תרלח סוכה ונויה אסורין כל שבעה ובו כ"א סעיפים:
א כשם שחל שם שמים על הקדשים, ולכך הן אסורים בהנאה. כך, חל שם שמים על הסוכה.
שנאמר, "חג הסוכות שבעת ימים לה'".
מה, חג, דהיינו חגיגה [קדשים], לה', אף סוכה לה'.
ואין נקרא סוכה, אלא הסכך בלבד.
לפיכך, אסור להסתפק מעצי הסכך, כל שבעת ימי החג, מן התורה.
בין מהסכך הצריך להכשר סוכה, דהיינו ז' טפחים על ז' טפחים.
בין מהסכך היתר על הכשר סוכה.
ואפילו נפלה הסוכה, ונתבטלה מצותה, אף על פי כן אסור להסתפק מעצי הסכך, כל שבעת ימי החג, מן התורה:
ב ומדברי סופרים אסור להסתפק אפילו מעצי הדפנות כל שבעת ימי החג. אפילו אם נפלה הסוכה.
ואע"פ שהדפנות אינן עיקר הסוכה.
מכל מקום, הואיל והוקצו למצות סוכה, חל עליהם קדושת הסוכה, להאסר בהנאה כמותה.
ואפילו הדפנות שאין צריך להכשר סוכה.
כגון שעשה ארבע דפנות שלימות.
אם עשה ארבעתן בסתם. שלא פירש על איזה דופן כוונתו להכשר סוכה, ועל איזה דופן כוונתו לעשותו דופן רביעי, למצוה מן המובחר בעלמא.
הרי כל הדפנות מוקצות למצות הסוכה, וחל עליהם קדושת הסוכה.
אבל אם לאחר שעשה מן הדפנות שיעור הצריך להכשר סוכה, הוסיף עוד דופן. שנראה מכוונתו בעשיית זה הדופן שאינו אלא למצוה מן המובחר בעלמא, לא נאסר כלל זה הדופן, ולא חלה עליו קדושת הסוכה מעולם
*:[* הג"ה: ועיין בסי' תרס"ז. שם נתבאר, דבין עצי הסכך ובין עצי הדפנות ובין נוי הסוכה, אסורין גם בשמיני עצרת בארץ ישראל. ובחוץ לארץ אסורים אף בתשיעי. עיין שם הטעם (עד כאן הג"ה)]:
ג אם לאחר שסיכך כל סכך הצריך לסוכתו, הוסיף עליו עוד קנים בעובי הסכך, הרי קנים אלו שהוסיף, הן בטלים לגבי הסכך, וחל עליהן קדושת הסוכה.
אבל אם הניח על הסכך חבילות של קנים מקושרים, כיון שלא התיר אגדן, ניכר הדבר שאינו מתכוין עליהם לסיכוך.
שהרי דרך העולם שכל המסכך בקנים, הוא מתיר אגדן. וזה שלא התיר, ניכר הדבר, שאינו מתכוין בהן להוסיף בעובי הסכך.
ולפיכך, אינן בטלים לגבי הסכך, ולא חלה עליהם קדושת הסוכה:
ד אבל אם הוסיף קנים בעובי הדפנות. דהיינו שזקף קנים אצל הדופן, סמוך לדופן.
בין שהקנים הן אגודים יחד, כעין חבילה. בין שהן מפורדין זה מזה.
אם נתכוין בסמיכת הקנים לדופן כדי לחזק את הדופן, או כדי להוסיף בעביו, הרי הן בטלים לגבי הדופן. אע"פ שאינן מחוברין לדופן, וחל עליהם קדושת הסוכה, כמו על הדופן עצמו:
ה ואפילו עצי הסכך והדפנות עצמן, אינן אסורים אלא להסתפק מהן, דהיינו שלא יטול מהן שום דבר, אפילו קיסם לחצוץ בו שיניו.
שהרי כשמפריד הקיסם מהסוכה, מפקיע הוא מעליו קדושת הסוכה.
אבל מותר ליהנות מהן הנאה. להשתמש בהם כל תשמיש. כל שאינו מפקיע מעליהם קדושת הסוכה.
כגון להניח עליהם חפציו. ולהריח בהם. אם הם עצי בשמים. וכל כיוצא בזה:
ו נויי הסוכה. דהיינו, מיני פירות ומיני מגדים, שתולים בסוכה כדי לנאותה.
בין שהן תחת הסכך. בין שהן סביב הדפנות. אסור להסתפק מהם כל ימי החג.
ואפילו אם נפלו מהסוכה.
מפני שהוא ביזוי למצוה. כשמסתפק מנויה.
וכיון שהן אסורין באכילה, אסורין גם בטלטול בשבת ויו"ט. שהרי אינן ראוים לכלום כל ימי החג.
ואפילו מפני הגנבים, או מפני הגשמים, אסורים לטלטלם:
ז ואם התנה עליהם מערב יו"ט, קודם כניסת יו"ט.
דהיינו, קודם בין השמשות.
ואמר, אין אני בודל מלהסתפק מהם כל שהות אורך בין השמשות של כל שמונת הימים.
ונמצא בשעה שהיתה הקדושה צריכה לחול עליהם.
דהיינו בבין השמשות, שהיא תחלת כניסת היום.
בשעה זו לא חלה עליהם כלל. שהרי התנה עליהם שיהיה כחו וזכותו בהם. וא"כ לא הוקצו כלל למצוה.
ולפיכך מותר להסתפק מהם בכל החג אימתי שירצה.
ואע"פ שהן תלוים בסוכה, אין בזה משום ביזוי מצוה.
כיון שלא הוקצו כלל למצוה:
ח אבל אם אינו מתנה עליהם בלשון זה שביארנו.
רק אומר, אני מתנה עליהם, שאהא מותר להסתפק מהם כשיפלו מהסוכה.
אין תנאי זה מועיל כלום.
שהרי לא התנה אלא על שעה שלא יהיו תלוים בסוכה.
וא"כ בבין השמשות שהיו תלוים בסוכה, חלה עליהן קדושת הסוכה.
וכיון שחלה, שוב אינה נפקעת ע"י מה שהתנה מתחלה.
שאין תנאי מועיל אלא לשלא תחול הקדושה.
אבל כיון שחלה, שוב, אינה נפקעת.
ולפיכך, אפילו אם נפלה מהסוכה, אסור להסתפק מהם:
ט וכן אם אמר, איני בודל מהם כל שהות אורך בין השמשות של יום הראשון בלבד. ולא התנה על בין השמשות של שאר הימים, אסור להסתפק מהם מיום שני ואילך.
לפי שכל יום ויום נחשב לקדושה בפני עצמה, וחלה עליהם הקדושה בתחלת כניסת כל יום שלא התנה עליו.
ואם התנה עליהם שאינו בודל מהם כל שהות בין השמשות שמיום שני ואילך, ולא התנה על בין השמשות של יום הראשון, אסור להסתפק מהם אפילו מיום שני ואילך.
שכיון שחלה עליהם הקדושה בבין השמשות הראשון, שוב אינה נפקעת כל ימי החג. לפי שהן יום אחד ארוך לענין זה להחמיר. אבל לא להקל.
אבל אם התנה ואמר איני בודל מהן כל בין השמשות בסתם.
דהיינו, שלא הזכיר בפירוש ליום הראשון, ולא לשאר ימים.
היתה כוונתו על בין השמשות של כל ימי החג.
והרי זה מותר להסתפק מהן אימתי שירצה. בין ביום הראשון בין בשאר ימים:
י וכן אם לא הזכיר כלל בין השמשות.
אלא אמר איני בודל את עצמי מלהסתפק מהם בכל עת שארצה, הרי זה מסתפק מהן אימתי שירצה.
שכיון שהתנה להסתפק מהן בכל עת שירצה, הרי גם בין השמשות הוא בכלל התנאי.
ונמצא שלא חלה עליהם הקדושה מעולם:
יא ונהגו העולם, שכל דבר חשוב, תולין בסוכה לנוי. כגון, סדינין המצויירין, וכיוצא בהן.
ומסירין אותן מן הסוכה בכל עת שירצו. כגון, [מ]פני הגשמים או [מ]פני הגנבים, אפילו אם לא התנה עליהם מערב יו"ט.
ויש שנתנו טעם למנהג.
דכיון שמנהג העולם להסירן מהסוכה מחמת חשש הגנבים או [מ]פני הגשמים, א"כ כל אדם שתולה דברים חשובים בסוכה לנוי, ודאי אין דעתו אלא על דרך המנהג. דהיינו, להסירן משם בעת הצורך.
והרי זה כאלו התנה עליהם בפירוש תנאי המועיל להסירן משם כשיצטרך. דהיינו שאינו בודל מהם כל שהות בין השמשות של כל ימי החג.
ולפיכך מותר להסירן משם אימתי שירצה. ואפילו שלא בשעת הגשם. ואפילו אין שם חשש מהגנבים.
שהרי לא חלה עליהם קדושת הסוכה מעולם.
ומכל מקום, לכתחלה נכון הדבר להתנות עליהם מערב יו"ט:
יב וכל זה בנויי הסוכה.
אבל עצי הסכך עצמם, אין מועיל להם שום תנאי, להסתפק מהן. אפילו לכשתפול הסוכה בתוך שמונת ימי החג. שהרי איסורן הוא מן התורה כמו שנתבאר למעלה.
ואפילו עצי הדפנות, שאיסורן אינו אלא מדברי סופרים, הואיל והוקצו למצות סוכה, חלה עליהם קדושת הסוכה.
אעפ"כ, אין מועיל להם התנאי, להסתפק מהן, אפילו לכשתפול הסוכה בתוך החג.
שהרי כל שאינו מתנה שאינו בודל מהן כל שהות של בין השמשות, אינו תנאי כלל. כמו שנתבאר.
ומעצי הדפנות על כרחו הוא צריך להיות מובדל מהן כל שהות בין השמשות של יום הראשון שהוא יו"ט.
ואי אפשר לו ליטול שום דבר מעצי הדפנות עצמן משום סתירת אהל ביו"ט.
וא"כ בעל כרחו חלה עליהם הקדושה מיום הראשון. ושוב אינה נפקעת כל ימי החג אפילו אם נפלה הסוכה בתוך החג:
יג אבל אם לאחר שגמר עשיית הדופן הוסיף בעביו קנים זקופים סמוכים לדופן, כדי לחזקו, ואינן מחוברין עם הדופן. בענין, שמותר ליטול קנים אלו מהדופן ביו"ט, ואין בזה משום סתירת אהל, כיון שאינן מחוברין להדופן. וכמו שנתבאר בסי' תקי"ח.
והתנה על קנים אלו תנאי המועיל להסתפק בכל עת שירצה. ועל דרך שנתבאר.
הרי זה מסתפק מהן בכל עת שירצה.
שהרי בבין השמשות הראשון היה יכול להסתפק מהן. ונמצא שלא חלה עליהם קדושת הסוכה מעולם:
יד ואם עשה סוכה בחול המועד, והתנה על עצי הדפנות בתנאי המועיל להסתפק מהן, בכל עת שירצה.
הרי זה מסתפק מהן בכל עת שירצה. אפילו בשעה שהסוכה קיימת, ויושב בה לשם מצוה.
ואין בזה משום ביזוי מצוה.
כיון שהדפנות לא הוקצו כלל למצוה. שהרי התנה עליהם מתחלה שיהא רשאי להסתפק מהן.
ונמצא שלא חלה עליהם קדושת הסוכה מעולם:
טו וכל איסורים האלו שביארנו בסימן זה, נוהגין אפילו בסוכה שלא נעשית לשם מצוה. ואפילו לא חידש בה דבר.
והוא שישב בה פעם אחת לשם מצות סוכה.
אבל קודם שישב בה לשם מצות סוכה, אין עליה קדושה כלל, אפילו עשאה לשם מצות סוכה.
ומותר להסתפק אפילו מעצי הסכך. ואין צריך לומר מעצי הדפנות. ומנויי הסוכה.
שכל מצוה שעדיין לא נשתמשו בה לשם מצוה, אין עליה קדושה כלל. כמו שנתבאר בסי' מ"ב:
טז ואפילו מי שיש לו סוכה בנויה משנה לשנה. אע"פ שישב בה בשנה שעברה.
אעפ"כ אינה אסורה עד שישב בה בחג של שנה זו.
דכיון שעבר החג של שנה שעברה, בטלה קדושת הסוכה. ואין הקדושה חלה עליה, עד שישב בה פעם אחת לשם מצוה:
יז מי שרוצה להסיר נויי הסוכה ביום טוב מפני הגשמים והגנבים, יזהר שלא יקשר הנויין בסוכה בקשר גמור.
שהרי אסור להתירן ביו"ט. אלא יענבם:
יח אף מי שאין דעתו להסיר הנויין מהסוכה כל ימי החג. מכל מקום, אם יודע שהילדים יאכלו מהנויין בתוך החג. יתנה עליהם מערב יו"ט:
יט עצי הסכך אחר שעברו ימי החג, אע"פ שאין צריך לגונזן, ומותר להסתפק מהן, ולהשתמש בהן לכל מה שירצה.
מכל מקום, נכון ליזהר שלא להשתמש בהן תשמיש בזיון.
שאינה כבוד למצוה שעברה.
ואין צריך לומר שאין לפסוע עליהם. שלא ינהוג בהם מנהג בזיון:
כ אותן אנשים שחוקקים פסוק, "בסכת תשבו" כו' על הדלעת, ותולים בסוכה לנוי. צריך למחות בידם.
לפי שאסור לכתוב פסוקים מן התורה, אלא אם כן יש בהם ספר שלם. כמו שנתבאר ביו"ד סי' רפ"ג.
וחקיקה היא ככתיבה, לענין זה:
כא אין לתלות שעטנז סביב הדפנות של הסוכה לנוי, אלא אם כן הוא למעלה מראשותיו של אדם. מטעם שנתבאר ביו"ד סי' ש"א: