פרק לא
נודע בשערים, מ"ש בתיקונים: "דשכינתא איהי מרעא בגלותא כבי'".
פי', עד"מ כמו חולי הגוף, - המבדיל בין קדש וכו' - שסיבת החולי והבריאות היא התפשטות והילוך החיות מהלב אל כל האברים, המלובשת בדם הנפש היוצא מהלב אל כל האברים. וסובב סובב הולך הרוח חיים והדם, תוך תוך כל האברים והגידים המובלעי' בהם, וחוזר אל הלב.
ואם סיבוב והילוך הרוח חיים הלז הוא כהלכתו, תמידי, כסדרו המסודר לו מחיי החיים ב"ה, אזי האדם בריא בתכלית. כי כל האברים מקושרים יחד, ומקבלים חיותם הראוי להם מהלב, ע"י סיבוב הלז.
אך אם יש איזה קלקול באיזהו מקומן, המונע ומעכב או ממעט סיבוב והילוך הדם עם הרוח חיים המלובש בו, אזי נפסק או מתמעט הקשר הלז, המקשר כל האברים אל הלב, ע"י סיבוב הלז, ואזי נופל האדם למשכב, וחולי ה"י[1].
וככה ממש עד"מ, הנה כל נשמות ישראל נקראים בחי' אברי דשכינתא, הנקראת בשם "לב". כמ"ש, "וצור לבבי". וכמ"ש, "ושכנתי בתוכם". פי', כי לשון "שכינה" הוא, שאור הוי' שוכן בעולמות בי"ע להחיותם.
והמשכת חיות זו היא ע"י התלבשות תחלה בנשמות ישראל. לפי שכל הנבראים אין ערוך להם אל הבורא ית', דכולא קמי' כלא ממש חשיבין. וא"א להם לקבל חיות מאורו ושפעו ית', להיות נבראים מאין ליש, וחיים וקיימים.
כ"א ע"י הנשמות שעלו במחשבה, וקדמו לבריאות עולמות שע"י בחי' הדבור. כמארז"ל, "במי נמלך הקב"ה? וכו'" כנודע במ"א.
ונודע בשערים, כי כל המשכת החיות, וההשפעה מעליונים לתחתונים מהם, הן כמ"ש בס"י: "נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן".
ובכתבי האריז"ל מכונה, בשם "אור ישר", ו"אור חוזר".
וכמ"ש, "והחיות רצוא ושוב".
אשר ע"כ ע"פ הדברים והאמת האלה, אשר א"א לבאר היטב במכתב, נקראת השכינה בשם "לב", והנשמות בשם "אברים".
להורות לנו, כי כאשר כל הנשמות דבוקות ומקושרות יחד, אזי סיבוב והילוך החיות וההשפעה סובב סובב, ונעוץ סופן בתחלתן, לקשר ולחבר כולן להוי' אחד, ולדבקה בו ית'.
וכמ"ש, "אתם נצבים היום כולכם לפני הוי' אלקיכם". "כולכם", דייקא, ו"לפני", דייקא. "ראשיכם כו' מחוטב עציך כו'".
ובזה יובן מארז"ל, כי חורבן בית שני, ונפילת ישראל בגלות, והסתלקות השכינה, וירידתה לאדום בבחי' גלות כבי', הכל הי' בעון שנאת חנם, ופירוד לבבות ר"ל.
ולכן נקראת "חולה" עד"מ. כמ"ש "סומך נופלים, ורופא חולים", לשון רבים, הם כל האברים וכו':