והנה, כאשר ישים המשכיל אלה הדברים אל עומקא דלבא ומוחא, אזי ממילא: "כמים הפנים לפנים", תתלהט נפשו, ותתלבש ברוח נדיבה, להתנדב להניח ולעזוב כל אשר לו מנגד, ורק לדבקה בו ית', וליכלל באורו בדביקה חשיקה וכו', בבחי' נשיקין, ואתדבקות רוחא ברוחא כנ"ל.
אך איך היא בחי' אתדבקות רוחא ברוחא?
לזה אמר, "והיו הדברים האלה כו' על לבבך ודברת בם כו'".
וכמ"ש בע"ח: שיחוד הנשיקין עיקרו הוא יחוד חב"ד בחב"ד. והוא עיון התורה.
והפה, הוא מוצא הרוח וגילויו, בבחי' גילוי. והיינו בחי' הדבור בדברי תורה.