ד) במש"כ אדה"ז בשו"ע או"ח סתרל"ט סי"ג דחוזר ומברך בסוכה אם לא חזר לאלתר אלא לאחר שעה ושתים. ובסכ"ה סכ"ט בתפילין כתב "לאחר זמן מרובה כמו ב' או ג' שעות" ושואל לטעם החילוק בין סוכה ותפילין. גם אם די שעה א (ב) למה מוסיף אח"כ ושתים (או ג').
והנה עמד ע"ז ס' קצות השלחן להר' רח"א נאה בדיני תפילין בבדי השלחן סקס"ג, ומביא דברש"י ביומא (ל, א) ד"ה נוטל איתא דכיון שהיפליג שעה א' או ב' הסיח דעתו מסעודתו. ובסידור דיעב"ץ הל' תפילין כתב לענין לחזור ולברך בתפילין ב' או ג' שעות, ומסיים בס' קצה"ש דאין שום סברא לחלק בין תפילין לסכה, גם אם ב' הוי זמן מרובה הרי כש"כ ג' ונשאר בצע"ג.
ומה שנלפע"ד בזה, והוא בהקדים להגדיל הקושיא שמצינו ד' חלוקות מהנ"ל, 1) סוכה. א' ב' שעות. 2) תפילין. ב' ג' שעות. 3) ציצית. לאחר כמה שעות (שו"ע רבינו ס"ח סכ"ג ובסידורו, בבדי השלחן ס"ז סקי"ז העיר ע"ז ב' או ג' שעות נקרא זמןמרובה בסכ"ה סכ"ט אבל משינוי לשון אדה"ז בזה משמע ברור דאין השיעורים שוים). 4) ריח. לפ"ד הט"ז - פ"א ביום ולפ"ד המג"א - לאלתר (לא נת' הכרעת רבינו כי חסר סי' רי"ז בשלחנו), ומה טעם לחילוקים אלו?
ונ"ל הטעם, כי מצינו שיעור הפסק בענין - משך זמן ענין זהגופא. וכמו בתפלה וק"ש דצ"ל שהה כדי לקרוא את כולה (ראה שו"ע אדה"ז ר"ס ס"ה). וגם בכל הנ"ל זהו השיעור. והנה סוכה - עיקר קביעתה הוא אכילה (עיין ט"ז סתרל"ט סק"כ). תפילין - זמנם ברוב העולם (שגם הנידון מהם הוא, שאינם עליו כל היום שהרי חולץ עתה ושלא באונס), הוא זמןהתפלה (ראה שו"ע רבנו סו"ס כז שם רסכ"ה וסכ"ה סו"ס לז).
ציצית (דטלית גדול, דבי' עסקינן) - אין זמנו קבוע, אבל נמשך הרבה יותר מתפילין, כי לובשו קודם התפילין, א"צ גוף נקי ואין בו הזהירות דהיסח הדעת (ראה שו"ע סל"ז).
ריח - אין בו ממש, ולכן י"ל דכיון שנפרד האדם ממנו ויצא לחוץ, נפסק כל הענין וחוזר ומברך בכניסתו. או, להיפך, דכיון שאין לריח "חיוב" זמן קבוע, הרי בכלל אין הזמן מפסיק בזה.
והנה משך זמן סעודה ע"ד הרגיל, י"ל שהוא שעה אחת. וסמך לדבר ממרז"ל (ברכות נה, א) דהסעודה (תדירה ב"פ ביום) היא ע"ד הקרבת הקרבן. ואיתא (פסחים נה, א) דהקרבת התמיד (תדיר ב"פ ביום) נמשך שעה אחת. גם י"ל מה שארז"ל (שבת י, א) שעה ראשונה מאכל כו' פי' בזה: בשעה א' וכל משך שעה ראשונה. - ולהעיר מב"מ (פג, ב) בארבע שעי ופירש"י שהיא שעת הסעודה. - והנה שיעור זה הוא משך סעודה רגילה, אבל הרוצה שיאריכו חייו אמרז"ל שיאריך בשלחנו (ברכות שם). וכיון דאפקי משעה א' אוקמי אשתים, לאלו שמאריכים. וי"ל שזהו יסוד דברי רש"י (ביומא הנ"ל והועתק גם ברש"י על הרי"ף ספ"ח דברכות). זמן התפלה (עם לבישת וחליצת התפילין, אמירת מה טובו וכו') הוא יותר משעה וחצי ע"ד הרגיל (ראה אגה"ק ס"א. וי"ל יסוד לזה מזח"א סב, ב, וזח"ג קעב, ב). וכנ"ל כיון דאפקי כו' - אוקמי על שתי שעות. וסגולה לאריכות ימים אמרז"ל (ברכות שם) להאריך בתפלתו, וכנ"ל כיון דאפקא משתים - אוקמי אשלש לאלו שמאריכים.ומבואר כל שיעורים הנ"ל.
ולהעיר מברכות (לב, ב) דחסידים הראשונים היו שוהים ג' שעות בתפלתם. ובפע"ח שער התפלה פ"ז מבאר דאף דרשימו דמוחין - כל היום, המוחין עצמן אין יכולת להשהות אותם יותר מג' שעות.
נ. ב. בתניא בפל"א איתא "כשעה ושתים", אבל שם י"ל הכוונה ואפילו טובה
[ט"ז כסלו תש"י]
... ומה שהקשה על מה שתרצתי בשו"ע אדה"ז, בדיני הפסק שמחולק השיעור לענין ציצית וכו', ואמרתי שזהו מעין הדין דשהה לגמור את כולה דק"ש ותפלה, ומקשה דהא בק"ש ותפלה השהי' מפסקת דוקא אם היתה באונס משא"כ בהנ"ל. - אבל אין זה שייך לתירוצי, דגם אם לא יקבל התירוץ שלי, עדיין צריך הסברה מפני מה בק"ש ותפלה אין מפסקת שהי' שלא באונס משא"כ בהנ"ל. - והחילוק הוא פשוט. שאני ק"ש ותפלה דעדיין מחוייב הוא בהם, ולאו כל כמיני' להפסיק החיוב (שייכות) שלו ורק "סיבה חזקה" אונס רייסט עם אפ דערפון באמצע חיובו. משא"כ בכהנ"ל, דאף שעושה מצוה, אבל יצא כבר ידי חיובו.
ומה שהקשה משו"ע אדה"ז סו"ס ח': הישן ביום כו' - שאני ישן דהוי הפסק שלא מדעתו. עיי"ש סעיף כו. - במ"מ דסעיף למ"ד כנראה הוא טה"ד, וצ"ל רמ"מ והכוונה למהר"ם מינץ.
הוספה לאחר זמן:
וצע"ק בת"ת דבברכת השחר מיפטר כל היום אף שהי' אונס באמצע או ישן וכו'. - וי"ל דשאני חיוב ת"ת דאלים כ"כ עד שנאמר ע"ז כי דבר ה' בזה גו' דגם בשעת האונס מחוייב הוא אלא דארי' הוא דרביע עלי'.
- ובכל אופן צ"ע הטעם דגם עם הארץ שאינו יכול ללמוד מיפטר בברכת ת"ת שחרית גם על אחר שאמר ק"ש דערבית, אף ש"דברים בטלים (שלו) בהיתר" (תניא פ"ח).
וצ"ע הדין בכהנ"ל דאונן שמת מתו ונקבר תיכף, דה"ה פטור מכל המצות (ראה שו"ע אדה"ז רסע"א. וש"נ) ואין לך הפסק גדול מזה.
.