אך גם זאת מצאנו ראינו בעבודת הצדקה, מעלה פרטיות גדולה ונפלאה אין ערוך אליה - להיות מעשה הצדקה נעשית בפעמים רבות, וכל המרבה ה"ז משובח, ולא בפעם א' ובבת אחת, גם כי הסך הכולל אחד הוא.
כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה ששנו חכמים ז"ל: "והכל לפי רוב המעשה":
והנה מלבד כי הרמב"ם ז"ל ביאר היטב טעמו ונימוקו, כדי לזכך הנפש ע"י רבוי המעשה, הנה מקרא מלא דיבר הכתוב: "פעולת צדקה לחיים".
דהיינו שפעולתה וסגולתה להמשיך חיים עליונים מחיי החיים א"ס ב"ה לארץ החיים, היא שכינת עוזינו, שעליה נאמר: "ואתה מחיה את כולם", והיא סוכת דוד הנופלת עד עפר.
וכמארז"ל, "גלו לאדום שכינה עמהם כו'".
כי באתערותא דלתתא להחיות רוח שפלים דלית ליה מגרמיה כלום, אתערותא דלעילא.
ובפרט בהתנדב עם להחיות יושבי ארץ החיים ממש וד"ל.
וכל משכיל על דבר גדול ונפלא כזה, ימצא טוב טעם ודעת, כמה גדולים דברי חכמים ז"ל שאמרו: "הכל לפי רוב המעשה", דהיינו מעשה הצדקה הנעשה בפעמים רבות, להמשיך חיים עליונים ליחד יחוד עליון פעמים רבות.
והיינו נמי כעין מ"ש הרמב"ם: לזכך הנפש, כנודע מזוה"ק דשכינה נקראת נפש - כי היא חיינו ונפשנו וכתיב כי שחה לעפר נפשנו.
ולכן ארז"ל, "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה", להקימה מעפר מעט מעט, עד כי יבא שילה: