שכז דיני סיכה בשבת ובו ה' סעיפים:
א החושש במתניו לא יסוך שמן וחומץ (מעורבים) מפני שאין דרך לסוך בהם אלא לרפואה וכל שהדבר ניכר שמתכוין לרפואה אסור מטעם שיתבאר בסי' שכ"ח אבל סך הוא בשמן (לבדו) אבל לא בשמן ורד לפי שדמיו יקרים ואינו מצוי ואין רגילים לסוך בו אלא לרפואה ואם הוא מקום שמצוי בו שמן ורד ודרך בני אדם לסוכו שלא לרפואה מותר לסוך בו אפילו לרפואה ובמקומות אלו שאין נוהגין לסוך בשמן כי אם לרפואה אסור לסוך בשום שמן לרפואה מפני שהדבר ניכר שמתכוין לרפואה ולכן אסור לסוך הראש שיש בו חטטין:
ב מותר לסוך ולמשמש ביד על כל הגוף להנאה ובלבד שישנה מדרך חול דהיינו שיסוך וימשמש ביחד ולא ימשמש בכח אלא ברפיון ידים:
ג אין מגרדין בכלי המיוחד לכך כדרך חול אלא אם כן היו ידיו או רגליו מטונפות בטיט או צואה ואם היה לו מגרדת המיוחדת לשבת מותר ומזה נהגו הבתולות להיות להן כלי משער חזיר המיוחד לשבת כמ"ש בסי' ש"ג:
ד לא יסוך רגלו בשמן כשהיא בתוך המנעל או הסנדל החדשים, מפני שעורן מתרכך ע"י לכלוך השמן ודומה לעיבוד. אבל סך הוא את רגלו ואח"כ מניחה במנעל וסך הוא את כל גופו ומתעגל על גבי העור ואינו חושש. והוא שלא יהא בשמן הנישוף מגופו שיעור כדי לעבדו, אפילו יש בו כדי לצחצחו - מותר והוא שלא יתכוין הוא אפילו לצחצחו גזרה משום לעבדו:
ה הדורס על העור עד שיתקשה או המרככו בידיו ומושכו ומשוה אותו כדרך שהאומנים עושים - חייב משום מעבד: