והרי דבורו ומחשבתו כביכול, מיוחדות עמו בתכלית היחוד. ד"מ כמו דבורו ומחשבתו של אדם בעודן בכח חכמתו ושכלו או בתשוקה וחמדה שבלבו, קודם שעלתה מהלב למוח להרהר בה בבחי' אותיות.
שאז היו אותיות המחשבה והדבור הזה הנמשכות מחמדה ותשוקה זו - בכח בלב. ומיוחדות שם בתכלית היחוד בשרשן, שהן החכמה ושכל שבמוח, וחמדה ותשוקה שבלב.
וככה ממש דרך משל מיוחדות דבורו ומחשבתו של הקב"ה בתכלית היחוד במהותו ועצמותו ית', גם אחר שיצא דבורו ית' אל הפועל בבריאות העולמות, כמו שהיה מיוחד עמו קודם בריאת העולמות.
ואין שום שינוי כלל לפניו ית', אלא אל הברואים המקבלים חיותם מבחי' דבורו ית', בבחי' יציאתו כבר אל הפועל בבריאת העולמות, שמתלבש בהם להחיותם, ע"י השתלשלו' מעלה לעלול וירידת המדרגו' בצמצומים רבים ושונים, עד שיוכלו הברואים לקבל חיותם והתהוותם ממנו ולא יתבטלו במציאות.