טמונה ברמץ. וגזרו על כל דבר המוסיף הבל משום רמץ. ואפילו אם מטמין לצורך הלילה - שלא חלקו חכמים בגזרתם.

ומטעם זה אסור להטמין אפילו בשר שהוא חי לגמרי סמוך לחשכה, שאע"פ שמותר להשהותו לפי שמסיח דעתו ממנו עד למחר ובכל הלילה יוכל להתבשל בלא חיתוי, ואם יוכל להתקרר אח"כ אף אם יחתה מעט לא יועיל כלום כיון שהוא מגולה. אבל בהטמנה יש לחוש שמא יחתה אחר גמר בישולו להחזיק חומו שלא יתקרר, שמעט חיתוי יועיל לזה.

ויש חולקין על זה ואומרים שאף להטמין בדבר המוסיף הבל מבעוד יום מותר כל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי או שהוא חי לגמרי סמוך לחשכה ממש, כמו שמותר להשהות על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה כמו שנתבאר בסי' רנ"ג. 

ובמקום שנהגו להקל על פי סברא זו אין למחות בידם. אבל אין לנהוג כן בשאר מקומות.

ויש מקילין עוד שאף אם אינו חי סמוך לחשכה מכל מקום אם מסיח דעתו ממנו עד למחר - דינו כחי לגמרי ומותר להטמינו לצורך מחר אע"פ שלא הגיע עדיין למאכל בן דרוסאי. 

ואין לסמוך על סברא זו אלא בדיעבד ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן:

ב בשבת עצמה אסור להטמין החמין אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל אף על פי שאינו דומה לרמץ כלל. ולמה אסרו - גזירה שמא ימצא קדרה צוננת כשיבא לסלקה מהכירה ולהטמינה בדבר שאינו מוסיף הבל, וישכח שהוא שבת וירתיחנה על גבי האור ויתחייב משום מבשל. 

ולהאומרים שאין בישול בדבר שהוא מבושל כבר אף שנצטנן אח"כ כמ"ש בסי' שי"ח - חוששין שמא יחתה בגחלים להרתיחה ויתחייב משום מבעיר.

אבל בבין השמשות אע"פ שהוא ספק חשכה מותר להטמין בדבר שאינו מוסיף הבל לפי שסתם קדרות עדיין רותחות הן בבין השמשות שסמוך לבין השמשות מעבירן מעל גבי האור, ואין לחוש שמא נצטננה וירתיחנה:

ג אפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו - אסור להטמין משחשכה אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל:

start here

ד אסור לכפות כלי על קדרה רותחת לשמור חומה (אם כולה טמונה תחתיו) אלא אם כן הכלי הוא רחב שאין דפנותיו נוגעים בצדי הקדרה שאז אין כאן הטמנה כלל. 

אבל מותר לכפות כלי על התבשיל כדי לשמרו מן העכברים או כדי שלא יתטנף בעפרורית, לפי שאין זה כמטמין להחם אלא כשומר ונותן כיסוי על הקדרה:

ה אלו הם דברים המוסיפים הבל: פסולת של זיתים ושל שומשמין לאחר שהוציאו שמנן, וזבל, ומלח, וסיד, וחול - בין שהם לחים בין שהם יבשים. ותבן, וזגין, דהיינו פסולת של ענבים לאחר שהוציאו יינם, ומוכין, (פירוש כל דבר רך קרוי מוכין כגון צמר גפן ותלישי צמר רך של בהמה וגרידת בגדים בלויים) ועשבים, בזמן שארבעתן [היינו הארבעה דברים שמנה לפני כן] לחים. אפילו הם לחים מחמת מים צוננים שנפלו עליהם.

אבל כל מיני כסות, ופירות, ונוצות כל העופות, ונעורת של פשתן דקה, ונסורת של חרשים, ועורות בין עבודין בין שאינן עבודין, וגיזי צמר - אינן מוסיפים הבל בכל ענין:

ו אפר שאין גחלים מעורבים בו אפילו הוא חם - אינו מוסיף הבל. ואם הטמין בו קדרה מבעוד יום ובשבת מצא בו מעט גחלים בוערות סביב לה או תחתיה אין לאסור התבשיל בדיעבד, מאחר שעיקר ההטמנה היתה בדבר המותר:

ז מותר להטמין בסלעים מבעוד יום אע"פ שמוסיפים הבל, לפי שהוא דבר שאינו מצוי כלל שיטמין בסלעים משום שהם משברים הקדרה או שמקלקלים המאכלף וכל דבר שאינו מצוי כלל לא גזרו בו חכמים. אבל דבר שלפעמים טומנים בו אף שאינו מצוי כל כך גזרו בו חכמים שלא להטמין בו אם הוא מוסיף הבל:

ח טמן מבעוד יום בדבר שאינו מוסיף הבל ונתגלה מבעוד יום, בין שנתגלה מאליו בין שגילהו בידים והיה בדעתו לחזור ולכסותו מבעוד יום או משתחשך - אסור לכסותו משתחשך שהרי זה כמטמין לכתחלה בשבת כיון שבתחלת כניסת השבת היה מגולה.

אבל אם היה טמון בתחילת כניסת (השבת) הלילה ואח"כ נתגלה - מותר לחזור ולכסותו בין שנתגלה מאליו בין שגילהו בידים, אע"פ שלא היה בדעתו לחזור ולכסותו. 

ואפילו לכתחלה יכול לגלותו ולחזור ולכסותו. וכן אם רצה להוסיף עליו בשבת עוד דברים שאינם מוסיפים הבל - הרי זה מוסיף. 

וכן אם רצה ליטלו כולו ולתת אחר במקומו, בין שהראשון חם יותר מהשני בין שהשני חם יותר מהראשון, אפילו לא היה מכוסה אלא בסדין יכול ליטול הסדין ולכסותו בגלופקרין.

והוא שנתבשלה הקדרה כל צרכה. אבל אם אינה מבושלת כל צרכה והיא טמונה על גבי הכירה (שיש בה גחלים) ע"ד שיתבאר אסור אפילו להוסיף על הכיסוי, שתוספת זה גורם למהר הבישול מהגחלים:

ט לא אסרו להטמין בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל אלא כשמטמין באותה קדרה עצמה שנתבשל בה התבשיל, שאז יש לגזור שמא ירתיחנה. אבל אם פינהו לקדרה אחרת מותר להטמינו. ואפילו אם <(א)> חזר והחזירו לקדרה הראשונה - מותר להטמינו. (שכבר נתקרר קצת בדופני קדרה השנייה וחכמים לא אסרו אלא כשהוא חם בכלי ראשון שנתבשל בו. ואם נתקרר קצת עד שאין היד סולדת בו אפילו בעודו בכלי ראשון מותר להטמינו) וכל שכן שמותר להטמין צונן גמור כדי שלא יצטנן ביותר או כדי שתפיג צנתו.

וכל זה בדבר שאינו מוסיף הבל, אבל בדבר המוסיף הבל - אסור להטמין אפילו צונן גמור ואפילו מבעוד יום:

י קופה שטמן בתוכה הקדרה במוכין או בשאר דבר שאינו מוסיף הבל - אסור להעמידה מבעוד יום על גבי פסולת של זיתים, לפי שהם מעלים הבל <(ב)> למעלה בהמוכין, והמוכין מוסיפין הבל בקדרה הטמונה בהם והרי היא כטמונה בדבר המוסיף הבל. אבל מותר להעמידה על גבי פסולת של שומשמין שהם אינם מעלים ההבל למעלה.

וכן מותר להעמידה בתוך הכירה שנתבשלה שם להטמינה שם בדבר שאינו מוסיף הבל ואע"פ ששולי הכירה שהקדרה עומדת שם הם חמין מאד. מכל מקום כיון שאין חום הכירה מחמת עצמה אלא מחמת האש וכל שעה היא מתקררת והולכת - אינה נקראת דבר המוסיף הבל. ואינו דומה לפסולת של זיתים וכיוצא בהם שהם מוסיפים הבל מעצמם.

ומכל מקום צריך שתהא הכירה גרופה מהגחלים. אבל אם יש בה גחלים אפילו הן קטומות אסור להטמין בה הקדרה בבגדים או בשאר דבר שאין מוסיף הבל, אפילו אם אינה נוגעת בגחלים כלל, כגון שיושבת על גבי כסא של ברזל או שתלויה על גבי אבנים - לפי שאף שהבגדים אינן מוסיפים הבל מחמת עצמן מכל מקום מחמת הגחלים שתחתיהם שמעלים הבל למעלה מוסיפים הבגדים הבל בקדרה, והרי היא טמונה בדבר המוסיף הבל.

ואם הוא בענין שאין הבגדים נוגעים בקדרה, כגון שנתן על הקדרה כלי רחב שאינו נוגע בצדי הקדרה, ונתן הבגדים על הכלי שנמצא שאין כאן הטמנה כלל אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל - הרי זה מותר שאף שהגחלים מעלין הבל למעלה אין בכך כלום, כיון שאין הקדרה טמונה בשום דבר. והוא שלא תהא הקדרה נוגעת בגחלים. 

אבל אם היא יושבת על גבי גחלים אף אם היא מגולה לגמרי - יש אוסרים, לפי שזהו כמטמין בדבר המוסיף הבל כיון שאף הקדרה נוגעת בגחלים והם מעלים ומוסיפים בה הבל.

ויש אומרים שכל שהקדרה מגולה למעלה אין זו הטמנה. ואף אם היא בתוך התנור ופי התנור מכוסה - אין בכך כלום לפי שלא אסרו הטמנה בדבר המוסיף הבל אלא משום גזרה שמא יטמין ברמץ לפיכך אין לאסור אלא כעין רמץ שהוא <(ג)> דבר המיטלטל ומודבק לדופני הקדרה, אבל דופני התנור ופיה אינן מודבקים להקדרה. 

(ואף אם התנור הוא קטן וצר - אי אפשר שלא יהיה אויר קצת מפסיק ביניהם) וכן המנהג:

יא וכל זה כשהגחלים הן קטומות או שנתבשל כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום או שנתן חתיכת בשר חיה בקדרה סמוך לחשכה ממש, שאם לא כן לדברי הכל אסור אף בלא שום הטמנה כמו שנתבאר בסי' רנ"ג.

במיני בצק ובמיני קטניות שממהרים להתבשל - אין מועיל כלום מה שהן חיין סמוך לחשכה (שממהרין להתבשל) כמו שנתבאר בסי' רנ"ד:

יב ואם התנור טוח בטיט סביב כיסויו - מותר בכל ענין אף בהטמנה ממש (בתוך הגחלים) שאז אין לחוש לחיתוי כמ"ש שם. ולכן נוהגים לטוח פי התנור בטיט. ובמקומות שאין נוהגים כן צריך שלא יהיה שם הטמנה. וצריך שיתבשלו הקטניות ומיני בצק מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי או שהגחלים יהיו קטומות:

יג מצוה להטמין לשבת כדי שיאכל חמין בשבת כי זהו מכבוד ועונג שבת. אבל מי שהחמין מזיקין לו מותר לו לאכול צונן. אבל מי שאינו מאמין בדברי חכמים ואוסר אכילת חמין בשבת - חוששין שמא אפיקורס הוא: