הסכמת הרבנים שיחיו בני הגאון המחבר זכרונו לברכה נשמתו עדן

היות שהוסכם אצלינו, ליתן רשות והרמנא, להעלות על מכבש הדפוס, לזכרון לבני ישראל, כתוב דברי יושר ואמת, דברי אלקים חיים של אדוננו אבינו מורנו ורבנו, זכרונו לברכה, כתובים בכתב ידו הקדושה בעצמו, ולשונו הקדוש. שכל דבריו כגחלי אש בוערות, ילהיבו הלבבות לקרבן לאביהן שבשמים. ובשם "אגרת הקדש" נקראו. שרובם היו אגרת שלוח מאת כבוד קדושתו להורות לעם ה׳ הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון.

ומחמת שבכמה מקומות הציב לו ציונים בספר לקוטי אמרים שלו. ודברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. ומה גם בשביל דבר שנתחדש בו.

קונטרס אחרון על איזה פרקים, אשר כתב בעת חיברו הספר לקוטי אמרים, פלפול ועיון עמוק על מאמרי זהר, ועץ חיים, ופרי עץ חיים, שנראים כסותרים זה את זה. וברוח מבינתו מישבם, כל דיבור על אופניו, שכתב בלקוטי אמרים.

ראו ראינו, שראוי ונכון לחברם עם ספר לקוטי אמרים, ואגרת התשובה, של כבוד קדושת אדוננו אבינו מורנו ורבנו זכרונו לברכה.

אי לזאת, באנו להטיל גודא רבה, וגזרת נח״ש^[1] דרבנן, דלית לה אסוותא.

נח״ש, שלא ירים איש את ידו להדפיס כתבניתם,^[2] או זה בלא זה, משך חמשה שנים, מיום דלמטה.

ברם, כגון דא צריך לאודועי, שבעוונותינו הרבים, ספו תמו כתבי ידו הקדושה בעצמו, אשר היו בדקדוק גדול, לא חסר ולא יתיר אות אחת. ולא נשאר כי אם זה המעט מהרבה, אשר נלקטו אחד לאחד מהעתקות המפוזרים אצל התלמידים.

ואם המצא תמצא איזה טעות, שגיאות מי יבין, ימצא הטעות דמוכח, מטעות סופר, והכוונה תהיה ברורה.

נאום דוב בער בן אדונינו אבינו מורינו ורבינו, הגאון החסיד קדוש ישראל, מרנא ורבנא שניאור זלמן, זכרונו לברכה, נשמתו בגנזי מרומים

ונאום חיים אברהם בן אדונינו אבינו מורינו ורבינו, הגאון החסיד, מרנא ורבנא שניאור זלמן, זכר צדיק לברכה, נשמתו בגנזי מרומים

ונאום משה בן אדונינו אבינו מורינו ורבינו, הגאון החסיד שניאור זלמן, זכרונו לברכה, נשמתו בגנזי מרומים.