שלו אם מותר לילך ע"ג העשבים וכן באילן ובו כ"ב סעיפים:

א אין עולין באילן בין לח בין יבש ואין נתלין בו (ואין נשענים עליו) ואין משתמשין בו שום תשמיש כגון להניח עליו חפץ או ליטלו ממנו או לקשור בו בהמה וכן כל כיוצא באלו והכל משום גזרה שמא יעלה ויתלוש ממנו פירות או עלין או ענפים וגזרו בכל האילנות אף ביבשים שאין בהם פירות ועלין וענפים משום סייג וגדר.

אבל בור עמוק אפילו מאה אמה מותר לו לירד ולעלות בו ומטפס ויורד ומטפס ועולה ואין חוששין שמא יעקור קרקע במתכוין בירידתו ועלייתו (ויתקן מדרגה ויתחייב משום בונה) לפי שהאדם נזהר בזה יותר מבתלישה מהאילן:

­ב לא יעלה באילן מבעוד יום וישב שם כל השבת כולה שהישיבה שיושב שם תשמיש הוא שמשתמש באילן ואם עלה מבעוד יום מותר לירד משחשכה וכן אם עלה בשבת בשוגג מותר לירד ואף שבירידה זו הוא משתמש באילן אין לאסור בשביל כך הואיל ואף בישיבתו שם הוא משתמש באילן אבל אם עלה משחשכה במזיד קנסוהו חכמים להיות שם כל השבת ואסור לו לירד ויש אומרים שאפילו אם עלה מבעוד יום במזיד על דעת שישאר יושב שם משחשכה קנסוהו חכמים ולא התירו לו לירד משחשכה כשעלה מבעוד יום אלא כשעלה על דעת לירד מבעוד יום ונשתהה שם בשוגג ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל:

ג וכל זה באדם שעלה שם שיש איסור בעמידתו שם לכן התירו לירד אף שמשתמש באילן בירידה זו אבל אם הניח עליו חפץ אפילו מבעוד יום אסור ליטלו משחשכה לפי שבנטילה זו הוא משתמש באילן וכשהחפץ מונח שם אין הוא משתמש באילן:

ד וכל זה באילן וכיוצא בו אבל קנים הרכים כירק מותר להשתמש בהם אף על פי שמחוברים בקרקע מפני שלא גזרו אלא על אילן אבל בירק וכיוצא בו לא הזכירו חכמים שבות והרי הם כעשבים שהתירו להלוך עליהם כמו שיתבאר ומכל מקום צריך ליזהר כשמשתמש בירק וכיוצא בו שלא יזיזם בידיו מפני שהם מוקצה כדין כל מחובר וכמ"ש בסי' שי"ב אבל קנים שהוקשו קצת ואינם רכים כירק אף שאינם קשים כאילן אסור להשתמש בהם והחמירו בהם חכמים יותר מבאילן לענין שיתבאר בסימן ת"ט:

ה שרשי אילן הגבוהים מן הארץ ג' טפחים כמו שהוא באילנות הזקנים הרי הם כאילן ואסור להשתמש בהם אף על פי שאין לחוש בהם שמא יתלוש לפי שלא חלקו חכמים בזה כמו שנתבאר אבל אם אינם גבוהים ג' טפחים הרי הן כקרקע ומותר להשתמש בהם וכן הדין בקלחי כרוב שהוקשו:

ו וכן הדין בענפים הגדלים בעיקרו של אילן פחות מג' טפחים או אפילו גדלים למעלה מג' טפחים ונכפפים למטה מג' טפחים מותר להשתמש בהם במקום שאינן גבוהים ג' טפחים אבל לא במקום שגבוהים ג' טפחים. ואף על פי שראש זה הנכפף למטה ואינו גבוה ג' טפחים הוא גדל ובא ממקום האסור דהיינו מגבוה ג' טפחים וכשהיה שם מתחלה היה אסור להשתמש בו - אף על פי כן כשגדל יותר ונכפף למטה הותר מפני שנעשה כקרקע שכל פחות מג' טפחים סמוך לארץ הרי הוא כארץ. ואין צריך לומר שמותר להשתמש בעיקרו של אילן פחות מג' טפחים סמוך לארץ אף על פי שהאילן הוא גבוה מאד שהרי מקום זה שהוא פחות מג' טפחים לא נאסר מעולם:

ז היו גבוהים ג' טפחים וחלל תחתיהם משלשת צדדיהם ומצד א' אין חלל תחתיהם שהקרקע גבוה שם והרי הם שוים שם לארץ - אסור להשתמש אפילו בצד השוה לארץ. אבל אם מב' צדדים הם שוין לארץ ומב' צדדים הם גבוהים ג' טפחים מהארץ - מותר להשתמש אפילו בצדדים הגבוהים עד כנגד מקום שמותר להשתמש בצדדים השוים:

ח מותר לילך על גבי עשבים בשבת, ואפילו הולך יחף ואפשר שידבקו עשבים בקשרי אצבעותיו ויתלשו - מכל מקום דבר שאין מתכוין הוא ומותר:

ט המשקה מים לזרעים חייב משום חורש ומשום זורע - מפני שמרפה ומרכך את הקרקע כמו החורש. והוא שמתכוין להצמיח הזרעים כמו הזורע. ולפיכך מי שאוכל בגינה צריך ליזהר שלא ליטול ידיו על העשבים מפני שמשקה אותם. ואף שאינו מתכוין לכך - פסיק רישיה ולא ימות הוא. ואף אם אוכל בגנת חבירו או אפילו של נכרי שאין לו חפץ כלל בגידול העשבים שבה, והרי הוא מלאכה שאינה צריכה לגופה - מכל מקום אסור מדברי סופרים. 

אבל מותר להטיל עליהם מי רגלים או יין ושאר משקים - מפני שהם שורפים אותם ואין מצמיחים אותם אלא מים בלבד. וראוי ליזהר אף במשקין.

וטוב שלא לאכול כלל בגינה אם ישתמש שם עם מים - מפני שבקושי יוכל ליזהר שלא יפול שם מעט מים:

י יש ליזהר מלהשליך זרעים במקום ירידת גשמים שסופן להצמיח שם. ואם ישליך לתרנגולים - לא ישליך אלא כשיעור שיאכלו בו ביום או ליומים. ואם הוא במקום דריסת רגלי אדם מותר, שאין סופן לצמוח ואין בו משום זורע:

יא עשבים שעלו על אזן הכלי מלחות הכלי - חשובים כמחוברים לקרקע כיון שזהו דרך גידולן - והתולשן חייב משום עוקר דבר מגידולו. וכן התולש כישות ממקום גידולו, אף על פי שאינו מחובר לקרקע. אבל התולש זרעים שנזרעו בעציץ שאינו נקוב - פטור מפני שאין דרך זריעה שם. אבל אסור לתלוש ממנו מדברי סופרים אפילו הוא מונח בעלייה:

יב התולש מעציץ נקוב חייב, מפני שהוא כמחובר לקרקע - לפי שיונק מן הקרקע על ידי הנקב שמריח לחלוחית הקרקע דרך שם. ואפילו הוא מונח על גבי יתידות שיש אויר מפסיק בינו לקרקע הרי הוא כמחובר, לפי שיונק קצת מן הקרקע דרך האויר. ולפיכך אם היה מונח על גבי קרקע והניחו על גבי יתידות אינו חייב משום תולש מן התורה, הואיל ועדיין כמחובר הוא. וכן אם היה מונח על גבי יתידות והניחו על גבי קרקע אינו חייב משום נוטע מן התורה. אבל מדברי סופרים אסור ליטלו מעל גבי קרקע להניחו על גבי יתידות, משום שדומה לתולש. וכן אם היה מונח על גבי יתידות אסור להניחו על גבי קרקע משום שדומה לנוטע.

וכל זה בעציץ נקוב אבל בשאינו נקוב מותר.

במה דברים אמורים בשל עץ אבל של חרס אפילו שאינו נקוב הוא כנקוב, שאין החרס עומד בפני השרשים והם מפעפעים ויונקים מן הקרקע דרך החרס. 

ויש אומרים בהיפך שבמה דברים אמורים בשל חרס אבל של עץ הוא מתלחלח מהקרקע ואינו עומד בפני השרשים אף שאינו נקוב.

ויש לחוש לב' הסברות וליזהר בין בשל עץ בין בשל חרס אף על פי שאינן נקובים:

יג עשבים שתחבן בעפר מבעוד יום כדי שיהיו לחים - אם מקצת עלין מגולין מותר לאחוז בהם ולהוציאם על דרך שנתבאר בסי' שי"א:

יד יחוד של אילן שנפשח מערב שבת מן האילן ובו פירות - מותר לתלוש ממנו הפירות בשבת:

טו צנור המקלח מים מן הגג ועלו בו קשים ועשבים שסותמים ומעכבים קילוחו ומימיו יוצאים ומתפשטים בגג ודולפים לבית - מותר למעכו ברגליו בצנעה, שכיון שמתקן על ידי שינוי הוא שאינו עושה אלא ברגליו לא גזרו בזה במקום הפסד:

טז אתרוג ותפוח וכל דבר הראוי לאכילה - אסור להריח בו בעודו מחובר גזרה שמא יקוץ אותו כדי לאכלו. אבל הדס מחובר - מותר להריח בו שהרי אין הנאתו אלא ריחו וזה יכול לעשות אפילו בעודו מחובר ולמה יקצצנו, מה שאין כן דבר הראוי לאכילה. ואף אם יאכלנו בעודו מחובר אין לך תלישה גדולה מזו. ואף שאין דרך תלישה בפיו אלא ביד בלבד ופטור הוא מן התורה (כמו שהיונק בפיו פטור כמ"ש בסי' שכ"ח) - מכל מקום אסור מדברי סופרים:

יז השורה חטים ושעורים וכיוצא בהם במים כדי שיצמחו הרי זה תולדת זורע וחייב בכל שהוא. והוא ששורה זמן ארוך. אבל מותר ליתן שעורים למים להאכיל לבהמות לאלתר (ואף אם ישאר במים מאכילתם אין בכך כלום - לפי שבשעה שנתנם למים לאו פסיק רישיה הוא שיצמיחו שאפשר שהבהמה תאכל את כולם):

יח ענפי אילנות שהוכנו לתשמיש מבעוד יום בענין שיש תורת כלי עליהם ומותרים בטלטול כמ"ש בסי' ש"ח - מותר להעמידם במים בשבת ובלבד שלא יהיו בהם פרחים ושושנים שהם נפתחים מלחלוחית המים. וצריך ליזהר שלא ליתן מים אל כלי כדי להעמידם שם אלא יעמידם במים שהיו בכלי מכבר. ואפילו העמידם במים מבעוד יום אסור להוסיף עליהם מים בשבת ויו"ט מפני שטורח לתקן כלי עיין סי' תרנ"ד:

יט תאנים שיבשו באיביהם, וכן שאר האילנות שיבשו פירותיהם בהם - התולש מהם בשבת חייב אע"פ שהם כתלושים לענין טומאה:

כ אסור להשתמש בצדדי האילן אבל בצדי צדדין מותר. כיצד סולם הסמוך לצדדי האילן אסור לעלות בו בשבת שבעלייתו הוא משתמש בצדדי האילן שהוא סמוך בהם. אבל אם יש יתד תקוע בצדי האילן - מותר לסמוך הסולם ביתד ולעלות עליו שהיתד הוא צדדין והסולם צדי צדדין. 

וכן אם נעץ יתד באילן ותלה בו כלכלה - היתד נקרא צדדין והכלכלה צדי צדדין, ומותר ליטול חפץ מהכלכלה. אבל הכלכלה עצמה אסור ליטול מפני שבנטילה זו הוא משתמש ביתד שהוא צדדין. ואם הכלכלה תלויה באילן עצמו היא נקראת צדדיו ואסור ליטול ממנה חפץ. ואם פי הכלכלה צר שכשנוטל החפץ מהכלכלה מניד האילן אסור בכל ענין מפני שמשתמש באילן עצמו:

כא (מותר להשען באילן בריא אבל בתש אסור מפני שמנידו והרי זה משתמש באילן):

כב מותר ליגע באילן ואסור להנידו (מפני שהוא מוקצה ואסור בטלטול):