רצא דין שלש סעודות ובו ח' סעיפים:
א יהא זהיר מאד לקיים סעודה שלישית. ואף אם הוא שבע - הרי יכול לקיים אותה (ביותר מכביצה מעט. אבל) כביצה.
ואף שכביצה היא סעודת עראי (ואינו [יוצא בה]) - מכל מקום מאחר שיש בה כדי שביעה נקרא סעודה (ויוצא בה).
(ויש אומרים: שאפילו בכזית יוצא ידי חובתו לכתחלה בכל אחת משלש סעודות כמו שיתבאר בסי' תרל"ט. ויש להחמיר לכתחלה כסברא הראשונה, אם אפשר לו).
ואם אי אפשר לו לאכול כלל אין צריך לצער את עצמו לאכול - שסעודות השבת לעונג ולא לצער. אבל החכם עיניו בראשו שלא למלאות בטנו בסעודת הבקר כדי ליתן מקום לסעודה שלישית:
ב זמן סעודה ג' הוא משיגיע זמן מנחה גדולה עד הערב, דהיינו משש שעות ומחצה ואילך. ואם עשאה קודם לכן - לא קיים מצות סעודה שלישית (א) אלא אם כן נמשך בה עד אחר המנחה, שאכל (יותר מ)כביצה אחר שש ומחצה. אבל לכתחלה גם התחלת הסעודה תהא אחר שש ומחצה.
ולהאומרים שמשהגיע זמן מנחה גדולה אסור לקבוע אפילו סעודה קטנה עד שיתפלל מנחה תחלה, כמ"ש בסי' רל"ב - צריך להתפלל לעולם מנחה קודם סעודה שלישית.
וכן נוהגים במדינות אלו.
אבל המתירים לקבוע סעודה קודם תפלת המנחה אומרים: שבשבת טוב לאכול סעודה ג' קודם תפלת המנחה - לפי שבין מנחה למעריב בבין השמשות אסור לשתות מים בתוך הסעודה או אחריה מפני שהוא קרוב לזמן חזרת הנשמות לגיהנם במוצאי שבת, והשותה אז מים מהנהר הרי זה גוזל את המתים שמתקררים במים קודם חזרתם, ויש חשש סכנה בדבר.
ולפי מנהגינו שאנו אוכלים בין מנחה למעריב - יש לנו ליזהר שלא לשתות אז מים שנשאבו אז מהנהר, אלא מים שבבית שנשאבו קודם לכן מהנהר או שאר משקים.
ויש אומרים: שאיסור זה של שתיית מים מהנהר בבין השמשות הוא בערב שבת, שמתקררים כשיוצאים מהגיהנם.
וטוב לחוש גם לדבריהם:
ג אם נמשכה סעודת הבקר עד שהגיע זמן מנחה גדולה שאז מתחיל זמן סעודה ג' - טוב שיפסיק הסעודה ויברך ברכת המזון ויטול ידיו מיד ויברך: המוציא על לחם משנה ויסעוד. שאם לא יעשה כן, מאחר שנמשכה סעודת הבקר עד אותה שעה, לא יוכל לאכול אחר כך סעודה ג' אלא אכילה גסה. אבל מיד סמוך לאכילה עדיין האצטומכא פתוחה.
ומכל מקום, כדי שלא יהא נראה שהכל סעודה אחת - טוב להפסיק מעט אחר ברכת המזון בדברי תורה או בטיול קצת.
וטוב ג"כ לקום ולילך מעט ולא להשאר יושב במקומו, אף שמפסיק מעט בדברי תורה.
אבל אם אינו מפסיק בברכת המזון אף שמפסיק הרבה בדברים אחרים ובטיול - הרי הכל נחשב סעודה אחת.
ואין איסור במה שמפסיק בברכת המזון וגורם לחזור ולברך המוציא וברכת המזון על גמר הסעודה, שהיה יכול לגומרה קודם ברכת המזון, והרי זה גורם ברכה שאינה צריכה - דכיון שמפסיק בשביל כבוד שבת, אין כאן משום מרבה בברכות שלא לצורך.
אבל אין לדרוש כן ברבים, כיון שקודם חצות אינו יכול להפסיק בברכת המזון ולצאת ידי חובת סעודה ג' במה שיאכל אחר ברכת המזון, ואין העולם בקיאים בהלכה זו לחלק בין קודם חצות לאחר חצות, אלא כל אדם יעשה כן לעצמו:
ד אבל מי שיודע בעצמו שאפשר לו לאכול אחר שיתפלל מנחה בצבור - טוב שיתפלל מנחה בצבור תחלה ואח"כ יאכל סעודה ג' כמו שנוהגין.
ואפילו אם חל יו"ט במוצאי שבת שאי אפשר לו לאכול סעודה ג' בין מנחה למעריב - שהרי מצוה להמנע מלקבוע סעודה בערב יו"ט משעה עשירית ולמעלה כמו בערב שבת - מכל מקום אם יודע שיוכל לאכול קודם שעה עשירית - אין לו לחלק סעודת הבוקר לשתים ע"י הפסק ברכת המזון. לפי שיש אומרים שיש כאן משום מרבה בברכות שלא לצורך.
ואם עבר וחלקה לשתים - יצא ואין צריך לחזור ולאכול סעודה ג' אע"פ שאפשר לו בין שהוא ערב יו"ט בין שאינו ערב יו"ט:
ה מי שיש לו מזון ב' סעודות לשבת ואם יחלקם לג' סעודות לא יהיה לו לכל סעודה לשבעה - מוטב שיאכל ב' סעודות לשבעה ואל יאכל ג' שלא לשבעה.
ומכל מקום אם נמשכה סעודת הבוקר עד שהגיע זמן מנחה גדולה - יחלקה לשתים ע"י הפסק ברכת המזון כמו שנתבאר, שהרי ישבע כשיאכל שנית מיד.
אבל לכתחלה אין להמתין עם סעודת הבקר עד סמוך למנחה גדולה בשביל קיום סעודה ג' - שהרי אסור להתענות עד חצות, כמו שנתבאר בסי' רפ"ח.
(ומכל מקום אף כשאוכל (ב) בבקר טוב לו שיחלקנה לשתים ע"י הפסק ברכת המזון - לפי שיש אומרים שיוצא בזה ידי חובת סעודה ג'.
ואף שהעיקר כהאומרים שזמן סעודה ג' הוא מן המנחה ולמעלה כמו שנתבאר - מכל מקום כיון שאין לו במה לקיימה בזמנה - טוב שיקיימנה בבקר שיקיימנה לפי סברא זו אף שאינה עיקר, ממה שלא יקיימנה כלל):
ו בסעודה ג' אין צריך לקדש על היין, דהיינו לברך על הכוס קודם הסעודה כמו קודם סעודת שחרית - לפי שלא תקנו חכמים קידוש ביום אלא כעין קידוש שבלילה, ומה בלילה די בקידוש אחד אף ביום די בקידוש אחד שבשחרית:
ז אבל צריך לבצוע על שתי ככרות שלמות כמו בסעודות הראשונות.
ואפילו סועד פעמים הרבה בשבת צריך לכל סעודה לחם משנה.
ויש אומרים שאפילו לסעודה ג' די בככר אחד שלם, לפי שביום ו' ירד המן לכל אחד שני עומרים, ומכל עומר עשו שתי ככרות, הרי ד' ככרות לב' עומרים - אכל אחת מהן ביום ו' ואחת בליל שבת ואחת בבקר - נשארה ככר א' שלם לסעודה ג'.
וכן נתפשט המנהג להקל במדינות אלו לבצוע בסעודה ג' על ככר אחד שלם.
אבל יש להחמיר ליקח שנים כסברא הראשונה שהוא עיקר אלא אם כן אין לו שנים שאז לא יפחות מככר אחד שלם.
אבל יש מקילין עוד שיכול לקיים סעודה ג' בכל מאכל העשוי מחמשת המינים שמברכים עליו בורא מיני מזונות שהוא נקרא מזון.
ויש מקילין עוד שיכול לקיימה גם כן בדברים שדרך ללפת בהן את הפת, כגון בשר ודגים וכיוצא בהם, אבל לא בפירות.
ויש מקילין עוד שאפילו בפירות יכול לקיימה.
ואין לסמוך כלל על כל זה אלא אם כן אי אפשר כלל בענין אחר, כגון שהוא שבע ביותר ואי אפשר לו לאכול פת בלא שיצער את עצמו.
וכן ערב פסח שחל להיות בשבת שאי אפשר לאכול פתע במדינות אלו שאין נוהגין במצה עשירה כמו שיתבאר בסי' תע"א:
ח נשים חייבות בסעודה שלישית כמו אנשים. וכן לבצוע על ב' ככרות בכל סעודה - שלכל מעשה שבת איש ואשה שוין, מטעם שנתבאר בסי' רע"א: