פרק י
אך מכל מקום, הואיל ודברה תורה כלשון בני אדם, לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמוע - לכך ניתן רשות לחכמי האמת, לדבר בספירות בדרך משל.
וקראו אותן אורות, כדי שעל ידי המשל הזה, יובן לנו קצת ענין היחוד של הקדוש ב"ה ומדותיו.
שהוא בדרך משל, כעין יחוד אור השמש שבתוך גוף כדור השמש עם גוף השמש, שנקרא מאור. כמ"ש "את המאור הגדול וגו'".
והזיו והניצוץ המתפשט ומאיר ממנו, נקרא: "אור". כמ"ש "ויקרא אלהים לאור יום".
וכשהאור הוא במקורו, בגוף השמש, הוא מיוחד עמו בתכלית היחוד. כי אין שם רק עצם אחד שהוא גוף המאור המאיר.
כי הזיו והאור שם, עצם אחד ממש עם גוף המאור המאיר, ואין לו שום מציאות כלל בפני עצמו.
וכדברים האלה ממש ויותר מזה, הן מדותיו של הקב"ה ורצונו וחכמתו בעולם האצילות, עם מהותו ועצמותו כביכול המתלבש בתוכם, ומתייחד עמהם בתכלית היחוד, מאחר שנמשכו ונאצלו מאתו ית', ע"ד משל כדרך התפשטות האור מהשמש.
אך לא ממש בדרך זה, רק בדרך רחוקה ונפלאה מהשגתינו. כי גבהו דרכיו מדרכינו.
ומ"מ לשכך האזן, נשמע ונתבונן ממשל אור השמש המיוחד ובטל במקורו ואינו עולה בשם כלל בפ"ע, רק שם המקור לבדו.
כך כל מדותיו של הקדוש ב"ה ורצונו וחכמתו אינן עולות ונקראות בשמות אלו כלל, אלא לגבי הנבראים עליונים ותחתונים, שהווייתם וחיותם והנהגתם, שהקב"ה מהוה ומחיה אותם ומנהיגם, הוא ברצונו וחכמתו ובינתו ודעתו המתלבשות במדותיו הקדושות.
כדאיתא במדרש: "בעשרה דברים נברא העולם בחכמה בתבונה ובדעת וכו'", דכתיב: "ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו וגו'".
וכמאמר אליהו: "דאפיקת עשר תיקונין, וקרינן להון עשר ספירן, לאנהגא בהון עלמין סתימין דלא אתגליין ועלמין דאתגליין, ובהון אתכסיאת כו'".
עד"מ ביום ראשון מששת ימי בראשית, נגלית מדת החסד, כלולה מכל מדותיו הקדושות. ורצונו וחכמתו ובינתו ודעתו מלובשין בה. וברא בה את האור במאמר: "יהי אור".
שהיא בחי' התפשטות והמשכת האור לעולם מלמעלה, והתפשטותו בעולם מסוף העולם עד סופו, שהיא בחי' מדת חסד.
רק מפני שכלולה גם ממדת גבורה, לכן לא היה רוחני כאור של מעלה ממש.
וגם נתלבש בעה"ז שהוא בבחי' גבול ותכלית, שהוא מהלך ת"ק שנה מהארץ לרקיע, וממזרח למערב.
וכן ביום שני נגלית מדת גבורה, כלולה משאר מדות ורצונו כו', וברא בה הרקיע במאמר: "יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים".
שהיא בחי' צמצום וגבורות, להעלים מים העליונים הרוחניים ממים התחתונים. ועל ידי זה נתגשמו התחתונים בהבדלם מהעליונים.
ומדת חסד כלולה בה: כי עולם חסד יבנה - שהכל כדי שתראה היבשה, ואדם עליה לעבוד ה'.
וכן כולן.
וז"ש אליהו בתיקונים שם: "לאחזאה איך אתנהיג עלמא בצדק ומשפט כו': צדק איהו דין, משפט איהו רחמי כו', כולא לאחזאה איך אתנהיג עלמא. אבל לאו דאית לך צדק ידיעא דאיהו דין ולא משפט ידיעא דאיהו רחמי. ולאו מכל אינון מדות כלל":