מה שאין כן בדבר המסור ללב, דהיינו שיהא הרע מאוס ממש בלב ושנאוי בתכלית שנאה או אפילו שלא בתכלית שנאה - הנה זה אי אפשר שיהיה באמת לאמיתו אלא על ידי גודל ותוקף האהבה לה' בבחינת: "אהבה בתענוגים", להתענג על ה' מעין עולם הבא. ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה: "עולמך תראה בחייך כו'".
ואין כל אדם זוכה לזה - כי זהו כעין קבול שכר. וכדכתיב: "עבודת מתנה אתן את כהונתכם וגו'" (במדבר יח, ז), כמו שנתבאר במקום אחר.
ולכן אמר איוב: "בראת צדיקים וכו'". וכדאיתא בתיקונים: שיש בנשמות ישראל כמה מיני מדרגות ובחינות: "חסידים, גבורים המתגברים על יצרם, מארי תורה נביאים כו', צדיקים כו'" ע"ש[1]: