תקכט דיני שמחת יום טוב ובו י"ג סעיפים:[1]
א כשם שמצוה לכבד את השבת ולענגה כך כל ימים טובים[2].
שנאמר:[3] "לקדוש ה' מכובד", וכל ימים טובים נאמר בהן: "מקרא קדש"[4]:
ב איזה כבוד זה שאמרו חכמים שמצוה על האדם לגלח בערב יו"ט כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול
וכן מצוה לרחוץ בחמין ולחוף ראשו וליטול צפרניו בערב יו"ט, כמו בערב שבת כמ"ש בסי' ר"ס[5]
וכן מצוה ללוש פת בביתו בערב יו"ט לכבוד יו"טי כמו בערב שבת לכבוד שבת כמ"ש בסי' רמ"ב[6] ע"ש.
וכן מצוה להמנע מלקבוע סעודה בערב יו"ט משעה עשירית ולמעלה כדי שיאכל סעודת יו"ט לתיאבון שזהו מכלל הכבוד.
ואם ערב יו"ט הוא שבת שצריך לאכול סעודה שלישית - יאכלנה קודם שעה עשירית.
ואם שכח או עבר ולא אכלה קודם שעה עשירית - יאכלנה אחר כך.
וכן הדין ביו"ט ראשון שהוא ערב יו"ט שני של גליות או של ראש השנה אפילו בארץ ישראל:
ג איזה עונג? זה שאמרו חכמים[7] שחייב אדם לאכול בכל יו"ט ב' סעודות אחת בלילה ואחת ביום בשחרית אבל אין צריך לאכול סעודה שלישית אלא אם כן חל בשבת:
ד ועיקר הסעודה הוא הלחם אשר הוא אוכל לפיכך צריך להזהר שיאכל בכל סעודה פת יותר מכביצה מעט[8] שעד כביצה נקרא אכילת עראי וצריך לקבוע כל סעודה על היין דהיינו שישתה יין באמצע סעודתו אם ידו משגת וירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו ואל יצמצם בהוצאת יו"ט שכל מזונותיו ויציאותיו של אדם קצובים לו מראש השנה חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים שאם פיחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו. ועיין בסי' רמ"ב:
start here
ה ב' מצות אלו שהן כבוד ועונג הן נוהגות גם כן בראש השנה שהרי נאמר בו מקרא קדש. אבל אינן נוהגות בחולו של מועד שהרי לא נאמר בהן מקרא קדש. וכבר נתבאר בסי' רמ"ב שהכבוד והעונג הן מצות מדברי סופרים ומפורשין על ידי הנביאים:
ו ויש בחול המועד מה שאין בראש השנה והוא שכל שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג וכן ביו"ט של עצרת חייב אדם להיות שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים אליו. ושמחה זו היא מצות עשה מן התורה שנאמר: ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך וגו':
ז כיצד משמחן הקטנים נותן להם קליות ואגוזים. והנשים קונה להם בגדים ותכשיטין כפי ממונו. והאנשים בזמן שבית המקדש היה קיים היו אוכלין בשר שלמים לשמחה. ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין יוצאים ידי חובת שמחה אלא ביין שנאמר: ויין ישמח לבב אנוש.
אבל בשר אין חובה לאכול עכשיו כיון שאין לנו בשר שלמים.
ומכל מקום מצוה יש באכילת בשר ביו"ט כיון שנאמר בו שמחה והואיל ואי אפשר לנו לשמוח בו בעיקר השמחה שהיא אכילת בשר שלמים יש לנו לשמחו בשאר כל מיני שמחות.
לכך נהגו להרבות במיני מאכלים ביו"ט יותר מבשבת שלא נאמר בה שמחה. וכן בגדי יו"ט צריכים להיות יותר טובים מבגדי שבת:
ח ביו"ט שחרית מאחרין מעט לבא לבית הכנסת כדי שיכינו מקצת צרכי הסעודה קודם הליכה לבית הכנסת ולא יצטרכו להתעכב בתיקון כל צרכי סעודה בבואם מבית הכנסת. וגם בבית הכנסת אין מאריכין מאד אלא ממהרין לצאת כדי לשמוח בשמחת יו"ט.
ויש לגעור בחזנים המאריכים יותר מחצות היום כמו שנתבאר בסי' רפ"ח ע"ש:
ט עכשיו בזמן הזה שמאריכים בפיוטים ויכולות הנשים להכין צרכי הסעודה בעוד שאומרים הפיוטים - לפיכך ימהרו לבא לבית הכנסת כמו בשאר ימות השנה.
וצריך למחות ביד מקצת מקומות שמאחרים לבא לבית הכנסת ביום טוב וגם מאריכים בפיוטים קודם קריאת שמע ומתוך כך הם עוברים זמן קריאת שמע:
י אף על פי שהאכילה ושתיה במועדות היא מצות עשה - לא יהיה אוכל ושותה כל היום כולו. שהרי כבר נאמר: עצרת לה' אלהיך.
ואף על פי שנאמר עצרת תהיה לכם כבר פירשו חכמים חציו לה' וחציו לכם לפיכך כך היא הדת הנכונה בבקר משכימין כל העם לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומתפללין שחרית ומוסף וחוזרים לבתיהם ואוכלין סעודת הבקר והולכים לבתי מדרשות וקורין בנביאים (א) ודורשין באגדה עד אחר חצות היום כדי לקיים חציו לה'.
ואחר כך מתפללין מנחה וחוזרין לבתיהם לאכול ולשתות ולשמוח שמחת יו"ט שאר היום עד הלילה כדי לקיים חציו לכם.
ועכשיו שמאריכים בניגונים בתוך התפלה אין זה עולה בכלל חציו לה' אלא בכלל לכם הוא:
יא וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים, שנאמר: והלוי והגר והיתום וגו'.
אבל מי שנועל דלתי חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו.
ועל אלו נאמר: זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם טמא הוא. ושמחה כזו קלון הוא להם. שנאמר: וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם:
יב כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשוך ביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר כל מי שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה - שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות. ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל. שנאמר: תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל - הא למדת שהעבודה היא בשמחה. ואי אפשר לעבוד את ה' לא מתוך שחוק ולא מתוך שכרות:
יג חייבים בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו מסבבין ומחפשין בגנות ופרדסים ועל הנהרות שלא יתקבצו שם אנשים ונשים לאכול ולשתות ויבואו לידי עבירה.
וכן יזהירו זה לכל העם שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה. ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה אלא כולם יהיו קדושים:
(עד הלכות ר"ה לא באו בדפוס מעולם בשו"ע הזה כי לא נמצאו בכתבי המחבר נ"ע)