ערב על איזה יין מקדשין ובו י"ד סעיפים:

א אין מקדשים על היין שריחו רע, אע"פ שלא נשתנה לחמיצות כלל אלא ריחו וטעמו יין שמברכים עליו בורא פרי הגפן, רק שמסריח קצת מחמת שהיה בכלי מאוס אף על פי כן: הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך.

וכן אין מקדשין על היין שנתגלה, אף על פי שעכשיו אין נזהרים בגילוי לפי שאין נחשים מצויים בינינו - אף על פי כן הקריבהו נא לפחתך וגו'. 

ומכל מקום אם לא עמד מגולה אלא שעה מועטת אין להקפיד כל כך, בפרט במדינות אלו שאין היין מצוי כל כך, לפי שגם הפחות והסגנים אין מקפידים על כך בדיעבד, אלא אם כן נמר ריחו וטעמו:

ב יין מגתו - מקדשין עליו. וסוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום. ומכל מקום מצוה מן המובחר ביין ישן שהוא משובח יותר:

ג מקדשים על יין שבפי חבית אע"פ שיש בו קמחין, ובלבד שיסננו תחלה להעביר הקמחין אם אפשר לו.

ומכל מקום אם יש עליו קרום לבן אין מקדשים עליו, לפי שמן הסתם כבר פג בו טעמו ונעשה חומץ, ויין שטעמו חומץ אע"פ שריחו יין אין מקדשים עליו. ואפילו בורא פרי הגפן אין מברכים עליו כמו שנתבאר בסי' ר"ד. 

אבל אם ידוע שטעמו יין אע"פ שריחו חומץ - מברכים עליו בורא פרי הגפן, ומקדשים עליו - שהכל הולך אחר הטעם. 

ומכל מקום מצוה מן המובחר לברור יין טוב לקדש עליו, ולא ליקח אפילו מסתם יין שבמרתף - כי שמא יהיה ריחו חומץ:

ד יין לבן מקדשים עליו כמו שיתבאר בסי' תע"ב:

ה ומקדשים על יין שבשולי החבית, אף על פי שיש בו שמרים. ועל יין שחור, ועל יין מתוק. ומכל מקום מצוה מן המובחר לברור היין המשובח ביותר לקדש עליו:

ו יין חי, אפילו אם הוא חזק כל כך שראוי להמזג בשלשה חלקים מים וחלק אחד יין - מקדשים עליו אפילו בלא מזיגה כלל. 

ומכל מקום יותר טוב למזגו. ובלבד שיהא מזוג כראוי. (עי' סי' ר"ד)

ויינות שלנו שאינם חזקים - הם יותר טובים בלא מזיגה:

ז יין צמוקים, דהיינו שכותשים ענבים יבשים ונותנים עליהם מים ושורים אותם בהם ג' ימים, ותוסס ונעשה יין - מקדשים עליו בין שנכמשו בעודם בגפניהם, בין שנצטמקו ונתייבשו בחמה או ע"י תולדת האור. 

והוא שיוצא מהם קצת לחלוחית בלא שרייה כשמעצרים אותם. (שאותו הלחלוחית הוא שנכנס במים ע"י שרייה ומהפכם ליין)

אבל אם אינו יוצא מהם שום לחלוחית אף אם ידרכום ברגל או יעצרום בקורה אלא ע"י שרייה בלבד - אין מקדשים עליו. ואפילו בורא פרי הגפן אין מברכים עליו:

ח שמרי יין או חרצנים שנתן עליהם מים ונעשה יין מקדשים עליו, אם ראוי לברך עליו בורא פרי הגפן כמו שנתבאר בסי' ר"ד:

ט יש אומרים שאין מקדשים על יין מבושל, ועל יין שיש בו דבש - שאין מקדשים אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח. 

ויש אומרים שלא מיעטו אלא יין שאינו ראוי לנסך מפני גריעות שבו, כגון מגולה ושריחו רע אבל המבושל אין פסולו למזבח אלא מפני שנשתנה מברייתו אבל לא נשתנה לגריעות אלא לעילוי כמ"ש בסי' ר"ד לפיכך מקדשים עליו.

ואין צריך לומר יין שיש בו דבש שאין פיסולו למזבח מחמת עצמו אלא מחמת הדבש. שנאמר: כי כל שאור וכל דבש וגו'. וכן עיקר.

וכן נוהגים לקדש עליהם אפילו יש לו יין אחר אלא שאינו טוב כמותם:

י מדינה או עיר שרוב יינם שכר או שאר משקים, דהיינו שדרך רוב אנשי העיר לקבוע סעודותיהם על השכר או שאר משקים כמו שהוא דרך לקבוע על היין במקום שהיין מצוי, הרי משקין אלו בעיר זו כמו יין, ונקראים שם חמר מדינה לענין כל הדברים הטעונים כוס.

וכל שאין יין הרבה גדל סביבות העיר כמהלך יום, שאף שמצוי הרבה יין אצל החנוני (א) מן הסתם אין דרך רוב אנשי עיר זו לקנות יין תמיד מן החנווני אלא קובעים רוב סעודותיהם על שאר משקים והרי הם חמר מדינה. 

ואף במקומות שהיין גדל שם ובשנה אחת לקה היין ואינו מצוי כל כך ורוב העיר קובעים רוב סעודותיהם בשנה ההיא על שאר משקים - הרי משקים אלו חמר מדינה בשנה ההיא.

ויש חולקין על כל זה ואומרים שאינו נקרא חמר מדינה אלא אם כן רוב השנה אין היין מצוי כלל בכל העיר אפילו אצל החנוני.

אבל אם רוב השנה הוא מצוי אצל החנוני אף שהוא ביוקר אין שום משקה נקרא חמר מדינה לענין כל הדברים הטעונים כוס. (חוץ מברכת המזון מטעם שנתבאר בסי' קפ"ב) אף בשעה שאין היין מצוי כלל בעיר.

ומנהג העולם כסברא הראשונה:

יא יש אומרים שלא הוזכר חמר מדינה אלא לענין הבדלה וברכת המזון ושאר דברים הטעונים כוס, חוץ מקידוש שאין מקדשין לעולם אלא על היין ולא על שאר משקים שהם חמר מדינה, אף אם אי אפשר למצוא יין כלל בכל המדינה - אלא יקדש על הפת.

וביום יוצא ידי חובתו במה שמברך המוציא על הפת. 

ויש אומרים שאפילו מי שיש לו יין יכול לקדש על חמר מדינה מן הדין, אלא שאין זה הידור מצוה וצריך לקדש על היין לכתחלה.

אבל אם אין יין בביתו אף שישנו אצל חנוני - אין צריך לקדש עליו אלא אם כן רוצה לעשות מצוה מן המובחר.

ולענין מעשה אם אין יין בעיר - יקדש בלילה על הפת לחוש לסברא הראשונה. וביום יקדש על המשקה שהוא חמר מדינה. שאם לא יברך אלא על הפת איזה היכר יהיה לקידוש זה שאף בלא מצות קידוש זה היה מברך על הפת. 

אבל אם יש יין בעיר אין לקדש על הפת אלא על היין בין בלילה בין ביום - לפי שיש אומרים שלא תקנו כלל קידוש על הפת אלא על הכוס.

ומכל מקום במדינות אלו שהיין ביוקר יש להקל בקידוש של יום לקדש על המשקה שהוא חמר מדינה אף אם יש לו יין בביתו, דכיון שמברך בתחלה על כוס חמר מדינה ואח"כ על הפת יוצא בזה לדברי הכל. 

ואף שיש מי שאומר שלא תקנו שום קידוש אלא על היין בלבד ולא על הפת ולא על חמר מדינה - מכל מקום אין להחמיר כל כך בקידוש של יום שאינו חיוב כל כך כמו של לילה, כיון שהיין ביוקר במדינות אלו.

ומכל מקום מצוה מן המובחר לקדש לעולם על היין:

יב מי שאינו שותה יין מחמת נדר - יכול לקדש עליו (ב) וישתו אחרים המסובין עמו. 

ואם אין עמו אחרים יקדש על הפת ולא על היין או ישמע קידוש מאחרים שמקדשים על היין. 

אבל מי שאינו שותה יין מחמת ששונאו - יש לו לדחוק את עצמו לשתות ממנו בקידוש של לילה ולא יקדש על הפת מטעם שנתבאר או ישמע מאחרים המקדשים על היין:

יג אין צריך לברך ברכה אחרונה על כוס של קידוש בין של לילה בין של יום. (בין שהוא יין בין שאר משקה), לפי שהקידוש הוא מצרכי הסעודה והרי כוס זה טפל לסעודה, ונפטר בברכת המזון שלאחר הסעודה כאלו שתהו בתוך הסעודה. (עיין סי' קע"ד)

(ואם שתה עוד קודם הסעודה מלבד כוס הקידוש אם הוא יין אין צריך לברך אחריו מטעם שנתבאר בסי' קע"ד. ואם הוא שאר משקה צריך לברך אחריו אלא אם כן יברך ברכה אחרונה אחר כוס ברכת המזון כמו שנתבאר שם[)]:

יד אין צריך לברך על היין שבתוך הסעודה לפי שנפטר בברכת בורא פרי הגפן שבקידוש. (עיין סי' קע"ד):