רסב לקדש השבת בשולחן ערוך ובכסות נקייה ובו ה' סעיפים:

א צריך אדם לסדר שלחנו בערב שבת ללילי שבת. ויציע המטות שיושבים עליהם. ויתקן כל עניני הבית, שימצאנו ערוך ומסודר בבואו מבית הכנסת, שזהו כבוד השבת. 

ונוהגין שהשלחן הוא ערוך במפה כל יום השבת לכבוד השבת. ואין לשנות. 

ויש נוהגין להיות ב' מפות על השלחן, מלבד העליונה שעל הלחם - משום שכשמנערין הפת נמצא השלחן מגולה:

ב טוב לפנות קורי עכביש [spider webs] מהבית מבעוד יום, לנקות את הבית לכבוד שבת/ (א) 

וטוב ליזהר בסעודת הלילה שלא לזרוק דבר בבית חוץ לשלחן, אם אין דרכו לכבד הבית בדבר המותר (עיין סי' של"ז) אחר סעודה זו - שלא ינוול את הבית.

אלא יזרוק על המפה שעל השלחן, ואח"כ ינערה חוץ לבית.

וכן בסעודת שחרית, אם אינו מכבדו אח"כ:

ג חייב כל אדם להשתדל שיהיו לו בגדים נאים לשבת כפי יכולתו - שצריך לכבד השבת בכסות נקיה, כמו שנתבאר בסי' רמ"ב.

ובדברי קבלה נאמר: "וכבדתו מעשות דרכיך" [ישעיהו נח, יג], ודרשו חכמים: "וכבדתו" - שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול, שיחליפנו באחר. (שהוא נאה ממנו)

שהמלבוש נקרא: כבוד. שהוא מכבד את האדם, כשבא למקום שאין מכירים אותו ורואים אותו לבוש בגדי חמודות - אזי הם מכבדים אותו.

ואם אי אפשר לו להחליף - לפחות ישלשל בגדיו כלפי מטה שיראו ארוכים. והוא מדת עשירים היושבים בביתם ואינם צריכים לסלק בגדיהם מן הארץ בשביל מלאכה. וכבוד שבת הוא.

ומי שאפשר לו - טוב שיהיה לו גם טלית אחר.

ויש אנשי מעשה מדקדקים, שלא ללבוש בשבת מכל מה שלבש בחול, אפילו אזור ומכנסים וחלוק.

וטוב לילך בקצת בגדי שבת כל היום עד אחר הבדלה במוצאי שבת:

ד ילבש בגדים הנאים וישמח בביאת שבת כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה. כמו שהיו עושים גדולי החכמים, שהיו מתעטפים בבגדים נאים ואומרים: באו ונצא לקראת שבת המלכה. והיו אומרים: בואי כלה בואי כלה. 

ובקצת מקומות נוהגים לצאת מבית הכנסת לחצר ולומר כן.

ויש נוהגין לצאת השדה:

ה וטוב ללבוש בגדי שבת מיד אחר שרחץ עצמו. לכן טוב לרחוץ סמוך לערב וללבוש בגדי שבת מיד, כדי שילבוש אותם סמוך לכניסת השבת, ויהיה ניכר שבשביל כבוד השבת הוא לובשם: