רצד דין הבדלה בתפלה ובו ז' סעיפים:
א כשתקנו אנשי כנסת הגדולה לישראל נוסח הברכות ותפלות וקידושים והבדלות תקנו הבדלה בתפלה בלבדה ולא על הכוס לפי שכשעלו מן הגולה היו דחוקים בעניות ולא היה ספק ביד כולם לקנות יין להבדלה.
ותקנוה בברכת חונן הדעת מפני שההבדלה שאדם יודע להבדיל בין קדש לחול חכמה היא לו, לפיכך קבעוה בברכת חכמה ועוד מפני שאסור לתבוע צרכיו במוצאי שבת קודם הבדלה כמו שאסור בשבת עצמו לפיכך קבעוה קודם שאלת צרכיו שבברכות אמצעיות:
ב ואח"כ כשהעשירו ישראל קבעוה חכמים על הכוס וכשחזרו והענו חזרו חכמים וקבעוה בתפלה וכדי שלא יהא ההבדלה מיטלטלת תדיר ע"י עושר ועוני מתפלה לכוס ומכוס לתפלה התקינו חכמים שלעולם צריך כל אדם המבדיל בתפלה להבדיל גם על הכוס אם יוכל למצוא.
וצריך לחזר אחריו כדרך שמחזרים על שאר כל מצות שהן חובת הגוף אלא אם כן אי אפשר לו למצוא אזי יוצא ידי חובתו בהבדלה שבתפלה ורשאי לאכול אם אינו מצפה שיהיה לו כוס למחר ביום ראשון אף שמצפה שיהיה לו אח"כ אין צריך להתענות עד שיבדיל על הכוס אלא רשאי לאכול מיד שכבר יצא ידי חובתו בהבדלה שבתפלה (ואם מצפה שיהיה לו למחר ביום יתבאר בסי' רצ"ו).
ואין צריך לומר שהמבדיל על הכוס קודם שהתפלל ערבית שצריך להזכיר ההבדלה בתפלה שהרי עיקר תקנת ההבדלה (היה בתפלה) שתקנו אנשי כנסת הגדולה כשעלו מן הגולה היתה להזכירה בתפלה וכן מי ששכח או נאנס ולא התפלל ערבית במוצאי שבת ומתפלל שחרית שתים צריך להזכיר הבדלה בתפלה שניה שהיא לתשלומין אע"פ שכבר הבדיל על הכוס בלילה לפי שההבדלה שבתפלה היא עיקר התקנה:
ג אם טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת משלים תפלתו ולא יחזור בשביל ההבדלה הואיל וצריך עדיין לאמרה על הכוס ויהיה יוצא ידי חובתו רק שיזהר מלעשות שום מלאכה קודם שיבדיל על הכוס או יאמר אחר תפלה המבדיל בין קודש לחול בלא ברכה ויעשה מלאכה כמו שיתבאר בסי' רצ"ט.
ואם שכח (ועשה מלאכה באיסור או) טעם מאומה קודם שיבדיל על הכוס צריך לחזור ולהתפלל ולהבדיל בתפלה וגם על הכוס שאינו יוצא בהבדלה שעל הכוס בלבדה הואיל ואינה כהוגן שטעם (או עשה מלאכה) קודם לה:
ד אם טעה ולא הזכיר הבדלה בתפלה ואין לו כוס בלילה, וסבור שאף למחר לא יהיה לו - צריך לחזור ולהתפלל מיד ולהזכיר הבדלה בתפלה. אע"פ שמצפה שיהיה לו אח"כ - מכל מקום מן הסתם אין דעתו להתענות כל כך, ואם יטעום מאומה אינו יוצא בהבדלה שעל הכוס בלבדה כמו שנתבאר (בס"ג):
ה במה דברים אמורים כשנזכר אחר סיום תפלתו ואז צריך לחזור לראש התפלה, אם כבר עקר רגליו או שכבר סיים התחנונים שרגיל לומר לאחר תפלתו כמו שנתבאר בסימן קי"ז, או אפילו אם נזכר באמצע תפלתו אלא שכבר סיים ברכת שומע תפלה ואז צריך לחזור לראש ברכת אתה חונן. אבל אם נזכר קודם שסיים ברכת שומע תפלה - יאמרנה בשומע תפלה כמו מי ששכח שאלה בברכת השנים שאומרה בשומע תפלה.
ואף שיש אומרים שאינה דומה לשאלה שהיא תפלה ובקשה ויש לה ענין בברכת שומע תפלה שהיא ג"כ תפלה ובקשה משא"כ הבדלה אין לה ענין כלל לשומע תפלה ודבריהם עיקר.
ולכן מי שיש לו כוס או שמצפה שיהיה לו כוס למחר אף שנזכר קודם שומע תפילה לא יאמרנה בשומע תפילה - מכל מקום מי שאינו מצפה כלל לכוס למחר ויצטרך לחזור ולהתפלל יש לו לסמוך על סברא ראשונה לאמרה בשומע תפילה ולא לחזור לברכת אתה חונן - שלא ליכנס לספק ברכות שאינם צריכים:
ו תשעה באב שחל להיות באחד בשבת, אם טעה ולא הזכיר הבדלה בתפלת ערבית אין צריך לחזור. ואף אם נזכר קודם שומע תפילה אל יאמרנה בשומע תפילה הואיל ויאמרנה עדיין על הכוס במוצאי ט' באב ויהיה יוצא ידי חובתו, שהרי לא יטעום מאומה קודם מוצאי ט' באב:
ז בכל מקום שאין צריך לחזור בשביל ששכח להזכיר הבדלה, אף אם נזכר מיד שהזכיר השם שבסיום ברכת אתה חונן או מיד שסיים ברכה זו, אע"פ שלא פתח עדיין בברכה שלאחריה - לא יחזור לראש ברכת אתה חונן אף אם רוצה להחמיר על עצמו. שאסור לברך ברכה שאינה צריכה.
ואף אם רוצה לומר אתה חוננתנו בלא חתימה אינו רשאי משום הפסק בתפלה.
וכן הדין בכל מקום שנזכר בתוך התפלה.
אבל אם סיים תפלתו ורוצה לחזור ולהתפלל מראש התפלה בתורת נדבה - הרשות בידו. וע"ד שנתבאר בסי' ק"ז.
ואם נזכר קודם שהזכיר השם שבסיום ברכת אתה חונן - יתחיל מיד אתה חוננתנו ויגמור משם על הסדר וחננו מאתך וכו' בא"י וכו':