אליכם אישים אקרא^[2], שמעו אלי, רודפי צדק, מבקשי ה', וישמע אליכם אלקים, למגדול ועד קטן, כל אנשי שלומינו דמדינתינו וסמוכות שלה, איש על מקומו יבוא לשלום, וחיים עד העולם, נצח סלה ועד, אמן כן יהי רצון.

הנה מודעת זאת, כי מרגלא בפומי דאינשי בכל אנשי שלומינו לאמר: "כי אינה דומה שמיעת דברי מוסר, לראיה וקריאה בספרים".

שהקורא קורא לפי דרכו ודעתו, ולפי השגת ותפיסת שכלו באשר הוא שם. ואם שכלו ודעתו מבולבלים, ובחשכה יתהלכו בעבודת ה' - בקושי יכול לראות את האור כי טוב הגנוז בספרים, אף כי מתוק האור לעינים ומרפא לנפש.

ובר מן דין, הנה ספרי היראה הבנויים על פי שכל אנושי - בוודאי אינן שווין לכל נפש. כי אין כל השכלים והדעות שוות. ואין שכל אדם זה מתפעל ומתעורר, ממה שמתפעל ומתעורר שכל חברו.

וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: (ברכות נח, א) גבי ברכת "חכם הרזים" על ששים רבוא מישראל, שאין דעותיהם דומות זו לזו וכו'.

וכמו שכתב הרמב"ן במלחמות שם, בפרוש הספרי גבי יהושע שנאמר בו: (במדבר כז, יח) "איש אשר רוח בו" - שיכול להלךְ נגד רוחו של כל אחד ואחד וכו'^[3].

אלא אפילו בספרי היראה אשר יסודותם בהררי קדש, מדרשי חכמינו זכרונם לברכה, אשר רוח ה' דבר בם ומלתו על לשונם. ואורייתא וקודשא בריךְ הוא כולא חד.

וכל ששים רבוא נשמות כללות ישראל ופרטיהם ופרטי פרטיהם, עד ניצוץ: קל שבקלים ופחותי הערךְ שבעמנו בני ישראל - כולהו מתקשראן באורייתא, ואורייתא היא המקשרת אותן להקדוש ברוךְ הוא, כנודע בזוהר הקדוש?

הרי זה דרךְ כללות לכללות ישראל.

ואף שניתנה התורה לידרש בכלל ופרט ופרטי פרטות, לכל נפש פרטית מישראל המושרשת בה - הרי אין כל אדם זוכה להיות מכיר מקומו הפרטי שבתורה.

והנה אף בהלכות איסור והיתר: "הנגלות לנו ולבנינו", מצאנו ראינו מחלוקת תנאים ואמוראים מן הקצה אל הקצה ממש. 

ואלו ואלו: "דברי אלהים חיים" - לשון רבים. על שם מקור החיים לנשמות ישראל, הנחלקות דרךְ כלל לשלושה קווין: ימין, ושמאל, ואמצע, שהם חסד וגבורה וכו'. ונשמות ששרשן ממדת חסד - הנהגתן גם כן להטות כלפי חסד להקל כו' כנודע.

וכל שכן וקל וחומר ב"הנסתרות לה' אלהינו", דאנון דחילו ורחימו דבמוחא ולבא, דכל חד וחד לפום שיעורא דיליה - לפום מאי דמשער בליביה, כמו שכתוב בזוהר על פסוק: "נודע בשערים בעלה וגו'" .