תקיב שלא לבשל לצורך נכרי ביו"ט ובו ז' סעיפים:
א כל מלאכות אוכל נפש לא הותרו אלא לצורך אכילת ישראל אבל לא לצורך אכילת נכרי ולא לצורך אכילת בהמה שנאמר הוא לבדו יעשה לכם לכם ולא לנכרים לכם ולא לבהמה.
לפיכך אסור לזמן נכרי שיבא אצלו לאכול בביתו גזרה שמא ירבה לבשל עוד קדרה אחרת בשביל הנכרי אבל מותר לשלוח לו מאכל לביתו דכיון שאינו מזמינו לביתו אין חוששין שמא ירבה בשבילו.
רק שיזהר שלא ישלח לו דרך רשות הרבים אפילו שולח לו על ידי נכרי דאסור להוציא מרשות לרשות בשביל נכרי וכל שאסור לעשותו אסור לומר לנכרי לעשותו אבל מותר לשלוח לו ע"י נכרי דרך כרמלית שלא גזרו על שבות דשבות של איסור הוצאה ביו"ט שהרי אם יש בה צורך יו"ט קצת מותר לעשותה על ידי ישראל:
ב וכן נכרי שבא מאליו לבית הישראל שלא הזמינו כלל וכן שליח שנשתלח אליו מותר להאכילו עמו ואין חוששין שמא ירבה בשבילו אלא כשמזמינו לביתו שהוא רוצה לכבדו.
במה דברים אמורים כשהישראל נותן לו לאכול בלי שום הזמנה והפצרה אבל אסור להפציר בו שיאכל אצלו אפילו כבר בישל (א) ותיקן כל צרכי סעודתו דכיון שהוא מפציר בו ורוצה לכבדו יש לחוש שמא יבשל עוד קדרה אחרת בשבילו:
ג אף על פי שמותר להוסיף בשר בקדרה לצורך החול ועל דרך שנתבאר בסי' תק"ג - מכל מקום לצורך הנכרי אסור להוסיף כלום אע"פ שאינו מזמינו שמותר להאכילו עמו וכמו שנתבאר - מכל מקום כיון שהוא רוצה לכבדו ומוסיף בשר בשבילו יש לחוש שמא יבשל בשבילו עוד קדרה אחרת ונמצא עושה מלאכה ביו"ט בשביל הנכרי בלבד.
אבל מותר להוסיף בשר בשביל עבדו ושפחתו או בשביל כלבו בקדרה שמבשל בה לצורך יו"ט דכיון שאינו נותן להם לאכול בשביל כבודם אלא מחמת שמזונותם עליו אין לחוש שמא יבשל עוד קדרה אחרת בשבילם כיון שאינו רוצה ליתן להם בשר יותר ממה שמוסיף בשבילם:
ד במה דברים אמורים כשמוסיף בשר בקדרה קודם שנתנה אצל האש דנמצא שכל מלאכת הבישול דהיינו נתינת הבשר אצל האש נעשה בבת אחת ואינו מוסיף שום מלאכה בשבילן אבל (ב) לאחר שנתן הקדרה אצל האש אסור להוסיף בה בשר בשביל עבדו ושפחתו או בשביל כלבו אע"פ שלצורך החול מותר להוסיף בשר בקדרה אפילו לאחר שנתנה אצל האש (ועל דרך שנתבאר בסי' תק"ג) - לפי שהתבשיל הוא יותר משתבח ומיתתקן כשיש הרבה בשר בקדרה, ונמצא שכל הבשר שבקדרה הוא לצורך יו"ט. מכל מקום היתר זה אינו מועיל אלא אם כן יכול לאכול כל הבשר ביו"ט אם ירצה אבל כאן שאינו יכול לאכול כל הבשר ביו"ט אם ירצה שהרי צריך ליתן מקצתו לעבדו ושפחתו וכלבו שמזונותיו עליו - אין היתר זה מועיל כלום מטעם שנתבאר בסי' תק"ו.
לפיכך אם יש לו מאכלים אחרים שיוכל ליתן לעבדו ושפחתו או לפני כלבו מותר להוסיף בשבילם בשר בקדרה שמבשל לצורך יו"ט.
וכן מותר לאפות בשבילם פת בתנור שאפה בו לצרכו ואע"פ שעושה מלאכה בשבילם שהרי כל פת ופת צריך טרחא בפני עצמו מכל מקום כיון שכל הפת ראוי לו שהרי יש לו מאכלים אחרים ליתן לפניהם וגם הפת שיאכל ביו"ט הוא משתבח ומיתתקן ע"י אפייה זו שאופה בשבילם, שהפת נאפה יפה בזמן שיש הרבה פת בתנור, נמצא שכל האפייה היא צורך יום טוב:
ה (ג) ישראל האופה בתנורו של נכרי וצריך לתת להנכרי בעד שכר התנור - לא ייחד לו פת אחד קודם האפייה דאז נמצא שהוא אופה פת של נכרי אלא יאפה כל הפת בסתם ואח"כ יתן לו פת אחד בשכר תנורו:
ו בני החיל שנתנו קמח שלהם לישראל לאפות להם פת אם אינן מקפידין כשהישראל נותן פת אחד לתינוק מהפת שאפה להם - מותר לאפות להם ביו"ט (ד) ע"י שיתן פת אחד מהם לתינוק שהרי אם לא יאפה להם כל הפת לא יניחו ליתן לתינוק כיון שכל הקמח הוא שלהם נמצא שכל האפייה היא לצורך אכילת התינוק. וכן אם אפילו הישראל נותן להם הקמח מחוק המלכות אלא שאין הישראל רשאי לאפות מקמח פת אחד לתינוק אלא אם כן יאפה להם כל הפת מותר לאפות להם ביו"ט ע"י שיתן פת אחד מהם לתינוק.
ואע"פ שזו היא הערמה שהרי אינו נותן הפת לתינוק אלא כדי להתיר לו לאפות ביו"ט וכבר נתבאר בסי' תק"ז שאסור להערים באפיית הפת - מכל מקום מחמת הדחק התירו לו להערים שקשה להפטר מבני החיל שיש חיוב מחוק המלכות לאפות להם ולפיכך התירו להערים אפילו לאחר שכבר אכלו סעודת יו"ט (עיין סי' תק"ג) ואין ללמוד מכאן לשאר מקומות:
ז מותר לטלטל מזונות שאינן ראויין אלא לבהמה אפילו אין לו בהמה בביתו ואם יש לו מותר לטרוח וליתן לפניה מזונות כמ"ש בסי' שכ"ד לענין שבת.
ובלבד שיזהר שלא יעשה שום מלאכה בשבילה אפילו שבות של דבריהם כגון להוציא מרשות היחיד לכרמלית וכיוצא בזה לפיכך אסור לגבל את המורסן כי אם ע"י שינוי על דרך שנתבאר בסי' שכ"ד לענין שבת: