תעד על כוס שני אין מברכין ובו ג' סעיפים:
א יש נוהגין שלא לברך: בורא פרי הגפן על כוס שני - לפי שנפטר בבורא פרי הגפן שבירך על כוס ראשון. וכן לא יברך על כוס רביעי, לפי שנפטר במה שבירך על כוס שלישי.
ואף על פי שהפסיק הרבה בינתיים באמירת ההגדה והלל - כיון שאין כאן היסח הדעת משתיה, שהרי כשבירך על כוס ראשון היה יודע שישתה עוד כוס שני, וכן כשבירך על כוס שלישי היה יודע שישתה עוד כוס רביעי.
וגם בשעת אמירת ההגדה לא הסיח דעתו משתיה - שהרי אם היה רוצה היה יכול לשתות באמצע ההגדה מעיקר הדין. ואף בין שלישי לרביעי שאסור לשתות - מכל מקום כיון שהכוס עומד לפניו, ודעתו לשתות ממנו כשיסיים ההגדה, הרי לא הסיח דעתו משתיה. ולפיכך אין צריך לחזור ולברך על השתיה.
ומה שצריך לברך על כוס שלישי של ברכת המזון, אף על פי [ש]כשבירך על כוס ראשון היה בדעתו לשתות עוד ג' כוסות - הטעם הוא לפי שברכת המזון הוא גמר וסילוק על הסעודה שאכל, הרי זו חשובה כהפסק והיסח הדעת משתיה, כיון שבשעת ברכת המזון אי אפשר לו לשתות שאי אפשר לשתות ולדבר כאחד.
אבל אמירת ההגדה וההלל - אף על פי שגם כן אי אפשר לו לשתות ולדבר כאחד, אף על פי כן אינה חשובה הפסק והיסח הדעת משתיה - שאמירה זו אינה גמר וסילוק על מה שקודם לכן. (עיין סימן קע"ח):
ב ובמדינות אלו נוהגין לברך גם על כוס שני ורביעי - לפי שד' כוסות אלו תקנו חכמים לשתותם דרך חירות, וכל אחד ואחד הוא חירות ומצוה בפני עצמה. ולפיכך אינן מצטרפין זה עם זה להפטר בברכה אחת אלא צריך לברך על כל אחד ואחד בפני עצמו:
ג וכל זה לענין ברכה ראשונה,. אבל ברכה האחרונה על היין אין לברך אחר שום כוס כי אם אחר כוס האחרון.
ואפילו להאומרים שההלל וההגדה חשובים הפסק לענין ברכה ראשונה - מכל מקום לענין ברכה אחרונה אינן חשובים הפסק, וכל הכוסות נפטרין בברכה אחרונה שיברך אחר כוס האחרון.
ואפילו ברכת המזון שהוא גמר וסילוק על הסעודה וחשוב כהפסק והיסח הדעת לענין ברכה ראשונה - מכל מקום לענין ברכה אחרונה אין היסח הדעת מזקיק לברך ברכה אחרונה מיד אחר האכילה או השתיה שהסיח דעתו ממנה, אלא יכול להמתין עד שיהא נמלך לחזור ולאכול או לשתות ויברך אחר אותה האכילה או שתיה ויפטור גם את זו, כמו שנתבאר בסי' קע"ט: