תנט מקום וסדר לישת המצות ובו ל"ב סעיפים:

א אין לשין העיסה של פסח במקום שהשמש זורח שם שחום השמש מחמם העיסה ובקל תוכל לבוא לידי חימוץ אבל במקום הצל מותר ללוש אפילו תחת אויר הרקיע אם אינו יום המעונן אבל ביום המעונן אסור ללוש תחת כל אויר הרקיע אפילו במקום צל לפי שהחמה בוקעת בכל מקום ואינה יוצאה דרך חלון כנגד חלונה שהעבים עומדים בפניה והיא מתפשטת עליהם ובוקעת בכל פיסוק שבהם:

ב ואפילו בבית אסור ללוש ביום המעונן כנגד חלון פתוח אע"פ שהשמש לא יוכל לזרוח לתוכו לעולם כגון שהוא פתוח לרוח צפון:

ג ונהגו ליזהר שלא ללוש כנגד חלון פתוח אפילו ביום שאינו מעונן וגם השמש לא יוכל לזרוח לתוכו מכל מקום יש לחוש שמא פתאום יתכסו השמים בעבים ויהיה יום המעונן והוא לא ירגיש בדבר שיסיר מיד את העיסה מכנגד החלון מה שאין כן כשלש תחת אויר הרקיע אם יבאו עננים ותתכסה החמה מיד ירגיש בדבר ויכניס העיסה לבית מיד:

ד וכל זה כנגד החלון ממש אבל מן הצד של חלון מותר ללוש אפילו אם השמש זורח לתוך החלון והוא לש בצל קרוב למקום זריחת השמש:

ה וכל זה בחלון פתוח ממש אבל אם הוא סתום בזכוכית אע"פ שהשמש זורח שם מותר ללוש כנגדו (ומכל מקום צריך ליזהר שלא תחמם העיסה):

ו יש ליזהר כשמוליך קמח של פסח ביום וכן כשמוליך המצות לתנור לאפותן ביום לא יוליכם מגולין תחת אויר הרקיע אם הוא יום המעונן ואין צריך לומר שלא יוליכם מגולין במקום זריחת השמש אלא יכסה אותן במפה ואין לכסות פעמים הרבה במפה אחת דשמא נדבק בה מעט בצק ונתחמץ (כששהה כדי הילוך מיל) כמו שיתבאר ואם מוליכן בלילה או אפילו בבין השמשות אין צריך לכסותן כלל (עיין סימן תנ"ה):

ז לא יתקרב ללוש אצל פי התנור מפני חום התנור שמחמם העיסה אבל מאחוריו או מצדיו מותר ללוש במה דברים אמורים בתנור שאופין בו שהוא עשוי מלבנים עבים ואין חומו שולט חוץ לדפנותיו אבל תנור בית החורף שהוסק אין ללוש בסמוך לו מכל צדדיו לפי שהוא מחזיק חומו ביותר ומתפשט חומו חוץ לדפנותיו ואף ברחוק ממנו אם מרגישים שם חום ההסקה אין ללוש באותו בית עד שיפתח הדלת והחלונות שיצא החום לפיכך נכון שלא להסיק תנור בית החורף בו ביום:

ח עבר ולש תחת השמש או סמוך לתנור אם על ידי כן הוחמה העיסה אסורה באכילה ואם לאו מותרת אפילו לש במזיד:

            ט לכתחלה אסור להניח העיסה בלא עסק אפילו רגע אחד וכל זמן שעוסקין בבצק אפילו כל היום כולו אינו בא לידי חימוץ ואם הניחוהו בלא עסק כדי הילוך מיל הרי זה חמץ.

ואם שהה פחות ממיל וחזר ונתעסק וחזר ושהה פחות ממיל אין השהיות מצטרפות לכדי הילוך מיל שהעסק שמתעסק בו בינתיים מבטל את החימוץ מעט שהתחיל להתחמץ בשהייה הראשונה במה דברים אמורים כשנתעסק בעסק גמור כגון בעיטת הידים בעיסה או הרידור שמרדדין המצות בעץ עגול אבל הניקור שמנקרין המצות כדי שלא יתפחו אינו נקרא עסק גמור לבטל החימוץ מעט שהתחיל כבר להתחמץ בשהייה הראשונה ומכל מקום נקרא עסק קצת לענין שאין המצה בא לידי חמץ בשעת הניקור.

אבל מה שנוהגין המון עם כשרואין מצה העשויה מונחת וא"א לאפותה מיד לפי שעדיין לא גרפו הגחלים מן התנור או מפני שאין לה מקום בתנור וכדי שלא תבוא לידי חימוץ משפשפין בה בידים אין זה מועיל כלום ואדרבה היד מחממת את הבצק וממהר להחמיץ (ולכך יש ליזהר שלא להניח היד על הבצק שלא לצורך) עיין סי' תנ"ו.

אלא כיצד יעשה (אם מתיירא שלא תשהה שיעור מיל חוץ לתנור ותחמיץ) ישברנה ויעשנה חתיכת בצק ויחזור ויתקנה כבתחלה כדי שהעסק יבטל החימוץ ומכל מקום לכתחלה טוב ליזהר שלא יבא לידי כך שיש לחוש שמא כשיתקנה פעם שניה לא יערוך אותה יפה יפה שתהיה גוש ממש אלא יהיה בה סדקים וכפילות והרי זה כעין מצה כפולה שנוהגין לאסור כמו שיתבאר בסי' תס"א.

לפיכך יש להזהר לכתחלה שלא להתחיל להעריך המצות ולרדדן עד שיתחילו לגרוף הגחלים מן התנור כדי שיוכלו לאפות מיד וגם מתחלה לא יתחילו ללוש העיסה עד זמן מה אחר שהוסק התנור בכדי שמיד אחר הלישה יוכלו לגרוף התנור ולהתחיל להעריך המצות ולאפותן מיד וכל זה לכתחלה אבל בדיעבד אין לאסור אלא אם כן נשתהה שיעור מיל בלא עסק:

י שיעור מיל הוא רביעית שעה וחלק עשרים שהרי אמרו חכמים מהלך אדם בינוני ביום בינוני דהיינו בימי ניסן ותשרי שהיום והלילה שוין הוא ארבעים מיל והיום י"ב שעות תחלק הי"ב שעות לארבעים מיל יגיע לכל מיל רביעית שעה וחלק עשרים משעה שהרי עשר שעות שכשתחלקם למ' חלקים יגיע לכל חלק רביעית שעה והב' שעות כשתחלקם לארבעים חלקים יגיע לכל חלק עשרים משעה.

ויש חולקין על זה ואומרים ששיעור מיל הוא שני חומשי שעה לפי שיש אומרים שימי ניסן ותשרי שאדם יכול להלוך בהם ארבעים מיל מעמוד השחר עד צאת הכוכבים יש בהם יותר מי"ב שעות בינונית (פירוש אותן שעות שיש מהן כ"ד במעת לעת נקראין שעות בינונית לפי שיש שעות זמניות שנתבאר בסי' נ"ח) ואינן נקראין ימים בינונים אלא לפי שמהנץ החמה עד שקיעתה הוא כמו משקיעתה עד הנצה ולפי זה על כרחך יש מהנץ החמה עד שקיעתה י"ב שעות בינונית שהרי המעת לעת הוא כ"ד שעות בינונית ומהנץ החמה עד שקיעתה אין אדם יכול להלך כי אם שלשים מיל אם כן מגיע לכל מיל שני חומשי שעה שהרי בי"ב שעות יש בהם ס' חומשין תחלקם לשלשים חלקים יגיע לכל חלק שני חומשין.

ולענין הלכה העיקר כסברא האחרונה ומכל מקום יש להחמיר כסברא הראשונה אם אין שם הפסד מרובה:

יא לא אמרו חכמים שיעור מיל אלא כשעדיין לא נתחמם הבצק על ידי עסק הידים אבל לאחר שנתחמם על ידי עסק הידים אם יניחוהו בלא עסק מיד יחמיץ וכן במקום חם כגון סמוך לפי התנור שאופין בו או שלש בבית שהוסק בו תנור בית החורף ומרגישין חומו עדיין אם שהה הבצק בלא עסק יכול לבוא לידי חימוץ אפילו בפחות משיעור מיל וכן בכל מקום שמרגישין בו חום קצת ולפי יתרון החמימות ממהר הוא להחמיץ וצריך לתת לב לפי הענין:

יב אם התחילו ללוש ב' עיסות כאחת והחמיצה אחת מהן קודם ששהתה שיעור מיל בלא עסק כגון שנראו בה סימני חימוץ שיתבאר בידוע שהחמיצה גם השנית אם שהתה כל כך כמו חבירתה אע"פ שלא שהתה שיעור מיל וגם לא נראו בה סימני חימוץ מכל מקום כיון שנתחמצה אחת מהן בידוע שיש שם איזה חמימות שממהר להחמיץ קודם שיעור מיל:

יג בצק שהחמיץ עד שיש בו סדקים אפילו לא נתערבו הסדקים זה בזה אלא אחד הולך הנה ואחד הולך הנה הרי זה חמץ גמור והאוכלו חייב כרת ואפילו אין סדקים נראה אלא במקצת העיסה הרי כל העיסה חמץ גמור.

ואם אין בו שום סדק אלא שהכסיפו פניו (פירוש מראה לובן הנוטה לשחרות שקורין בלייכלי"ך בל"א) כאדם שעמדו שערותיו מתוך פחד ורתת שפניו מכסיפין דהיינו שנשתנית צורתו הרי זה אסור באכילה ובהנאה מדברי סופרים כחמץ גמור והוא נקרא חמץ נוקשה שאינו ראוי לאכילה מחמת חמיצותו שלא גמר כל צרכו (עי' סי' תמ"ב) וצריך למחות בהמון עם שמשהין העיסות עד שמכסיפין פניהם:

יד אם האשה שלשה היא אופה בעצמה כשתבוא ללוש עוד לאחר שאפתה עיסה הראשונה צריכה היא לצנן ידיה במים צוננין קודם שתלוש לפי שידיה נתחממו מחום התנור ומחממים את העיסה ואם עברה ולא צננה ידיה קודם הלישה הפת מותרת:

טו אם האשה שלשה היא מקטפת (פירוש שטחה פני החררה במים קודם האפיה) לא תקטף באותן מים שמצננת בהם ידיה מפני שהם מתחממין מחום ידיה ומחמיצין את החררה אלא יהא לה כלי אחר מלא מים שתקטף בהם ובמדינות אלו אין נוהגין כלל לקטף המצות במים ומכל מקום אם אירע כך אין אוסרין המצה באכילה:

טז אם לש אחר זמן איסור חמץ דהיינו מתחלת שעה ששית ואילך צריך ליזהר במים שרוחצין בהם העריבה עם שאר הכלים ששימשו בעיסה ובמים שמקטפת בהן ובמים שמצננת בהם ידיה שלא ישפכם אלא במקום מדרון כדי שיבלעו מהרה בקרקע אבל אם שופכן שלא במקום מדרון יש לחוש שמא יתקבצו במקום אחד ויחמיצו קודם שיבלעו בקרקע ונמצא שיהיה חמץ ברשותו בפסח ואפילו אם שופכן לרשות הרבים ונמצאו שיצאו מרשותו קודם שנתחמצו מכל מקום כיון שכבר הגיע זמן איסור חמץ צריך הוא ליזהר לכתחלה בכל אשר יש לו שלא יבואו לידי חימוץ כלל:

יז ולא ישפכם על גבי רצפת אבנים אפילו היא מדרון שהרי אינם נבלעין בקרקע במהרה:

יח כבר נתבאר שלכתחלה אסור להשהות הבצק בלא עסק אפילו פחות משיעור מיל לפיכך כל הכלים המשמשים בעיסה כגון העריבות והסכין שחותכין בו העיסה ועצי מגלגלין שמרדדין בהם המצות ועצים שמנקרין בהם המצות צריך ליזהר לגרדם יפה בין כל עיסה ועיסה לנקותם מפירורי בצק הנדבקים בהם אע"פ שאין שוהין שיעור מיל בין כל עיסה ועיסה ונמצא שהבצק הדבוק בכלים אינו שוהא בלא עסק אף על פי כן לכתחלה צריך ליזהר בכך ואם אין שוהין כלל בין עיסה לעיסה אלא לש מיד זו אחר זו בלא הפסק כלל ואין הכלים פנוים ממלאכתם כלל ונמצא שהבצק הדבוק בכלים אינו שוהא כלום בלא עסק אין צריך לגורדם בין עיסה לעיסה:

כ^צד ואחר גמר לישת העיסות הנאפות בהיסק תנור אחד כשחוזר ומסיקו לאפות בו פעם שנית ידיח כל הכלים ששימשו בעיסה וינגבם לחזור ולהשתמש בהם פעם שנית ולא די להם בגרידה בלבד כמו שנוהגין העולם כי אי אפשר לנקותם לגמרי ע"י גרידה בלבד.

ואם הוא יום טוב שאסור להדיח כלים שאין לו צורך להשתמש בהם עוד בו ביום ידיחם ע"י נכרי שההדחה שלא לצורך יום טוב היא שבות והאמירה לנכרי הוא שבות דשבות ושבות דשבות לא גזרו במקום מצוה דהיינו לבער ולהעביר החמץ הדבוק בכלים:

כא ואם אין שם נכרי להדיחם די לו בביטול שיבטל ויפקיר הבצק הדבוק בכלים קודם שנתחמץ שאז הוא עדיין ברשותו לבטלו ולהפקירו ואף כשיתחמץ אחר כך אין צריך להעבירו ולבערו אם בכל כלי וכלי בפני עצמו אין בו כזית בצק דבוק כמו שנתבאר בסימן תמ"ב ע"ש ומכל מקום לכתחלה צריך הוא ליזהר שלא יבא לידי חימוץ כלל כמו שנתבאר למעלה לפיכך אם אין שם נכרי יטילם למים צוננים שהצוננים מונעים מלהחמיץ ויזהר להכבידם למטה בתוך המים ואל יצופו למעלה:

כב וכל זה כשאין דעתו לחזור ולאפות עוד מצות ונמצא שהכלים ששימשו בעיסה אין לו עוד צורך ביום טוב עצמו ולכך אסור לישראל להדיחם (ואע"פ שלצורך מצות ביעור חמץ מותר להדיח כלים אפילו בשבת כמו שנתבאר בסימן תמ"ד מכל מקום כאן כיון שיש תקנה שלא יבא לידי חימוץ כלל לא התירו להדיח כלים שאין בהן עוד צורך ביום טוב) אבל כשדעתו לחזור ולאפות עוד מצות פעם שנית ביום טוב עצמו מותר להדיח כל הכלים אחר אפיה הראשונה כיון שהן צריכין לו עוד ביום טוב עצמו לפיכך מותר להדיח את העריבה אע"פ שאין דעתו לחזור ולאפות עוד מצות בו ביום דכיון שיש לה תוך יכול הוא ליתן בתוכה דברים אחרים בו ביום ונמצא שהיא צריכה לו ביום טוב עצמו:

כג אבל אסור לישראל לגרוד את העריבה או שאר כל הכלים אע"פ שדעתו לחזור ולאפות בו ביום ונמצא שגרידה זו היא לצורך יום טוב עצמו אף על פי כן לא התירוהו לפי שאיסור הגרידה הוא מפני שהוא ממחק העץ כמו שנתבאר בסימן שכ"ג ומחיקה אין בה צורך יום טוב כלל שהרי אפשר להעביר הבצק מהכלים בלא מחיקת העץ כגון על ידי הדחה:

כד יש ליזהר לכתחלה שלא ליתן העריבה שלשין בה על גבי כר או כסת של צמר בשעת הלישה לפי שהן מחממין את העריבה והיא מחממת את העיסה שבתוכה אבל מותר ליתן אותה על גבי בגד של צמר או על גבי כר או כסת של עור לפי שאינן מחממין כל כך:

כה אם העיסה היא רכה מאוד שנתנו בה מים יותר מן הראוי אין להוסיף קמח לתוך הלישה כדי שתהא העיסה כראוי לפי שהקמח שמוסיפין יש לחוש בו שמא אין כולו נילוש ונגבל יפה עד שיהיה כולו בצק אלא נשאר ממנו מעט קמח בעין בתוך העיסה ואפילו לאחר אפייה עודנו בעין ושמא לא נקלה אותו קמח יפה (שהקמח שנקלה יפה אינו בא לידי חימוץ כמו שיתבאר בסי' תס"ג) ויש לחוש שמא יבא לתוך התבשיל בפסח ויתחמץ.

