שי דיני מוקצה בשבת ובו כ' סעיפים:

א כבר נתבאר בסי' ש"ח שמוקצה מחמת מיאוס מותר, לפיכך עץ שתולין בו דגים לייבשם אע"פ שהוא מאוס מותר לטלטלו:

ב כל דבר הראוי לאכילה בשבת אין בו דין מוקצה אפילו אם הוא עומד לסחורה' כגון תמרים ושקדים ושאר פירות העומדים להוליכם לסחורה למקום אחר - מותר לאכול מהם בשבת.

ואפילו אם דחה אותם בידים מלאכלו בשבת, כגון חטים שזרען בקרקע - מותר לאכול מהן בשבת אם עדיין לא השרישו. וכן ביצים שנתנן תחת התרנגולת לגדל אפרוחים - מותר לטלטלן. וכן תמרים הנלקטים קודם בישולם וכונסים אותם בסלים והם מתבשלים שם מאליהם - מותר לאכול מהם קודם גמר בישולם.

וכן כל מיני פירות שמניחים אותם במוקצה לייבשם - מותר לאכול מהם קודם שיתייבשו. חוץ מגרוגרות וצימוקים שאסור לאכול מהם או לטלטלן משהניחם במוקצה עד לאחר שנתייבשו לגמרי, לפי שהן מסריחות בנתיים ואינן ראוין לאכילה משנשתהו שם מעט עד שיתייבשו לגמרי, ולכן אסורים בשבת משום מוקצה. ואין צריך לומר אם אינן ראוין לגמרי, שהרי הן גרועין מכל מוקצה שהרי הן כאבנים ועפר. 

ואפילו הזמנה מבעוד יום אין מועלת בהם כמו שיתבאר אלא אפילו אם הן ראויין ואינן ראויין שיש אנשים שאוכלים אותן ויש שאינן אוכלים - אעפ"כ אסורים משום מוקצה, שכיון שדחה אותן בידים אינן עולין מידי דחייתן עד שיהיו ראויין לגמרי.

ואינן דומין לשאר דברים שדחאם בידים שמותרים לפי שאף שדחאם בידים אעפ"כ לא הסיח דעתו מהן לגמרי, משא"כ גרוגרות וצימוקים שהניחן לייבשן כיון שהיה יודע שיסריחו הקצה דעתו מהן לגמרי עד שיתייבשו לגמרי ויתקנו היטב שיהיו ראויין לכל. 

ואף שעכשיו בשבת נמלך לאכלם אינם מוכנים על ידי כך כיון שהיו מוקצים מדעתו מתחלת השבת כמו שיתבאר שכל דבר שהוקצה מדעת האדם בבין השמשות הוקצה לכל השבת כולה:

ג במה דברים אמורים בגרוגרות וצימוקים של ישראל אבל גרוגרות וצימוקים של נכרי מותרין אם הם ראויין ואינן ראויין שאין דין מוקצה בשל נכרי לפי שהכל מוכן אצלו שהנכרי אינו מקצה כלום ודעתו על הכל וכיון שהוא מוכן לאיש אחד מוכן לכל.

במה דברים אמורים בדבר תלוש אבל מחובר שנתלש בשבת אפילו הוא של נכרי שתלשו לעצמו ואפילו היה בדעת הנכרי מבעוד יום לתלוש פירות אלו בשבת כגון ששמע את הנכרי אומר בערב שבת למחר אתלוש פירות אלו ואפילו הן פירות שנגמר בישולן שהכנה מועלת בהם אפילו בעודם במחובר כמו שיתבאר בסי' שי"ח אעפ"כ הם אסורים באכילה ובטלטול משום גזרת פירות הנושרין שיתבאר בסי' שכ"ב כמו שיתבאר בסי' שכ"ה.

ודבר שהיה מחוסר צידה מבעוד יום וצד אותו הנכרי בשבת אף אם היה בדעתו לצוד בשבת אין דעתו מועלת כלום שאין הדבר תלוי בו והרי הוא אסור בשבת משום מוקצה שכיון שלא היה ברשותו של אדם כלל אין זה מן המוכן:

ד כל דבר שהיה אסור בטלטול בבין השמשות ובשבת הלך לו הדבר הגורם לו האיסור' כגון דבר שהיה מוקצה בבין השמשות מחמת איסור, דהיינו שמחמת איזה איסור שהיה אסור באכילה ולא היה ראוי לכלום בבין השמשות היה מוקצה ואסור בטלטול, ובשבת נסתלק ממנו האיסור ונעשה ראוי - אעפ"כ אסור לטלטלו כל השבת כולה.

במה דברים אמורים כשדחאו האדם בידים דהיינו שהאדם גרם לו האיסור בידים, כגון נר שהדליקו מבעוד יום וכבה אחר בין השמשות ונשתייר בו שמן, ושמן זה נדחה בידי אדם מלהיות ראוי בשבת - שכשהדליקו נאסר להסתפק ממנו בשבת משום איסור כיבוי - לכן אסור להסתפק ממנו אף לאחר שכבה הנר ונסתלק האיסור שכיון שבבין השמשות שהוא תחלת כניסת השבת היה מוקצה מדעת האדם שהקצה אותו מדעתו כשגרם לו האיסור הוקצה לכל השבת כולה:

ה וכן דבר שלא היה ראוי בבין השמשות מחמת עצמו ולא מחמת איזה איסור ונעשה ראוי משחשיכה, שהוא אסור בטלטול כל השבת כולה - אם נדחה בידי אדם מלהיות ראוי בין השמשות כגון גרוגרות וצמוקים שלא היו ראויין בבין השמשות ובשבת נתייבשו לגמרי ונעשו ראויין -  שכיון שבבין השמשות היו מוקצין מדעת האדם שהקצם מדעתו כשהכניסן לייבשן הוקצו לכל השבת כולה:

ו אבל דבר שהיה מוקצה בבין השמשות בעל כרחו של אדם לא הוקצה לכל השבת כולה. כגון דבר שהיה מוקצה מחמת איסור הבא מאליו ולא ע"י גרמת האדם ומשחשכה נסתלק האיסור - שוב אין בו משום מוקצה אף על פי שכשהגיע בין השמשות הסיח דעתו ממנו לגמרי ולא היה מצפה כלל שיסתלק האיסור בשבת. כגון בעלי חיים שהם מוקצים בשבת מחמת איסור שחיטה, ושחטם בשבת לצורך חולה שחלה היום - מותר לבריא לאכול מהם חי אף שהסיח דעתו מהם כשהגיעו בין השמשות משום איסור שחיטה, כיון שהוא איסור הבא מאליו ולא ע"י גרמת האדם, וכן כל כיוצא בזה:

ז וכל זה בדבר שהיה מוקצה כל בין השמשות, אבל דבר שהיה ראוי בבין השמשות אפילו במקצתו לבד ואח"כ נתקלקל בענין שנאסר באכילה או בטלטול בין שנתקלקל מאליו בין שנדחה בידי אדם ואח"כ חזר וניתקן - חזר להתירו. ואין אומרים מתוך שהוקצה ונאסר כבר במקצת השבת הוקצה לשארית השבת כולה שאין אומרים כן אלא כשהוקצה בתחלת כניסת השבת שהוא בין השמשות שאז הוקצה ליום שלם, אבל כשלא הוקצה עד אח"כ שאין כאן יום שלם לא הוקצה לשארית היום שאין מוקצה לחצי שבת בין באיסור אכילה בין באיסור טלטול:

ח גרוגרות וצמוקים שהיו מוקצים מפני שאינן ראויין, וכשהגיע בין השמשות נתייבשו כבר והרי הם ראויים לאכילה, אע"פ שלא ידעו הבעלים כלל באותה שעה שנתייבשו ואח"כ נודע להם שבבין השמשות כבר היו יבשים - מותרין באכילה - שמתחלה כשהקצו אותן והסיחו דעתם מהם לא הוקצו אלא עד שיתייבשו, והרי נתייבשו והוכנו מבעוד יום:

ט גרוגרות וצמוקים שיבשו קצת בענין שהם ראויים ואינן ראויין, שיש אנשים שאוכלין אותן ויש שאינן אוכלין: אם הזמינם לאכילה מבעוד יום - מותר לאכול מהן בשבת, שכיון שגילה דעתו שהן ראויין לו יצאו מתורת מוקצה, ואם לאו - אסור. שכיון שלא גילה דעתו הרי הן עומדין בהקצאתן שהיו מוקצין מתחלה כשלא היו ראויין לשום אדם.

אבל אם הזמין לאכילה גרוגרות וצמוקים שאינן ראויין כלל אין הזמנתו מועלת כלום, שהרי זה כמזמין את האבן לאכילה:

י כל דבר שאסור לטלטלו אסור ליתן תחתיו כלי כדי שיפול לתוכו אפילו אם דעתו לנערו אח"כ מפני שאוסר הכלי בטלטול כל זמן שהמוקצה בתוכו ונמצא מבטל כלי מהיכנו, ואסור לבטל כלי מהיכנו אפילו לפי שעה, אלא במקום הפסד מרובה כמו שנתבאר בסי' ר[ס]"ה ורס"ו.

אבל מותר לכפות עליו כלי - שבזה אינו אוסר הכלי בטלטול. ובלבד שלא יגע הכלי בהמוקצה שאף שמוקצה מותר בנגיעה בעלמא אפילו בידיו, כל שאינו מנענע כמו שנתבאר בסי' ש"ח - מכל מקום כאן שהנחת הכלי על המוקצה לצורך המוקצה אסור אפילו נגיעה ע"י הכלי. 

ויש חולקין על זה ואומרים שלא הזהירו חכמים שלא יגע הכלי בהמוקצה אלא כשהמוקצה הוא דבר המתנענע ע"י נגיעת הכלי, כגון ביצה וכיוצא בה שנמצא הוא מטלטלה ע"י הכלי, ולא התירו טלטול ע"י דבר אחר אלא לצורך דבר המותר, כמו שיתבאר בסי' שי"א:

יא כל דבר האסור בטלטול שהניחו מבעוד יום על גבי דבר המותר בטלטול, על דעת שישאר מונח שם בשבת שנעשה ההיתר בסיס להאיסור, ונאסר בטלטול כמוהו כמו שנתבאר בסי' ש"ט, ומשחשיכה ניטל האיסור מעל גבי ההיתר - אעפ"כ אסור לטלטלו כל השבת כולה.

כגון מטה שהניח עליה מעות מבעוד יום על דעת שישארו שם בשבת ומשחשיכה ניטלו המעות מעליה ע"י נכרי או קטן - אסור לטלטלה כל השבת כולה, שמתוך שהוקצית בין השמשות מדעת האדם שעשאה בסיס לאיסור הוקצית לכל השבת כולה.

אבל אם לא היו המעות עליה בין השמשות אלא לאחר כך הניחום עליה נכרי או קטן, אפילו הניחום לדעת הישראל שהוקצית מדעתו מלטלטלם כל זמן שהמעות עליה - אעפ"כ מותר לטלטלה אם ניטלו המעות מעליה, הואיל ולא היתה מוקצה בבין השמשות. 

אבל בעוד שהמעות עליה אסור לטלטלה מחמת איסור טלטול המעות שעליה.

אבל מותר להטותה ולנערה ולהפיל המעות מעליה ולטלטלה אח"כ למקום שירצה. ואם צריך למקומה מטלטלה והן עליה כמו שנתבאר בסי' ש"ט בדבר שלא נעשית בסיס לאיסור - שגם זו לא נעשית בסיס לאיסור הואיל ולא היה האיסור עליה בבין השמשות, כמו שנתבאר בסי' רס"ה ורס"ו:

יב וכל זה במטה שאינה מיוחדת למעות או אפילו ייחדה למעות אלא שעדיין לא הניח עליה מעות מעולם שבמחשבה בלבדה אינה נאסרת. אבל אם ייחדה למעות ועשה בה מעשה שהניח עליה מעות פעם אחת אפילו בחול - אסור לטלטלה בשבת אפילו לצורך גופה ומקומה. 

ואינה דומה לשאר כלים המיוחדים למלאכת איסור שמותר לטלטלה לצורך גופה ומקומה - מפני שאין מקפידים עליהם מלהשתמש בהם תשמיש אחר המותר, אבל מטה זו המיוחדת למעות אדם מקפיד עליה ומייחד לה מקום שלא לטלטלה לתשמיש אחר, והרי היא דומה למוקצה מחמת חסרון כיס שאסור לטלטלו אפילו לצורך גופו ומקומו כמו שנתבאר בסי' ש"ח.

ויש חולקין על זה ומתירין לטלטלה לצורך גופה ומקומה כשאר כלים המיוחדים למלאכת איסור. 

ויש להחמיר כסברא הראשונה ולכן אין לטלטל כיס של מעות אע"פ שהוציא המעות ממנו מבעוד יום אלא אם כן עשה בו מעשה שפתחו מלמטה וסלקו מן הייחוד:

יג ומכל מקום כיס של מעות התפור בבגד הואיל ועיקר הבגד עומד ללבוש אם הוציא המעות משם יוכל ללבוש הבגד - שהכיס בטל אצלו. 

ואפילו בכיס עצמו מותר להניח דבר בתוכו או ליטול ממנו שהרי אין הקצאתו אלא משום שאדם מקפיד עליו מלהשתמש בו תשמיש אחר וכאן אנו רואים שאינו מקפיד עליו (וצ"ע דא"כ לישתרי לגמרי):

יד ואפילו אם יש מעות בתוכו אין איסור אלא ללבוש את הבגד - גזרה שמא ישכח ויצא בו לרשות הרבים כמו שנתבאר בסי' ש"א וש"ג. 

אבל מותר לטלטל את הבגד ואפילו אם הניח את המעות בכיס על דעת שישארו שם גם בשבת שנעשה הכיס בסיס להם אעפ"כ הבגד לא נעשה בסיס להם הואיל ואין המעות על עיקר הבגד, ודבר המותר הוא שמטלטל בידיו והאיסור מיטלטל עמו מאליו בטלטול מן הצד שאין בו איסור כשאינו מטלטל בשביל האיסור אלא בשביל דבר המותר כמו שיתבאר בסי' שי"א. 

אבל אסור להכניס ידו בכיס אם הניח בו המעות על דעת שישארו בו גם בשבת שנעשה הכיס בסיס להם:

טו וכל זה בכיס שפיו בלבד תפור בחור שבבגד והוא כולו תלוי, אבל אם כולו תלוי לארכו בבגד נעשה כל הבגד בסיס למעות שבכיס כמו הכיס עצמו, שהכל אחד. 

ואפילו אם הניח המעות בכיס על דעת ליטלם ממנו קודם השבת ושכח ליטלם מבעוד יום שלא נעשה בסיס להם אפילו הכיס עצמו - אעפ"כ אם אפשר לנער המעות מהכיס צריך לנער מתחלה ואח"כ יטלטל הבגד לכל מקום שירצה כמו שאם היו המעות על עיקר הבגד שהיה צריך לנער מתחלה כמ"ש בסי' ש"ט במעות שעל הכר.

ואפילו בכיס שכולו תלוי לא התירו לטלטל הבגד אלא כשהוא תפור בבגד (שאז הוא בטל אצל הבגד ואין הבגד נאסר בטלטול בשבילו) אבל אם כיס מלא מעות קשור בבגד  -כיון שהכיס הוא כלי בפני עצמו (אינו בטל אצל הבגד ולכך) אסור לטלטל (כל) הבגד אם הניח המעות בכיס על דעת שישארו שם גם בשבת (שנעשה הכיס בסיס להם והבגד לכיס הקשור ותלוי בו) ואף אם ניטל המעות מהכיס (או הכיס מהבגד) משחשכה - אסור לטלטל (כל) הבגד כל השבת כולה (כיון שנעשה בסיס בין השמשות) 

ואם הניחם על דעת ליטלם קודם השבת ושכח ליטלם מבעוד יום - צריך לנער המעות מהכיס אם אפשר לנער ואח"כ יטלטל הבגד לכל מקום שירצה, אם אינו מתכוין בשביל המעות כדי להצניעם כמ"ש בסי' ש"ט.

וכן אם יש מעות בתיבה שבתוך השלחן - אסור לטלטל את השלחן אלא בדרך שנתבאר אלא אם כן יש על השלחן מבעוד יום דבר המותר בטלטול שאז נעשה השלחן בבין השמשות בסיס לאיסור ולהיתר, ומותר לטלטלו ע"ד שיתבאר:

start here

טז כבר נתבאר בסי' ש"ט שכלי שנעשה בסיס לאיסור ולהיתר מותר לטלטלו והוא שדבר המותר חשוב מדבר האסור אבל אם דבר האסור חשוב יותר מדבר המותר הרי ההיתר בטל אצל האיסור ואסור אפילו לנער האיסור כמו שאם היה בסיס לאיסור בלבדו שאסור אפילו לנער כמ"ש שם ואם ההיתר אינו חשוב אצלו מחמת רוב עשרו אע"פ שהוא חשוב לכל העולם אינו נקרא חשוב שהכל הולך אחר הבעלים כמ"ש בסי' ש"ח ע"ש כל פרטי דין זה:

יז ואפילו אם דבר המותר חשוב יותר אם אפשר לנער האיסור בלבדו צריך לנער מתחלה ואחר כך יטלטל הכלי עם ההיתר למקום שירצה ואם אי אפשר לנער האיסור בלבדו מבלעדי ההיתר ינער גם ההיתר עמו אם אין הפסד בניעורו ואחר כך יטול ההיתר בלבדו ויחזירנו לכלי אם ירצה כמ"ש שם.

ואם הוא בענין שאם ינער גם ההיתר לא יוכל אח"כ ליטול ההיתר בלבדו כגון מחתה שיש עליה מבעוד יום אפר שמותר לטלטלו מפני שראוי לכסות בו רוק או צואה ויש עליה ג"כ שברי עצים או פחמים האסורים בטלטול וצריך לו לטלטל האפר למקום אחר לכסות בו ואם ינערנו עם השברים והפחמים לא יוכל אח"כ ליטול האפר לבדו בידיו כגון שהם שברים קטנים או פחמים קטנים שאי אפשר ליטול האפר מבלעדם מותר לטלטל המחתה כמות שהיא עם האפר והשברים והפחמים למקום שירצה.

במה דברים אמורים כשצריך לאפר אבל אם אינו צריך אלא לגוף המחתה לא יטלטלנה כמות שהיא אלא ינער האפר והשברים והפחמים במקומם הואיל ואין הפסד בניעורם ויטול המחתה בלבדה:

יח וכל זה כשהיה ההיתר שם עם האיסור מבעוד יום שבבין השמשות נעשה הכלי בסיס לאיסור ולהיתר ואף אם משחשכה ניטל ההיתר משם לא נעשה הכלי בסיס אז כיון שלא היה בסיס בבין השמשות כמו שנתבאר למעלה אבל אם בבין השמשות היה עליו האיסור בלבדו ומשחשכה הונח גם ההיתר עליו אינו מועיל כלום הואיל ובבין השמשות היה בסיס לאיסור בלבדו נאסר לכל השבת כולה:

יט אין האפר מותר בטלטול אלא כשהוסק מבעוד יום אבל אם הוסק בשבת אסור משום נולד כמ"ש בסימן תצ"ח ואם נתערב אפר שהוסק בשבת באפר של אתמול בטל ברוב אם עדיין לא היה ניכר מעולם בפני עצמו כמ"ש שם:

כ תיבה שיש בה דברים המותרים בטלטול ומעות אם המעות אינן עיקר מותר לטלטלה כמות שהיא על פי התנאים שנתבארו: