וכן הלבוש החיצון של נפש האלהית שבאדם המקיים ועושה המצוה, שהוא כח ובחינת המעשה שלה, הוא מתלבש בחיות של מעשה המצוה, ונעשה גם כן כגוף לנשמה לרצון העליון, ובטל אליו לגמרי.
ועל כן, גם אברי גוף האדם המקיימים המצוה, שכח ובחינת המעשה של נפש האלהית מלובש בהם בשעת מעשה וקיום המצוה, הם נעשו מרכבה ממש לרצון העליון.
כגון היד המחלקת צדקה לעניים או עושה מצוה אחרת.
ורגלים המהלכות לדבר מצוה.
וכן הפה ולשון שמדברים דברי תורה.
והמוח שמהרהר בדברי תורה ויראת שמים ובגדולת ה' ברוך הוא.
וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, "האבות, הן הן המרכבה".
שכל אבריהם כולם היו קדושים ומובדלים מענייני עולם הזה, ולא נעשו מרכבה, רק לרצון העליון לבדו, כל ימיהם: