ועוד זאת, יתר על כן על כל הנ"ל, הארה דהארה דהארה, וכל הנ"ל.
היא מראה כחה ויכלתה, ביסוד העפר הגשמי.
בגילוי עצום ביתר עז, מיסודות העליונים ממנו, וגם מצבא השמים.
שאין בכחם ויכלתם להוציא יש מאין תמיד, כיסוד העפר המצמיח תמיד יש מאין, הם עשבים ואילנות.
(והמזל המכה ואומר "גדל".
היינו לאחר שכבר צמח העשב
ואינו אומר לו לצמוח מאין ליש, אלא מקוטן לגודל, ולשאת פרי כל מין ומין בפרטי פרטיות.
אבל בטרם יצמח למי יאמר כל מזל ומזל לכל עשב ועשב בפרטי פרטיות)
מהכח הצומח שבו, שהוא אין ורוחני, והם גשמיים.
ואין זאת אלא משום דרגלי א"ק מסתיימים בתחתית עשי'.
ותחת רגליו, מאיר אור א"ס ב"ה הסובב כל עלמין, בלי הפסק רב ביניהם, רק עיגולי א"ק לבדו.
וגם הקו מאור א"ס, המסתיים בסיום רגלי א"ק, מאיר ממטה למעלה בבחי' אור חוזר.
כמו שהמלובש בא"א ואו"א וזו"נ דאצי' מאיר באור חוזר ממל' דאצי'.
ומל' דאצי' היא בחי' כתר ממטה למעלה, ונעוץ תחלתן בסופן.
וככה הוא בסיום הקו דאור א"ס, המסתיים בסיום היושר דרגלי א"ק, מאיר ממטה למעלה לבחי' אור הנשמה דמל' דמל' דעשיה, שהוא אלקות ממש מחיצוניות הכלים דמל' דאצי'.