ועוד נקראים: "בני עליה", מפני שגם עבודתם - בבחי': ועשה טוב בקיום התורה ומצותיה - הוא לצורך גבוה, ומעלה מעלה עד רום המעלות
- ולא כדי לדבקה בו ית' בלבד לרוות צמאון נפשם הצמאה לה', כמ"ש: "הוי כל צמא לכו למים" וכמ"ש במ"א -
אלא כדפירשו בתיקונים[1]: "איזהו חסיד - המתחסד עם קונו - עם קן דיליה" - לייחדא קב"ה ושכינתיה בתחתונים.
וכמ"ש ברעי' מהימנא פ' תצא: כברא דאשתדל בתר אבוי ואימיה, דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה ורוחיה ונשמתי' כו', ומסר גרמיה למיתה עלייהו למיפרק לון כו'"[2]. וכמ"ש במ"א.
[ושניהם[3]עולים בקנה אחד. כי ע"י הבירורים שמבררים מנוגה מעלים מיין נוקבין[4], ונעשי' יחודים עליונים להוריד מיין דכורין, שהם הם מימי החסדים שבכל מצוה ומצוה מרמ"ח מצות עשה - שכולן הן בחי' חסדים ומיין דכורין, דהיינו המשכת קדושת אלהותו יתברך מלמעלה למטה להתלבש בתחתונים, כמ"ש במ"א]: