א מצוה לרחוץ כל גופו, לכתחלה בערב שבת בחמין - מפני כבוד השבת. ואם אי אפשר לו - ירחץ פניו ידיו ורגליו בחמין.
ומכל מקום, אין רחיצה זו חובה גמורה, אלא המקיימה מקבל עליה שכר, ושאינו מקיימה אינו נענש עליה.
ומצוה לחוף הראש ולגלח הצפרנים בכל ערב שבת.
ואם היו שערות ראשו גדולות - מצוה לגלחן, שלא יכנס לשבת כשהוא מנוול.
ומצוה מן המובחר לגלח בערב שבת ממש ולא קודם לכן - כדי שיהא ניכר שעושה לכבוד השבת.
ואם אין לו פנאי בערב שבת מחמת טורח צרכי שבת - יגלח ביום ה'. שכל מה שאפשר לקרב הגילוח ליום השבת יש לו לקרב, כדי שיהא ניכר שעושה בשביל כבודו.
ונוהגין בקצת מקומות שלא להסתפר בראש חודש אפילו חל בערב שבת מפני חשש סכנה, כי כן הזהיר רבינו יהודה החסיד:
ב יש נזהרין שלא לקצוץ צפרני הידים והרגלים ביום אחד, מפני חשש סכנה.
ויש נזהרין שלא לקוץ אלא בערב שבת או בערב יו"ט. וקוצצין מן הרגלים ביום ה' ומן הידים בערב שבת. אבל בשאר הימים אין קוצצין כלל מטעם הידוע להם.
ויש מקפידים שלא ליטול צפרנים ביום ה' - מפני (א) שהצפרנים מתחילין לחזור ולצמוח ביום ג' לגילוחן, ואינם רוצים שיהיה זה בשבת:
ג יש מקפידים שלא ליטול הצפרנים כסדרן, אצבע אחר אצבע הסמוכה לה - מפני שקשה לשכחה, ולקבור בנים, ולעניות.
אלא מפסיקים בין אצבע לאצבע באצבע אחרת שאינה סמוכה לה.
ומתחילין ליטול בשמאל - בקמיצה, דהיינו באצבע רביעית הסמוכה לזרת. ובימין - באצבע, דהיינו אצבע שנייה הסמוכה לגודל. ונמצא הסימן לסדרן: בדאג"ה בימין, ובשמאל דבהג"א.
ויש מלעיגים על זה.
ומכל מקום טוב ליזהר לכתחלה:
ד השורף צפרנים - חסיד. קוברן - צדיק. זורקן - רשע - שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל ולדה.
אבל מותר לזורקן בבית המדרש וכיוצא בו מקום שאין נשים מצויות לעבור שם.
ואין לחוש שמא יכבדו אותו מקום וישליכו הצפרנים החוצה ותעבור אשה עוברה עליהן - לפי שאף אם תעבור עליהן לא יזיקו לה כלום. שאינן מזיקות אלא כשהן באותו מקום שזרקן שם כשנטלו מהאצבעות, אבל לא כשפינן משם למקום אחר:
ה סמוך לחשכה קודם בין השמשות - צריך אדם לשאול לאנשי ביתו: אם עשרו הפירות הצריכים לשבת, שאין מעשרים בשבת.
ואף במדינות אלו שאין המעשרות נוהגים (ב) - טוב שישאל: אם הפרישו חלה - שאין מפרישין חלה בשבת.
(ואף שחלת חוץ לארץ אוכל והולך ומשייר מעט ואח"כ מפרישה, מעיקר הדין - מכל מקום לכתחלה נוהגים להפרישה קודם אכילה שמא ישכח אח"כ, ונמצא שאכל טבל למפרע)
וצריך לשאלם גם כן: אם ערבו עירובי חצירות?
ועכשיו שנוהגים לערב בערב פסח לכל השנה - אין צריך לזה.
וצריך להזהירם קודם בין השמשות: שידליקו את הנר ויפסקו מלעשות מלאכה.
וכשהוא שואלם ומזהירם על דברים אלו - צריך שיאמר בלשון רכה כדי שיקבלו ממנו.
ולא ימהר להזכירם בעוד היום גדול, שלא יפשעו ויאמרו עדיין יש שהות.
ואם אינו בביתו כשמגיע סמוך לחשכה אלא בבית הכנסת או במקום אחר - צריך לשלוח שליח לביתו להזכירם על דברים אלו: