והנה, לקיום מצוה שאי אפשר לעשות על ידי אחרים - מבטלין תלמוד תורה. ואפי' מעשה מרכבה. וכל שכן תפלה, שהיא[1] בחינת מוחין[2] ודחילו ורחימו[3] שכליים.
והטעם כנ"ל.[4]
ועוד זאת, שבאמת מאד גדלה וגבהה מעלת המצות מעשיות, וכן לימודם, על מעלת המוחין, שהן דחילו ורחימו שכליים.
כי הגם דכתיב: "ולדבקה בו", ע"י מדותיו - מכל מקום איננו דבק אפילו במדות העליונות, אלא במציאותן ולא במהותן.
וכמו שכתוב "ואנכי עפר ואפר".[5]
וכל שכן באור א"ס ב"ה, "דלית מחשבה תפיסא בי'", באורו והתפשטות החיות ממנו יתברך.
כי אם במציאותו, שהוא, שמחיה את כולם, ולא במהותו. אפי' לעליונים[6] כמו שכתוב, "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות כו'"[7].
לבד עלולים הנאצלים, משיגים כל אחד בעילתו, כפי הסדר שבעץ חיים, בהתלבשות הפרצופים.
אבל לא בנבראים. אפילו בנשמות דאצילות. כמו שכתוב במשה רבינו עליו השלום, "וראית את אחורי כו'".