הוכח תוכיח את עמיתך - אפילו מאה פעמים.
ולזאת לא אוכל להתאפק ולהחריש מלזעוק עוד בקול ענות חלושה.
במטותא מינייכו ברחמין נפישין, חוסו נא על נפשותיכם.
והשמרו והזהרו מאד מאד על התורה, ועל העבודה שבלב - זו תפלה בכוונה.
להתחיל כולם יחד כאחד, מלה במלה. ולא זה בכה וזה בכה. וזה דומם וזה משיח שיחה בטילה, ה' ישמרנו.
ועיקר הסיבה וגרמא בנזקין, הוא מהיורדים לפני התיבה. שהוא הפקר לכל הרוצה לפשוט רגליו, החוטף אפרתי, או מחמת שאין גם אחד רוצה וכו'.
ואי לזאת, זאת העצה היעוצה ותקנה קבועה חוק ולא יעבור עוד ח"ו.
דהיינו, לבחור אנשים קבועים הראוים לזה, עפ"י הגורל או בריצוי רוב המנין.
דהיינו שמתפללים מלה במלה בדרך המיצוע, בקול רם. ולא מאריכים יותר מדאי, ולא מקצרים וחוטפים ח"ו.
ועליהם מוטל חובה לירד לפני התיבה, כל אחד ואחד ביומו אשר יגיע לו.
ולאסוף אליו סביב סמוך, כל המתפללים בקול קצת עכ"פ, ולא בלחש, ולא חוטפים ח"ו. וכמבואר בתקנות ישנות בכמה עיירות. ועתה באתי לחדשן ולחזקן ולאמצן, בל ימוטו עוד לעולם ח"ו.
(בכ"י גוואלד גוואלד) עד מתי יהיה זה לנו למוקש?!
ולא די לנו בכל התוכחות והצרות שעברו עלינו, ה' ישמרנו וינחמנו בכפלים לתושיה, ויטהר לבנו לעבדו באמת. חזקו ואמצו לבבכם כל המייחלים לה'.
גם לגמור כל הש"ס בכל שנה ושנה. ובכל עיר ועיר, לחלק המסכתות עפ"י הגורל, או ברצון. ועיר שיש בה מנינים הרבה, יגמרו בכל מנין ומנין.
ואם איזה מנין קטן מהכיל, יצרפו אליהם אנשים מאיזה מנין גדול. בבל ישונה, חק ולא יעבור.
וכאו"א מהלומדים הנ"ל, יגמור לעצמו בכל שבוע התמניא אפי' שבתהלים קי"ט.
ולהיות מחמת חלישות הדור אין כח בכל אחד ואחד להתענות כראוי לו. - לזאת עצה היעוצה, כמארז"ל "כל השומר שבת כהלכתו מוחלין לו על כל עוונותיו". "כהלכתו" דייקא.
לכן מוטל על כל אחד ואחד להיות בקי בהלכתא רבתא לשבתא.
וגם יזהר מאד שלא לשוח שום שיחה בטילה ח"ו.
בהיות מודעת זאת לי"ח, כי בכל המצות יש פנימיות וחיצוניות.
וחיצונית מהשבת, הוא שביתה מעשיה גשמיית. כמו ששבת ה' מעשות שמים וארץ גשמיים.
ופנימית השבת, היא הכוונה בתפלת השבת, ובת"ת, לדבקה בה' אחד. כמ"ש, "שבת לה' אלקיך".
וזו היא בחי' "זכור".
ובחי' "שמור" בפנימיות - היא השביתה מדיבורים גשמיים. כמו ששבת ה', מיו"ד מאמרות שנבראו בהם שמים וארץ גשמיים. "כי זה לעומת זה כו'":