תקה דין החולב בהמה ביום טוב ובו ח' סעיפים:
א כבר נתבאר בסימן תצ"ה שאסור לחלוב בהמה ביו"ט אפילו רוצה לאכול החלב בו ביום במה דברים אמורים כשחולב לתוך כלי ריקן או לתוך כלי שיש בו משקין אבל מותר לחלוב לתוך כלי שיש בו מאכל לפי שמשקה הבא לאוכל הרי הוא כאוכל ונמצא שאין על החלב תורת משקה אלא תורת אוכל והרי זה כמפריד אוכל מאוכל בחליבתו ואין זה מפרק כיון שאינו עושה כדרך פריקתו שהוא הפרדת החלב שהוא משקה מגוף הבהמה שהוא אוכל:
ב במה דברים אמורים כשחולב לתוך המאכל כדי לתקנו ע"י חלב זה או שיש בכלי פירורין והחלב נבלע בהם ומתערב עמהם יפה שאז הוא בטל לגבי האוכל ותורת אוכל עליו אבל החולב חלב הרבה לתוך כלי שיש בו מעט לחם אע"פ שמעט חלב נבלע בלחם כיון שהרבה חלב נשאר לבדו בכלי שאינו מעורב עם האוכל הרי תורת משקה עליו ואסור משום מפרק:
ג ואפילו חולב לתוך המאכל לתקנו אין היתר אלא בבהמה העומדת לאכילה דהיינו שלא הקצוה לחלבה אלא דעתו לשחטה ואם היה רוצה היה שוחטה ואוכלה ביום טוב עם החלב שבתוכה ונמצא שאין על החלב תורת נולד כיון שאף כשהיה בגוף הבהמה היה יכול לאכלו ביום טוב ואינו אלא כמפריד אוכל מאוכל המחובר לו שאין על שום אחד משניהם תורת נולד אבל בהמה שהקצוה לחלבה כיון שאין דעתו לשחטה אין עליה תורת אוכל כלל אפילו להמתירין מוקצה ביום טוב שהרי אין דעתו לאכלה ונמצא שהחלב המופרד ממנה יש עליו תורת נולד שהרי כשהיה בגוף הבהמה לא היה אוכלו ביו"ט. ולפיכך אע"פ שחולבו לתוך המאכל ויש תורת אוכל עליו מכל מקום אסור (א) לאכלו ביום טוב משום נולד למנהגינו שאנו מחמירים בנולד ביו"ט ואסור לחלוב שלא לצורך יום טוב:
ד במה דברים אמורים בבהמת ישראל אבל מותר לחלוב בהמת הנכרי לתוך המאכל אף על פי שהיא מוקצית לחלבה דאין מוקצה שייך בשל נכרי כמ"ש בסימן תצ"ח והרי זו כאילו היתה עומדת לאכילה שמותר לחלוב ממנה לתוך המאכל:
ה וכל זה לכתחלה אבל בדיעבד שכבר נחלב לתוך כלי ריקן והיא עומדת לאכילה הרי חלב זה מותר באכילה בו ביום אפילו להחולב עצמו. ואין צריך לומר שאם חלבה הנכרי אפילו מדעת הישראל שהוא מותר לפי שאין תורת נולד על חלב זה כיון שהבהמה עומדת לאכילה ואילו היה הישראל רוצה היה חולבה בעצמו בהיתר דהיינו לתוך המאכל ונמצא שחלב זה הוא מוכן מערב יו"ט שהרי בידו הוא לחלוב את בהמתו בכל עת שירצה.
ויש חולקין על זה ואומרים דאפילו היא בהמת הנכרי ואפילו חלבה הנכרי לצרכו וישראל ראהו (דאם לא כן בלאו הכי אסור משום חלב הנכרי כמ"ש ביו"ד סי' קט"ו) הרי חלב זה אסור בו ביום. לפי שכשהיה חלב זה בגוף הבהמה היה עליו תורת אוכל מפני שהוא טפל לגבי הבהמה ונחשב אוכל כמותה ועכשיו שנחלב לתוך כלי ריקן הרי תורת משקה עליו והרי זה דומה למשקין שזבו מהאוכלין שאסורין בו ביום משום גזרה שמא יסחוט כמ"ש בסי' ש"כ עיין שם.
ולענין הלכה כבר נהגו כסברא האחרונה ואין לשנות:
ו וכל זה בבהמה העומדת לאכילה או שהיא של נכרי אבל אם היא עומדת לחלבה והיא של ישראל אפילו חלבה נכרי לתוך המאכל לצרכו שלא מדעת הישראל וראהו ישראל אחר - הרי זה אסור משום נולד אף לסברא הראשונה שהרי אף אם הישראל היה רוצה לא היה מותר לו לחלבה אפילו לתוך המאכל כיון שהיא עומדת לחלב:
ז וכל זה בחלב שנחלב ביו"ט עצמו אבל אם נחלב בשבת שלפניו אפילו היתה הבהמה עומדת לאכילה הרי זו כאילו היתה עומדת לחלבה כיון שאינו יכול לשחטה בו ביום ולפיכך אפילו חלבה נכרי לצרכו שלא מדעת הישראל וראהו ישראל אחר הרי חלב זה אסור בשבת (משום נולד אפילו חלבה לתוך המאכל) כמ"ש בסי' ש"ה עיין שם ואפילו ביו"ט שלאחריו אסור משום הכנה שאין שבת מכינה ליו"ט כמו שיתבאר בסימן תקי"ג עיין שם הטעם אבל מותר לאכול חלב זה ביו"ט שני של גליות שחל להיות בשני בשבת.
ואפילו נחלב ביו"ט ראשון מותר לאכלו בליל יו"ט שני מיד ואין צריך להמתין בכדי שיעשו אפילו אם חלבו נכרי מדעת ישראל לתוך כלי ריקן והיא עומדת לחלב שהרי ממה נפשך אם יום ראשון הוא קודש יום שני הוא חול ואין איסור נולד נוהג בו.
ואין שייך לגזור כאן שמא יאמר להנכרי לחלוב ביו"ט לצורך הלילה כדי למהר אכילתו בליל שני אם נתיר לו לאכול החלב בליל שני מיד שהרי אפילו לכתחלה מותר לומר לנכרי חלוב פרתי אפילו בשבת משום צער בעלי חיים כמ"ש בסי' ש"ה:
ח מי שהוא מצטער מחמת רעבון מותר לינק מהבהמה ביו"ט אע"פ שאסור בשבת לפי שמפרק כלאחר יד הוא ובמקום צער לא גזרו ביו"ט שאיסור מפרק בו אינו אלא מדברי סופרים.
ואם יש לו מאכל אסור לינק בפיו אלא יחלוב לתוך המאכל וכן אם יש נכרי יחלוב לו הנכרי: