פרק נב

וכמו שבנשמת האדם, עיקר גילוי כללות החיות הוא במוחין, וכל האברים מקבלים אור וכח לבד המאיר להם ממקור גילוי החיות שבמוחין.

ככה ממש על דרך משל, עיקר גילוי כללות המשכת החיות - להחיות העולמות והברואים שבהם - הוא מלובש ונכלל ברצונו וחכמתו ובינתו ודעתו ית'^[1],  הנק' בשם מוחין.

והן^[2], הן המלובשים בתורה ומצותיה.

וגילוי כללות המשכה זו^[3], הוא מקור החיות אשר העולמות מקבלים כל א' בפרטות, רק הארה מתפשטת ומאירה ממקור זה^[4]

כדמיון אור המתפשט מהשמש על דרך משל, וכחות אברי הגוף מהמוח הנ"ל.

ומקור זה^[5], הוא הנקרא: 

(1) "עלמא דאתגליא"^[6].

(2) ו"מטרוניתא"^[7].

(3) ו"אימא תתאה"^[8].

(4) ו"שכינה", מלשון "ושכנתי בתוכם"^[9]. 

על שם שמקור זה,^[10] הוא

(1) ראשית התגלות אור א"ס. אשר

(2) ממשיך ומאיר לעולמות בבחי' גילוי.

וממקור זה^[11]  

(3) נמשך לכל א' האור וחיות פרטי הראוי לו, ושוכן

(4) ומתלבש בתוכם להחיותם.

ולכן נקרא^[12] "אם הבנים" על דרך משל, ו"כנסת ישראל". 

שממקור זה, נאצלו נשמות דאצי'^[13], ונבראו נשמות דבריאה וכו'^[14].

וכולן^[15] אינן רק מהתפשטות החיות והאור מהמקור הזה^[16] הנק' שכינה, כהתפשטות האור מהשמש.