אלא כיצד יעשה ילוש אדם אחר עוד עיסה אחרת קטנה מגיבול קשה ויבשות מים ויערב אותה עם העיסה הרכה המלוחלחת שניתוסף בה מים ויקבלו זו מזו וזו מזו לחלוחית ויבשות עד שיגיע למדה בינונית אבל אדם אחד אין לו ללוש שתיהן כאחת שאי אפשר ללוש שתי עיסות כאחת ולהתעסק בהן יפה:

כו ובדיעבד שעבר והוסיף קמח בעיסה הרכה מותרת באכילה אלא שלכתחלה יש ליזהר במצות הללו שלא יבאו לתוך דבר לח שלא יתחמץ הקמח שבתוכן אבל כשאוכלן כשהן יבשות ואף שלועסן בשיניו אין הרוק מחמיצו כיון שאין שוהין בפה שיעור מיל אבל בדיעבד שעבר ועשה מהן תבשיל מותר באכילה שהרי אין כאן אלא חששא בעלמא שמא נשאר מעט קמח בעין ושמא לא נקלה יפה אבל מצה שיודע שנילוש בתוכה קמח יש להחמיר אפילו בדיעבד שעבר ונתנה לתוך דבר לח עי' סי' תס"ג:

כז צריך ליזהר להרחיק המצות מן הקמח כי הקמח הנדבק בהן בא אח"כ לתוך התבשיל ומתחמץ ולכן אותו המודד קמח לתוך העריבה לא יקרב אל העיסות עד שינקה מלבושיו מקמח וידיח ידיו תחלה:

כח המדקדקים נוהגין ללוש בספל ואחר כל עיסה ועיסה ידיח הספל וינגבו במפה אלא אם כן לש מיד בלי הפסק והמנהג הנכון להיות לו שני ספלים להחליף בין עיסה לעיסה:

כט אותו שלש העיסה ואותן שתיקנו המצות (וכן אותו שנותן הקמח) ידיחו ידיהם בין כל עיסה ועיסה (אלא אם כן מתעסקין מיד בלי הפסק כלל):

ל וצריך ליזהר לבער הפירורין מעל השלחן אחר כל עיסה ועיסה ואם יש בו נקב או סדק צריך לסותמן שלא יכנוס בהן בצק ויחמיץ שם ואח"כ יתערב בעיסה.

ולפי שרוב השולחנות יש בהם סדקים לפיכך יש נוהגים לעשות המצה על הסדין וסדין שעשו עליו מצות פעם אחת אם רוצה לעשות עליו פעם ב' לא די לו בהדחה לפי שהחמץ נדבק בו אלא צריך לכבסו היטב ואפילו לא עשה מצות בפעם הא' אלא על עבר אחד של הסדין אין לו להפכו לעשות על עבר השני בלא כיבוס לפי שהחמץ מבצבץ ויוצא מעבר על עבר וקודם הכיבוס צריך להתיר כל התפירות שבו כמו שנתבאר בסי' תנ"ג חוץ מן התפירות שבאימרא שאין צריך להתיר לפי שאין דרך לעשות מצות על האימרא אלא באמצע הסדין ואם עבר ועשה עליו מצות בלא כיבוס אם הוא תוך הפסח יש לאוסרן כיון שחמץ בפסח במשהו וקרוב לודאי שנתערב בהן פירור משהו אך אם הפך הסדין או שכבסו אף שלא התיר התפירות אין להחמיר ולאסור המצות:

לא העריבה שלשין בה יש ליזהר שלא יהיה בה שום גומא וסדק שלא יוכל לנקרם אחר הלישה ואפילו על שפתה לא יהיה שום גומא וסדק שלא יוכל לנקרם לפי שהבצק הנכנס שם מתחמץ כששוהה שיעור מיל ואח"כ כשחוזר ולש בה מתערב בצק זה בעיסה וכיצד יעשה אם יש סדקים בעריבה ירחיב אותם כרוחב אצבע או פחות כדי שיוכל לנקרם היטב ואחר כך יסתמם ויחליקם להשוותם יפה:

לב וכן המרדה שמכניסין בה הפת לתנור ומוציאין בה מן התנור תהא חלקה בלי שום סדק וגומא שלא יכנוס לשם בצק ויתחמץ אבל כשהיא חלקה אין בצק מתדבק בה כלל ולכן אין צריך להדיחה כלל אחר גמר האפייה אף שצריכה לו לחזור ולאפות בו פעם אחרת: