והחשבון מורה על מיעוט האור והחיות, מיעוט אחר מיעוט, עד שלא נשאר ממנו אלא בחי' אחרונה, שהוא בחי' החשבון ומספר, כמה מיני כחות ומדרגות כלולות באור וחיות הזה המלובש בצירוף זה של תיבה זו.
(ואחר כל הצמצומים האלה וכיוצא בהן, כאשר גזרה חכמתו ית', הוא שהי' יכול האור והחיות להתלבש גם בתחתונים, כמו אבנים ועפר הדומם.
כי אבן דרך משל, שמה מורה כי שרשה משם העולה ב"ן במספרו, ועוד אלף נוספת משם אחר (לישעם) [נר' דצ"ל לטעם] הידוע ליוצרה.
והנה שם ב"ן בעצמו הוא בעולמות עליונים מאד, רק שע"י צמצומים רבים ועצומים, ממדרגה למדרגה, ירד ממנו חיות מועט במאד מאד, עד שיוכל להתלבש באבן.
וזו היא נפש הדומם המחי' ומהוה אותו מאין ליש בכל רגע, וכמש"ל.
וזו היא בחי' ממכ"ע, משא"כ בחי' סוכ"ע).
וכל כח ומדרגה, יכול לברוא ברואים כפי בחי' מדרגה זו, גם כן לאין קץ ותכלית בכמותם ואיכותם, להחיות עדי עד, מאחר שהוא כח ה' המתפשט ונאצל מרוח פיו, ואין מעצור כו'.
אך שלא יהי' איכותם במעלה גדולה כ"כ כאיכות ומעלת ברואים שיוכלו להבראות מבחי' כח ומדריגת האותיות עצמן: